בש"פ 8205/07 אמיר סעדה נ. מדינת ישראל

בפניי שלושה עררים בהם מלינים העוררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' אברהם) מיום 27.8.2007 לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. העורר בבש"פ 8206/07 (להלן: דהן ) והעורר בבש"פ 8205/07 (להלן: סעדה ) מלינים גם על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 19.9.2007 לדחות את הבקשות שהגישו לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

כתב האישום והחלטת המעצר

1.

העוררים עומדים לדין, יחד עם שלושה אחרים, בעבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה וסחיטה באיומים. על פי המתואר בכתב האישום שימש דהן מנהיג הקשר שנקשר בינו לבין האחים שלומי ושחר איבגי (להלן: ה אחים איבגי ) במטרה לסחוט באיומים כספים מעבריינים הפועלים באשדוד. השלושה נדברו ביניהם לגרום להעברת מידע אודות הימצאותו של סכום כסף גדול בדירת הורי האחים איבגי לידי עבריינים הפורצים לדירות כדי לפתותם להתפרץ אליה. עוד נדברו השלושה לתעד את

הפריצה הצפויה במצלמות אבטחה ולהשתמש בתיעוד זה כאמצעי לסחיטת הפורצים. כך, ביום 20.2.2007 תועדה התפרצותם של סימו בן דוד וליאור אזוראל לדירה האמורה (להלן בהתאמה: סימו וליאור ) וכדי לקדם את מטרת הקשר החליטו השלושה לחטפם. לשם כך גייסו דהן והאחים איבגי לעזרתם את סעדה, את העורר בבש"פ 8448/07 (להלן: קסנטיני ), ואת הנאשם הנוסף בפרשה, עוזי זוהר, וביום 21.2.2007 הגיעו כל אלה באמצעות כמה כלי רכב בליווית אנשים נוספים אל קיוסק באשדוד שבבעלותו של ליאור והמתינו עד להגעתו של סימו למקום. בסמוך לשעה 14:00 הכניסו האחים איבגי את סימו לרכב בו נהג סעדה תוך שימוש באלימות והוא הובל למקום לא ידוע מחוץ לאשדוד, אליו הגיע מאוחר יותר גם ליאור מבלי שהופעל נגדו כוח. הנאשמים בפרשה דרשו מסימו ומליאור "פיצוי" כספי בסך 250,000 דולר בגין התפרצותם לדירה ובימים 21.2.2007 - 23.2.2007 איימו עליהם שאם לא יפעלו כנדרש מהם ייפגעו. כתוצאה מכך שילמו סימו וליאור לנאשמים בפרשה סך של 170,000 דולר.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים ויתר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם ובית משפט קמא ציין כי ישנן ראיות לכאורה למכביר לתמיכה בבקשה זו. בית המשפט התייחס בהקשר זה לסרט בו תיעדה המשטרה את החטיפה בזמן אמת ולתמלולי הקלטות של שיחות שקיימו חלק מן הנאשמים. מן ההקלטות עלה כי דהן מילא תפקיד מרכזי ביותר בפרשה ובא כוחו לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו. באי כוחם של העוררים האחרים, לעומת זאת, חלקו על קיומן של ראיות כאמור. כך טען סנגורו של סעדה כי המשיבה לא הציגה חומר המצביע על מעורבותו בקשר או בעבירת הסחיטה באיומים ועוד נטען על ידו כי מאחר ששהה ברכב במהלך החטיפה הוא לא היה מודע לכך שסימו הוכנס אל הרכב בכפייה. בית המשפט מצא כי חומר הראיות אכן אינו קושר את סעדה לעבירת הסחיטה באיומים אך מצביע על שותפותו לכאורה בקשר ועל מעורבותו בחטיפה. ובלשונו:

בתמלילי השיחות ישנה התייחסות נפרדת 'לאמיר [סעדה]', הוא המשיב 5, ול'שני בחורים' נוספים, כאשר האחרונים אינם אמורים לדעת דבר. ההתייחסות הנבדלת למשיב 5 [סעדה], כמו גם להצעה להתייעץ איתו בקשר לזהות שני הבחורים הנוספים שיגויסו, כעולה משיחה 9116, מצביעים דווקא על מעורבות[ו] בקשר.

