פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
82/10
בפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
אפרים וקנין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת
ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בתיק עמ"ת 40026-12-09 שניתנה ביום 31.12.09 על ידי כבוד השופט א' מקובר
תאריך הישיבה:
כ"ד בטבת תש"ע
(10.1.2010)
בשם העורר:
עו"ד מירון רוזנטל
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
החלטה
ע רר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 31.12.09 (כב' השופט אהרון מקובר ) בעמ"ת 40026-12-09, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו ובכך קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הדס עובדיה ), במסגרת מ"ת 723-07-09.
1.
נגד העורר הוגש כתב אישום ל בית משפט השלום בנתניה ביום 1.7.09, בגין עבירות של תקיפה, גניבה (3 פעמים שונות), התפרצות לבית מגורים (3 פעמים שונות), קבלת נכסים שהושגו בפשע וניסיון התפרצות לבית מגורים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.
2.
ביום 8.7.09, קבע בית משפט השלום בנתניה כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומתקיימת עילת מעצר. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר בעניינו של העורר, וכפי שעולה מהתסקיר, הרקע לביצוע העבירות הוא שימוש בסמים. בשורה התחתונה, המליץ קצין המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית דודו בכפר יונה, בתנאי מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני. כמו כן, המליץ קצין המבחן על הפניית העורר ובדיקת התאמתו להשתלב בטיפול גמילה במסגרת "בית חוסן", לצד העמדתו תחת פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים.
3.
ביום 30.7.09, החליט בית משפט השלום בנתניה (כב' סגנית הנשיאה השופטת ש' בן שלמה) לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית דודיו ביישוב כפר יונה (תחת פיקוחם ותחת פיקוח אמו), איזוק אלקטרוני, הפקדה של 5000 ש"ח, התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' בסך 5000 ש"ח כל אחת וצו פיקוח של שירות המבחן למשך 6 חודשים.
4.
ביום 5.8.09 הוגש ל בית משפט השלום בנתניה כתב אישום נוסף כנגד העורר
בגין עבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה נוספת למעצרו של העורר עד תום ההליכים.
5.
בהחלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 5.8.09, הורה בית המשפט על שחרור העורר באותם התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 30.7.09, בצירוף הפקדה במזומן בסך 1000 ש"ח, ערבות עצמית וערבויות צד ג' בסך 3500 ש"ח כל אחת, בנוסף לערבויות הקודמות.
6.
ביום 21.10.09 הוגש ל בית משפט השלום בנתניה תסקיר משלים, אשר התייחס לתנאי מעצר הבית של העורר ולצורך במפקח נוסף. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מארוסתו של העורר, בת 21, והמליץ על כך שאף היא תצטרף למפקחים על העורר, וכי העורר ימשיך לשהות במעצר הבית ביישוב כפר יונה (במקום בית אמו כפי שהוצע). כמו כן, ציין שירות המבחן כי העורר מתעתד להשתלב בתוכנית ערב לצעירים וכן בטיפול פרטני אצל עובד סוציאלי.
7.
ביום 6.12.09 התכנסה וועדה בהשתתפות גורמי טיפול שונים שערכה דיון בעניינו של העורר. הוועדה החליטה כי נוכח כישלונו של העורר להתייצב ולהפסיק את השימוש בסמים, יש להפנותו לאישפוזית לצורך גמילה פיזית, שממנה יעבור בהמשך לטיפול בקהילה טיפולית.
8.
ביום 8.12.09 התקיימה פגישה בשירות המבחן בנוכחות העורר ובא-כוחו, שבמסגרתה הביע העורר רצון להשתלב בהליך גמילה אינטנסיבי בקהילה טיפולית למכורים לסמים.
9.
ביום 9.12.09 נעצר העורר בגין ריבוי הפרות התנאים המגבילים של חלופת מעצרו. לטענת המשיבה, העורר הודה בחקירתו כי הפר את חלופת המעצר בכך שהלך לשכן כדי לעשן סמים.
10.