מסופקתני אם לא ניתן היה לראות, או לכל הפחות לשמוע, את הבעיטות [באמצעותן הוכנס סימו לרכב] ממקום מושבו של הנהג [סעדה], שהרי האירועים התרחשו בפתח הדלת הסמוכה לו.

סנגורו

של קסנטיני חלק אף הוא, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו וטען כי מרשו הגיע אמנם לזירת האירוע באשדוד אך לא היה מודע למה שעתיד להתרחש שם. בית המשפט אשר בחן את חומר הראיות לרבות תמלילי שיחות בהן השתתף או אוזכר קסנטיני דחה טענה זו וקבע כי קסנטיני מעורב בפרשה עד צוואר. בין היתר הודגש כי על פי העולה מן התמלילים קסנטיני הוא זה שגייס את סעדה ורכבו לחטיפה. אשר לעילת המעצר סבר בית המשפט כי המעשים המיוחסים לעוררים ועברם הפלילי המכביד מצביעים על המסוכנות הנשקפת מהם. בהקשר זה נדרש בית המשפט לטענה אותה העלו הסנגורים ולפיה המשיבה השתהתה בהגשת הבקשה לעצרם וכי הדבר מלמד

שגם לגישת המשיבה לא נשקפת מהם מסוכנות המצדיקה מעצר. בדחותו את הטענה ציין בית המשפט כי המעשים המיוחסים לנאשמים בפרשה אכן בוצעו בחודש פברואר 2007 ואף שתועדו, כאמור, בזמן אמת על ידי המשטרה כתב האישום ועימו בקשת המעצר הוגשו רק בתחילת חודש אוגוסט 2007. אלא שבית המשפט המחוזי סבר כי המשיבה סיפקה לכך הסבר באומרה כי המתינה בעניין זה בשל חשש לפגיעה בחקירה אחרת, אשר במסגרתה בוצעו ההקלטות ותועדה באקראי החטיפה נשוא האישום שבכאן.

3.

חלופות המעצר שהציעו העוררים נדחו אף הן על ידי בית משפט קמא. דהן הציע מעצר בית בביתו שבקרית גת תחת השגחת חברתו לחיים ושני מפקחים נוספים ובית המשפט סבר כי אף על פי שהמפקחים המוצעים נעדרי עבר פלילי אין זו חלופה ראויה שכן הם צעירים מדהן ויכולתם לפקח עליו מוטלת בספק. סעדה מצידו הציע לשחררו לחלופת מעצר תחת פיקוחה של אישתו ובית המשפט דחה הצעה זו והדגיש כי בשל הריונה היא תתקשה לשאת בנטל הפיקוח. באשר לקסנטיני ייחס בית המשפט משקל רב לכך כי בבצעו לכאורה את המעשים המיוחסים לו בפרשה הנדונה הוא הפר תנאים של חלופת מעצר שנקבעו לו בתיק אחר ועל כן סבר כי "לא ניתן לתת בו אמון עוד ולשחררו לחלופה".

הבקשות לעין חוזר

4.

דהן וסעדה הגישו בקשות לעיון חוזר בהחלטת המעצר מיום 27.8.2007 במסגרתן הוצעו על ידם חלופות מעצר חדשות. בהחלטותיו מיום 19.9.2007 דחה בית המשפט בקשות אלה בציינו כי יש קושי להורות על חלופות מעצר בעניינם בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. מסוכנות זו, גרס בית המשפט, נלמדת מאופי המעשים המיוחסים לשניים ומעברם הפלילי המכביד בציינו כי לדהן אחת עשרה הרשעות קודמות, בין היתר, בגין החזקת נשק שלא כדין (טילי לאו) והפרת הוראה חוקית וכן ריצוי של ארבע תקופות מאסר בפועל, ולסעדה אחת עשרה הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות סמים ואלימות וכן ריצוי של חמש תקופות מאסר בפועל. בנסיבות אלה נקבע כי "חלופת מעצר אשר יהיה בה כדי לנטרל את המסוכנות [של העוררים] [...] צריכה להיות באיכות גבוהה מאד". בית המשפט התרשם אמנם לטובה מן המפקחים שהוצעו על ידי דהן אך סבר כי החלופה שהוצעה אינה מספקת, בעיקר משום שכדי למלא את משימתם יצטרכו המפקחים להקריב את חייהם המשפחתיים והחברתיים וזו משימה שהיא "על גבול הבלתי אפשרי מבחינתם". באשר לסעדה התרשם בית המשפט כי החלופה שהוצעה "היא בהחלט סבירה" אך דחה אותה משום שסבר שאין בכוחה להציב לו גבולות.