למחרת, ביום 10.12.09, הוגש כנגד העורר כתב אישום נוסף ל בית משפט השלום בנתניה, בגין 44 הפרות של הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287(א) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977. בד בבד, הוגשה על ידי המדינה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את העורר ממעצרו וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות.
11.
ביום 14.12.09 הוגש ל בית משפט השלום בנתניה תסקיר מעצר משלים, שלישי במספר, ביחס לעורר. בתסקיר נאמר כי ניסיונותיהם של גורמי הטיפול השונים לסייע לעורר להתייצב ולהפסיק את השימוש בסמים לא צלחו וכי העורר אינו שומר על התנאים המגבילים בחלופת המעצר. כן נאמר בתסקיר כי בהחלטת הוועדה מיום 6.12.09, הומלץ להעביר את העורר לטיפול באישפוזית לצורך גמילה פיזית ולאחר מכן לקהילה טיפולית. שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר סגורה בלבד ועל העברתו של העורר לאישפוזית "מלכישוע" הפועלת בסמוך לקהילה הטיפולית "מלכישוע".
12.
ביום 17.12.09 החליט בית משפט
השלום בנתניה (כב' השופטת הדס עובדיה) לקבל את המלצת שירות המבחן והורה על הגשת תסקיר משלים שיצביע על אפשרות קבלת העורר לטיפול באישפוזית "מלכישוע" ולאחר מכן בקהילה הטיפולית "מלכישוע".
13.
ביום 27.12.09 הוגש תסקיר מעצר משלים, רביעי במספר, המתייחס להפרות תנאי השחרור על ידי העורר ולאפשרות קליטתו באישפוזית. שירות המבחן חזר והמליץ כי העורר ישוחרר בתנאי מעצר בית מלא לאישפוזית, וציין כי נמסר מאישפוזית "מלכישוע" כי ניתן לקלוט את העורר ביום 3.1.10.
14.
ביום 29.12.09 החליט בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הדס עובדיה) לקבל א ת המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרור העורר לאישפוזית "מלכישוע" החל מיום 3.1.10, בכפוף לערבות צד ג', לפיקדון של 6000 ש"ח ולפיקדון של 3000 ש"ח לטובת אישפוזית "מלכישוע". כן הורה בית המשפט כי עם סיום הטיפול באישפוזית יועבר העורר לטיפול בקהילת "מלכישוע" ותנאי שחרורו יהיו בהתאם לכללים הנהוגים במקום, בכפוף לתנאים הכספיים שנקבעו.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערר ל בית המשפט המחוזי.
15.
בדיון שהתקיים ביום 31.12.09 בערר, טענה המשיבה כי אין ליתן בעורר אמון נוכח השתלשלות האירועים בעניינו ונוכח עברו הפלילי, ועל כן יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. מנגד, טען בא-כוחו כי יש להותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 29.12.09, שכן העורר נמצא בתהליך גמילה. בא-כוחו של העורר טען כי הליך הגמילה ב"בית חוסן" לא נכשל, אלא לא התאים לעורר, שצריך להיגמל במסגרת קהילה סגורה, וכי ראוי ליתן לו הזדמנות להיגמל מסמים.
16.
בית המשפט
המחוזי קיבל את ערר המשיבה. בהחלטה נאמר
כי "ההיסטוריה" של העורר – עברו הפלילי המכביד, העבירות המיוחסות לו, ההפרות הרבות של החלטות בית משפט המיוחסות לו – מלמדת כי אין על העורר מורא הדין וכי אין לתת בו אמון, כמו גם על מסוכנות גבוהה מצדו. לאור האמור, הורה בית המשפט
המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
על החלטה זו נסב הערר שבפני.
17.