מכאן שלושת העררים שבפניי. הדיון בעררים אוחד בהסכמה למען היעילות וגם ההחלטה הניתנת בהם היא אחת. ככל שיש מכנה משותף לטענות העוררים (כגון עניין השיהוי) אתייחס לטענות במכלול ועם זאת אתייחס להלן בנפרד לטענות הפרטניות שהעלה כל אחד מהם.

בש"פ 8206/07 (דהן)

5.

הטענה המרכזית שמעלה דהן ומעלים גם יתר העוררים היא כי העובדה שחלפה כחצי שנה בין מועד ביצוע המעשים המיוחסים לו לבין מעצרו, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, מלמדת כי המשיבה לא סברה שמסוכנותו מצדיקה מעצר. תמיכה לכך מוצא העורר בדברי נציג המשטרה במהלך הדיון שהתקיים בעניין הארכת מעצרו לצורך השלמת חקירה, באומרו כי "באופן עקרוני" ניתן היה לעצרו גם שבוע מאוחר יותר והעורר מוסיף בהקשר זה כי במהלך התקופה שחלפה מאז ביצוע המעשים המיוחסים לו ועד שנעצר הוא יצא שלוש פעמים את גבולות הארץ ושב. עוד נטען כי נוכח החלטת בית משפט קמא שלא לעיין (בשל התנגדות העוררים) בחומר חסוי אותו ביקשה המשיבה להגיש כתמיכה להסבר שניתן על ידה בעניין ההשתהות בהגשת כתב האישום, לא היו בפני בית המשפט כל ראיות בסוגיה זו לביסוס קביעתו כי המשיבה נהגה בעניין

באופן סביר. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט משגזר גזירה שווה בין המקרה דנא לבין מקרה בו מעוכבת נקיטת פעולה נגד חשודים לצורך השלמת פעילותו של סוכן סמוי. לבסוף נטען על ידו כי החלופה שהציע בבקשה לעיון חוזר הולמת להשגת תכלית המעצר ויש לאמצה.

6.

המשיבה מצידה טוענת כי בדין החליט בית המשפט לעצור את דהן עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ולדחות את בקשתו לעיון חוזר והיא מדגישה כי דהן אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו או על קיומה של עילת מעצר בשל חזקת מסוכנות כמי ששימש לכאורה מנהיג לחבורת הנאשמים בפרשה. אשר לטענת השיהוי שבה המשיבה וטוענת כי החלטתה לעכב את נקיטת הפעולה נגד הנאשמים נועדה לאפשר את השלמת החקירה האחרת, שהייתה בעייני המשטרה חשובה יותר, וכי אין בכך כדי לגרוע ממסוכנותו של דהן או של העוררים האחרים. עוד נטען כי טעה בית משפט קמא משקיבל את עמדת העוררים וסירב לעיין בחומר הסודי ממנו ניתן ללמוד כי לא נפל כל פגם באופן שבו פעלה.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין השיהוי אני סבורה כי אין לקבל בנסיבות המקרה דנן את הטענה שעלתה מפי העוררים כולם, לפיה ההשתהות בהגשת כתב האישום ועימו בקשת המעצר, מעידה על העדר מסוכנות או למצער מסוכנות ברמה נמוכה שניתן לאינה בחלופות שהוצעו. אכן, פרק זמן ממושך החולף בין מועד ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם לבין מעצרו עשוי בנסיבות מסוימות לתמוך בטענה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה מעצר (ראו למשל בש"פ 4483/05 מדינת ישראל נ' שיף , פיסקה 11 (טרם פורסם, 19.5.2005)). אך חלוף הזמן כשלעצמו איננו חזות הכל ושאלת המסוכנות חייבת להיבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות (ראו למשל: בש"פ 9159/06 קוסשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.11.2006)). בהמשך לדיון שהתקיים בפניי ביום 17.10.2007 ובהמשך להחלטתי מאותו היום שנועדה להבהיר סוגיה זו, הגישה המשיבה ביום 18.10.2007 דו"ח מטעם היחידה המשטרתית הרלוונטית בו הובהר כי בתחילת חודש מרס 2007, בעקבות מעבר שגרתי על תקצירי האזנות סתר, התבהרה התמונה באשר לאופי ולנסיבות האירוע שתועד. החומר המודיעיני שנאסף (הסרט ותקצירי ההאזנות) הוצג למפקד היחידה והוא החליט

לתת באותו שלב עדיפות לחקירה אחרת, אשר במסגרתה בוצעו ההאזנות והצילום. רק בחודש יוני 2007 הוחלט כי ניתן לקדם את חקירת הפרשה דנא מבלי לפגוע בחקירה האחרת וכך נעשה. הנה כי כן, אף בלא להיכנס למהותה של החקירה האחרת המפורטת בדו"ח הסודי שלא הוצג, נראה מן הנתונים הנוספים שהובאו בעניין זה כי המשיבה הפעילה שיקול דעת מקצועי לאחר שבחנה את החומר המודיעיני וקבעה סדרי עדיפויות לפיהם הושם הדגש על חקירת הפרשה האחרת, חרף המסוכנות הנשקפת מן העוררים. מששוכנעתי כי מדובר בעיכוב מחושב ומנומק אין לקבל את טענת העוררים כי יש בו להצביע על העדר מסוכנות מצידם. מסוכנות זו נלמדת מן המעשים הקשים המיוחסים להם בפרשה המעידים לכאורה על תחכום עברייני ועל כך שהם אינם בוחלים באמצעים לצורך השגת מטרותיהם. מסקנה זו מתחזקת נוכח עברם הפלילי העשיר של העוררים המצביע לכאורה על כך שמדובר באנשים שבחרו בעבריינות כדרך חיים. אשר לטענתו של דהן כי ניתן להסתפק בחלופת המעצר שהציע בבקשה לעיון חוזר. גם בעניין זה דעתי כדעת בית משפט קמא משום הק ושי הרב ליתן אמון בדהן כי יקיים את תנאי החלופה. קושי זה נובע מן המעשים המיוחסים לו, מהיותו לכאורה מנהיג הקשר וכן מעברו הפלילי המכביד.

מכל הטעמים שפורטו דין הערר שהגיש דהן להידחות.

בש"פ 8205/07

(סעדה)

8.

סעדה טוען בעררו כי אין הצדקה למעצרו והוא מבקש להדגיש כי החלק המיוחס לו בפרשה מצומצם. חיצי טענותיו מופנים ברובם נגד הקביעה כי חומר הראיות מצביע על מעורבותו ולו בעבירות של קשירת הקשר והחטיפה. לטענתו האזנות הסתר ומחקרי התקשורת סותרים קביעה זו ולשיטתו עולה מן ההודעות שמסרו סימו וליאור במשטרה כי השניים לא ייחסו לו כל תפקיד בפרשה. כמו כן שב סעדה וטוען כי משום ששהה ברכב במהלך החטיפה הוא לא היה מודע לכך שסימו הוכנס אליו בכפייה. טענה נוספת שמעלה סעדה היא הטענה כי מרבית האזנות הסתר שערכה המשטרה תומללו במלואן בחודש יוני 2007 וכי רק אז התגבשה בקרב גורמי החקירה המסקנה כי המדובר באירוע חריג. לשיטתו של סעדה, מכך שהאזנות הסתר תומללו חודשים לאחר התרחשות האירועים נשוא כתב האישום יש לגזור שתי מסקנות. האחת כי גם השוטרים שצפו באירוע בזמן אמת לא סברו כי מדובר באירוע חריג ולכן לא תומללו השיחות מייד לאחריו ובמילים אחרות כי הוא כמו השוטרים שצפו באירוע, לא יכול היה לדעת שסימו הוכנס לרכב בכפייה. המסקנה השנייה שמבקש סעדה לגזור מן התמלול המאוחר לטענתו של האזנות הסתר היא כי המשיבה עצמה סברה שלא נשקפת מסוכנות מן העוררים, וסעדה בכללם, המצדיקה מעצר ללא שיהוי. עוד טוען סעדה כי בנסיבות שנוצרו שגה בית משפט קמא בדחותו את חלופת המעצר שהוצעה ובנמקו זאת בכך שמדובר בחלופה "בהחלט סבירה, אך לא מעבר לכך".