במסגרת הערר ובמהלך הדיון, חזר העורר על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות. הוסיף העורר וטען, כי בתאריכים שבין שחרורו למעצר בית ביום 30.7.09 ועד לאמצע חודש אוקטובר 2009, האיזוק האלקטרוני היה במצב של "טווח מירבי", כאשר רק באמצע חודש אוקטובר צומצם הטווח ל"טווח בינוני-קטן", מבלי שהדבר הובא לידיעת העורר או לידיעת המפקחים עליו. כך נוצר מצב שבו האיזוק האלקטרוני התריע כל אימת שהעורר יצא לשכן בדירה סמוכה במתחם השיכון בו שהה במעצר בית, מבלי שהעורר ידע על כך. הא-ראיה, שעד להקטנת הטווח באמצע אוקטובר 2009, לא נרשמו הפרות של התנאים המגבילים של העורר. לטענת העורר, להפרות התנאים המגבילים, אם בכלל, לא התלוותה כל עבירה נלווית, וכל שעשה העורר הוא לצאת לדירת השכן המתגורר בסמוך. בהקשר זה, הכחיש העורר כי אמר במשטרה שהלך לשכן כדי לעשן סמים.
בא-כוחו של העורר הביע תמיהה על כך שחברת האיזוק האלקטרוני לא טרחה לפעול על פי תקנון האיזוק האלקטרוני ולא דיווחה מיידית, עם תחילת ההפרות על ידי העורר על דבר התרחשותן, לא למשטרת ישראל ולא למפקחים על העורר, אלא המתינה כחודשיים עד שעשתה מעשה.
18.
על כך השיבה המשיבה כי במסגרת האיזוק האלקטרוני מתקבלות עשרות ומאות התרעות על הפרות על ידי מפוקחים מדי יום, ואין כוח אדם מספיק על מנת לשלוח סייר על כל הפרה והפרה שמתקיימת. בעניינו של העורר, משנוכחו לראות כי העורר מבצע עשרות הפרות, נשלח סייר שגילה כי העורר נעדר מן הבית שבו אמור היה להיות במעצר בית מלא. באת-כוח המדינה הפנתה להודעה מיום 9.12.09 בחקירתו של העורר במשטרה, במהלכה הודה במפורש כי הפר את התנאים המגבילים בכך שהלך לשכנו כדי לעשן סם, תוך שציין כי טעה.
19.
קשים ורעים שני חייו של העורר, בן 21 בלבד, כפי שעולה מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו. שירות המבחן ו בית משפט השלום זיהו כי השימוש בסמים הוא מקור הבעייה של העורר וניתנה לו הזדמנות פז לעלות על דרך הגמילה, למרות שלא התחיל במסלול זה קודם למעצרו. אלא שהעורר הוכיח בהתנהגותו כי אינו ראוי לאמון שניתן בו, והאיזוק האלקטרוני ומעצר הבית תחת פיקוח לא מנעו בעדו להפר בסדרתיות את תנאי מעצר הבית ולהמשיך בצריכת סמים. במצב דברים זה, אנו חוזרים לכלל לפיו שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפולי גמילה (ראו, לדוגמה, בש"פ 3036/08
עמראוווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.6.08) בפסקה 6 והאסמכתאות שם). בהתחשב בעברו הפלילי של העורר עוד מימי בחרותו, ובהיותו "שור מועד" בעבירות של התפרצות וגניבה, דינו להיעצר עד תום ההליכים.
אשר על כן, אני דוחה את הערר.
20.
הערה בשולי הדברים: כשלעצמי, אני סבור כי גם כאשר המוטיבציה לגמילה אצל נאשם מקורה בחששו מפני המעצר והמאסר, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי אם וכאשר יעלה על מסלול הגמילה, מתוך שלא לשמה יגיע לשמה. בתי המשפט יוצאים לעיתים מגדרם כדי להעלות נאשמים על מסלול הגמילה, מתוך ראייה לטווח ארוך שהציבור יוצא נשכר מהיחלצותו של כל נאשם ונאשם ממעגל הסמים. אך עם כל הרצון הטוב, יש לזכור כי חלופה של מעצר בית למשתמש בסמים - עד לשילובו במסלול של אישפוזית ולאחר מכן קהילה טיפולית - היא לעיתים בבחינת מכשול בפני עיוור, והמקרה שבפנינו אך יוכיח.
ניתנה היום, ד' בשבט התש"ע
(19.1.2010).
ש
ו פ ט