9.

המשיבה מצידה טוענת כי בדין החליט בית משפט קמא לעצור את סעדה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכן לדחות את בקשתו לעיון חוזר. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי מתמלולי האזנות הסתר עולה לכאורה שסעדה לקח חלק פעיל בפרשה תוך מודעות למטרת הקשר ודי בכך שנהג ברכב ששימש לחטיפה כדי להקים נגדו תשתית ראייתית לכאורית בעבירות אלה. אשר לטענת השיהוי שבה המשיבה על עמדתה כמתואר לעיל והיא מוסיפה כי אין כל שוני בהקשר זה בין עניינו של סעדה לזה של דהן. כמו כן מדגישה המשיבה את עברו הפלילי המכביד של סעדה ואת שתיקתו במהלך החקירה המלמדים כי הוא מעורה ומעורב בעולם העברייני ופועל על פי הכללים הנהוגים בו, ועל כן אין בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו.

10.

הערר שהגיש סעדה אף הוא דינו להידחות.

לצורך בקשה למעצר עד תום ההליכים די בכך שבית המשפט השתכנע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו ורק אם שוכנע כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק מכך כבר באותו שלב את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר (ראו: בש"פ 8303/07

בדראן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2007)). במקרה דנא מצא בית משפט קמא כי חומר הראיות אמנם אינו קושר את סעדה לעבירת הסחיטה באיומים, אך בהחלט מבסס סיכוי סביר להרשעתו בקשירת הקשר ובחטיפה . ממצאים אלה התבססו בראש ובראשונה על תמלולי האזנות הסתר וכן על הסרט בו תועדה החטיפה. סעדה אינו שותף פעיל אמנם בשיחות שהוקלטו במסגרת הפרשה, אך מתוך שיחות אלה (למשל שיחה 9116) כמו גם מן הסרט עולה לכאורה מעורבותו בעבירות אלה. העובדה כי דהן (צ'יקו) וקסנטיני (מומי) פונים להיוועץ בסעדה בענייני הקשר (כעולה משיחתם 9116) יש בה לכאורה כדי להצביע על כך שהוא משתייך למעגל הקושרים. יתרה מכך, סעדה שימש כנהג של הרכב לתוכו הוכנס סימו ודי בעובדה זו כדי להצביע על מעורבותו הלכאורית בעבירת החטיפה. בהקשר זה אוסיף כי לאחר צפייה בסרט בו תועדה החטיפה מצאתי כי טענתו של סעדה לפיה לא ידע שסימו מוכנס אל הרכב בכפייה היא לכאורה טענה דחוקה. למעשה, סימו הובל אל הרכב על ידי מספר אנשים שנצמדו אל גופו באופן מאיים עד שהלה הוכנס אל הרכב דרך הדלת שלצד הנהג, תוך שהוא סופג בעומדו על מפתן הרכב לפחות בעיטה אחת. במצב דברים זה כאשר מופעל לחץ ברור על סימו בשעה שדלת הרכב פתוחה לרווחה אין זה לכאורה מתקבל על הדעת שסעדה לא הבין מה מתרחש וסבר שסימו נכנס לרכב מרצונו. קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המקימה בסיס סביר להרשעתו של סעדה בעבירות הקשר והחטיפה היא, אפוא, קביעה נכונה ואין מקום להתערב בה.

11.

באשר לטענת השיהוי יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בפרק המתייחס לערר דהן גם ככל שהדברים נוגעים לסעדה. אוסיף ואומר כי טענתו של סעדה כאילו פוענחו התמלילים רק בחודש יוני 2007 התבררה כבלתי מדויקת נוכח ההודעות המשלימות מיום 18.10.2007 ומיום 23.10.2007 שעל הגשתן הוריתי בעקבות טענה זו של סעדה. כפי שהובהר לעיל הובאו תקצירי ההאזנות בפני החוקרים כבר בתחילת חודש מרס 2007, כשבועיים לאחר האירוע, וההחלטה שלא לעצור את העוררים באותו שלב נתקבלה לאחר שהחומר נבחן ונתקבלה החלטה בעניין עדיפות החקירה האחרת, הסמויה. טענה נוספת שהעלה סעדה היא כי החלופה אותה הציע בבקשתו לעיון חוזר (שיחרור למעצר בית בבית אימו בליווי איזוק אלקטרוני ותחת פיקוחם של אחותו, בתה ובני משפחה נוספים), יש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. בדיון שהתקיים לפניי הדגיש סנגורו של סעדה את איכויותיה של החלופה שהוצעה ובין היתר צוין כי אחותו של העורר נשואה לרב כלאי בשב"ס וכי בתה עבדה בעבר בשב"ס. אכן, בית משפט קמא התרשם כי חלופה זו "היא בהחלט סבירה" וחרף זאת מצא כי אין בכוחה להציב לו גבולות. הטעם לכך היה כי המפקחים המוצעים הינם "אותה משפחה אשר היתה מודעת לאורח חייו העברייני של המבקש [סעדה]" וכי העבר מעיד שאין בכוחם להתמודד עם אורח חייו זה. המעשים המיוחסים לסעדה קשים ביותר ומלמדים לכאורה כי הוא אינו נרתע מפעילות עבריינית מובהקת במטרה להשיג את מבוקשו וכן הם מעידים על היותו קשור לכאורה לחבורה עבריינית שדרכה היא דרך הפשע. טעמים אלה בצירוף עברו הפלילי המכביד מאוד של סעדה והתפקיד שמילא, לכאורה, בחטיפה מהווים בסיס מוצק להחלטתו של בית משפט קמא שלא להיעתר לחלופת מעצר בעניינו.

בש"פ 8448/07 (קסנטיני)

12.

טענותיו של קסנטיני בערר מופנות ברובן נגד הקביעה כי חומר הראיות מצביע על מעורבותו בעבירות המיוחסות לו ונטען כי האזנות הסתר ומחקרי התקשורת סותרים אותה. עוד טוען קסנטיני כי מן ההודעות שמסרו סימו וליאור במשטרה עולה שהשניים לא מכירים אותו ולא ייחסו לו תפקיד בפרשה וכי פרט להימצאותו במקום האירוע אין כל ראיה המצביעה על כך שהבין שהוא נוטל חלק בחטיפה. בהקשר זה מוסיף קסנטיני וטוען, בין היתר, כי אף השוטרים שצפו באירוע בזמן אמת לא סברו כי מדובר באירוע חריג וכי בשונה מן האמור בהחלטתו של בית משפט קמא הוא לא עלה לרכב אליו הוכנס סימו. קסנטיני הצטרף אף הוא לטענת ה"שיהוי" שהעלו העוררים האחרים ועוד הוא סבור כי מכל מקום שגה בית המשפט בקובעו כי לא ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופה בהדגישו כי כתב האישום אינו מייחס לו הפרה של הוראה חוקית ועל כן לא ניתן לזקוף לחובתו את טענת המשיבה כי הגיע למקום תוך הפרת תנאי חלופה בתיק אחר, וכי לכל היותר מדובר בחריגה פעוטה.

13.

המשיבה מצידה טוענת כי בדין החליט בית משפט קמא לעצור את קסנטיני עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכי ישנן ראיות חד משמעיות הקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי מתמלולי האזנות הסתר עולה כי קסנטיני היה חלק מחבורת המארגנים של הקשר והחטיפה וכי תפקידו היה בין היתר לגייס אנשים לצורך כך. לעניין החלופה שבה המשיבה ומדגישה את עברו הפלילי המכביד של קסנטיני, את שתיקתו בחקירה ואת העובדה כי בשעה שביצע את המעשים המיוחסים לו הפר תנאי שחרור. על כן, לשיטתה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין מקום לשחררו לחלופה.

14.

מצפייה בסרט עולה כי בית משפט קמא אכן שגה בקובעו כי לאחר החטיפה עלה קסנטיני לרכב שאליו הוכנס סימו. אולם, בכך אין כדי לשנות מן המסקנה כי קיימות בתיק ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של קסנטיני בעבירות המיוחסות לו. כך למשל משיחות שניהלו דהן וקסנטיני עובר לחטיפה ולאחריה (שיחות מספר: 9098, 9099, 9107, 9163) עולה לכאורה בבירור מעורבותו של קסנטיני בתכנון החטיפה ובארגון האנשים הנדרשים לכך:

מומי [קסנטיני]: בסדר, אמיר אמר בסדר. אבל אני לא יודע את מי עוד להביא?

צ'יקו [דהן]: טוב, אבל אני צריכים עוד 2. ניסע 2 רכבים.

מומי: לא יודע. מי נביא איתנו?

צ'יקו: מה, אין לנו 2 בחורים?

מומי: אין. מי יש?

צ'יקו: אתה חושב? אני נכנס להתקלח, אני יוצא לאשקלון. אתה חושב על 2, דחוף עוד 2.

מומי: כן אחי. כן.

צ'יקו: יאללה אחי. זה דחוף. חייבים לצאת לאשדוד.

מומי: טוב.

[...]

צ'יקו: נו, איפה אמיר? לא מצאת לי עוד שני בחורים? יאללה, דחוף, דחוף, דחוף.

מומי: אמיר מצאתי אותו. אה...אני מנסה להשיג עוד 2, אבל אה...מה, צריך להיות בחורים טובים, לא?

צ'יקו: כן. אתה יודע ככה, רק סתם שיראו. אני לא...הם לא... שום דבר, הבנת? מישהו שיבוא איתנו רק סיבוב. יבוא איתנו.

[...]

צ'יקו: אז איפה ניפגש?

מומי: אה...תבוא תיקח אותי מהקניון.

צ'יקו: אם אתה נוסע מהבית שלך, אתה בא עם אמיר, למה אני אכנס לעיר? אני אחכה לך בסילבר

[...]

צ'יקו: למה אתה לא עונה?

מומי: כי אני מחכה לתשובה.

צ'יקו: מה אתה רוצה לדעת? למה?

מומי: לא יודע. התקשרו לחבר. רוציל[ם] לבוא לשבת. אני יודע, אז הוא שאל מי אלו.

צ'יקו: זה הם היו שמה, לא צריך. תגיד להם רוצים לשבת שיבואו לשבת, ישבו איתי. מי התקשר?

מומי: חבר שלו. בסדר אז הם ישבו איתך.

אף מן הסרט בו תועדה החטיפה מתקבל לכאורה רושם דומה. סימו הובל, כאמור, אל הרכב על ידי קבוצת אנשים שנצמדו אל גופו באופן מאיים עד שהלה הוכנס אל הרכב תוך שימוש באלימות. בתמונות שהופקו מאותו הסרט נראה לכאורה קסנטיני

עומד כחלק מדבוקת האנשים שהכניסה את סימו לרכב. בהתחשב בכל האמור לעיל, טענתו כי לא היה מודע לכך שהוא נוטל חלק באירוע פלילי היא לכאורה מוקשית.

15.

אשר לחלופת המעצר נראה כי הפרת את תנאי החלופה שנקבעו לו בתיק האחר היא ברורה על פניה בשל נוכחותו בזירת האירוע בניגוד לאותם תנאים, ודי בכך כדי להצדיק את חוסר האמון שהביע כלפיו בית משפט קמא בדחותו אפשרות של חלופה.

סוף דבר - מן הטעמים שפורטו לעיל דין שלושה העררים להידחות וכך אני מורה.