בש"פ 8264-23 בש"פ 8264-23

הערר

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) אשר ניתנה ביום 14.11.2023 במ"ת 38393-09-23, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו – וזאת, ללא הפניית עניינו לקבלת תסקיר שירות מבחן.

עיקרי כתב האישום והליכים קודמים

2.ביום 18.9.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי ירושלים כתב אישום נגד 8 נאשמים המואשמים בעבירות נשק שונות, ביניהם העורר (נאשם 7 בכתב האישום) – זאת, במסגרת ת"פ 38355-09-23. האישום הרלבנטי לעורר הוא אישום 5, אשר מייחס לעורר סחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ונשיאת נשק ותחמושת, עבירות לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין.

3.על פי עובדות האישום, ביום 24.1.2023 התקשר נאשם 1 ל-נ.פ. 5555-22, אדם שפעל במועדים הרלבנטיים לכתב האישום כסוכן סמוי מטעם משטרת ישראל (להלן: הסוכן). נושא השיחה היה עסקת נשק. הסוכן נסע למקום עבודתו של נאשם 1 ופגש אותו. בין השניים החלו מגעים לרכישת כלי נשק מסוג M16, שהיה ברשותו של נאשם 2. ביום 2.2.2023 אסף הסוכן את נאשמים 1 ו-2 ברכבו והשלושה נסעו לעסק של שטיפת מכוניות בבעלות נאשם 2 (להלן: העסק). בדרכם לעסק, התקשר נאשם 2 לעורר וביקש ממנו לנסוע לכפר עקב, לקחת שני כלי נשק מסוג M16, לטעון אותם בכדורים ולהביאם לעסק. ואכן, כאשר הגיעו השלושה לעסק, העורר העביר לנאשם 2 את כלי הנשק ונסע מהמקום. לאחר בחינת הנשקים ומשא ומתן בין נאשם 2 לסוכן, נסגרה עסקה למכירת הנשק, כך שהסוכן העביר לנאשם 2 55,000 ש"ח תמורת הנשק והתחמושת, ולנאשם 1 2,500 ש"ח כדמי תיווך.

4.בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 38393-09-23). ביום 14.11.2023 קבע בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר ביחס לעבירות המיוחסות לו, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מבלי שעניינו הופנה לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן.

5. מכאן הערר.

טענות העורר

6.העורר כופר בקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, ובהתאם לכך מלין על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כך, העורר טוען כי לא קיימת תשתית ראייתית כלל ביחס לעבירת הסחר, ואילו ביחס לעבירת הנשיאה וההובלה חל כרסום ממשי בראיות, בשל סדקים וחולשה בראיות הקיימות, מחד גיסא, והיעדרם של ממצאים פורנזיים או זיהוי ודאי, מאידך גיסא.

7.עוד טען העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר לא הורה על עריכת תסקיר מעצר ולא בחן חלופות מעצר בעניינו – זאת: (1) בהינתן נסיבותיו האישיות, ובהן היותו נטול הרשעות קודמות ואב לילדים; (2) בהיעדר ראיות המעידות על כך שמדובר בהתנהלות שיטתית, ולא באירוע בודד; וכן (3) בהינתן חלקו השולי יחסית באירועים נושא כתב האישום.

טענות המדינה

8.המדינה סומכת את ידיה על ההחלטה קמא ועל נימוקיה.

9.במסגרת הדיון, הגישה המדינה לעיוני חלקים רלבנטיים מתיק החקירה.

דיון והכרעה

10.בהינתן ראיות לכאורה, אשר מאמתות את המיוחס לעורר בכתב האישום, מקרהו חוסה בצלה של חזקת המסוכנות אשר מעוגנת בסעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק המעצרים. כלל הוא עמנו כי במקרים כדוגמת זה שלפניי, כאשר כתב אישום, המאומת כדבעי בראיות לכאורה, מייחס לנאשם בגיר עבירה שמעמידתו בחזקת מסוכן כאמור בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני אל מחוץ לכותלי הכלא, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?" (ראו: פסקה 19 להחלטתי בבש"פ 250/21 מדינת ישראל נ' פרוך (31.1.2021), והאסמכתאות שם). חלופה כאמור לא תתאפשר אלא בהתקיים טעמים מיוחדים, והנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על הנאשם (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 26-20 (2.2.2020); ובש"פ 1230/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.3.2020)).

11.במקרה דנן, נטל זה לא הורם. נהפוך הוא: בהינתן ראיות לכאורה, נראה כי העורר לא היה משתתף מקרי ומזדמן בעסקת הנשק נושא כתב האישום – ומכאן מסוכנותו הקונקרטית אשר מגלמת בתוכה חשש ממשי לביצוע עבירות נשק נוספות. היותן של עבירות נשק מכת מדינה ומעשי הכנה לקראת שימושים קטלניים בכלי נשק (ראו ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון, פסקה 7 לפסק דיני (14.2.2021)), מעצים את המסוכנות כאמור במידה אשר מצדיקה – ולדידי, אף מחייבת – מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

12.אשר על כן, השאלה היחידה שיש לתת עליה את הדעת היא האם האמור בכתב האישום ביחס לעורר מאומת כדבעי בראיות לכאורה.

13.בית משפט קמא ענה לשאלה זו בחיוב, ואחרי שעיינתי בחומר החקירה שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי מדובר בהחלטה נכונה.

14.לפי האמור בהודעת הסוכן מיום 5.2.2023 (שורות 66-63), מוכרם של כלי הנשק (השייח, שאדי רגבי – נאשם 2) התקשר באמצעות מכשיר הטלפון שלו לאדם בשם אחמד מהלוויס ו"ביקש ממנו שיסע לכפר עקב ויביא אתו משם את 2 הנשקים ויטעין אותם בכדורים ויביא את זה לשטיפה שלו בארם ובגלל שיש פקקים שיעלה על האופנוע שלו ויביא את זה באופנוע ...". הסוכן אישר במפורש כי ראה על מסך הטלפון את השם "אחמד מהלוויס" בזמן ההתקשרות האמורה. כמו כן, מתאר הסוכן בהודעתו זו את הגעת הקטנוע לשטיפה, וכי הוא ראה "שהשייח לוקח ממנו משהו שנראה גדול ומכניס את זה למושב שליד הנהג של רכב המאזדה שלו ..." (שם, שורות 74-73). הסוכן מעיד כי לאחר מכן הוא ניגש לרכב המאזדה של נאשם 2 "שהוא בדיוק ירד מהרכב שלו וסידר את שני הנשקים מסוג M-16 על המושב שלו ואמר לי תבחר איזה נשק שאתה רוצה" (שם, שורות 79-75). כמו כן, מעיד הסוכן כי הוא הצליח לראות את מספר הרישוי שהופיע על לוחיות הזיהוי של הקטנוע והקריא אותו למכשיר ההקלטה שנשא על עצמו (שם, שורות 75-74). החוקרים איתרו את הקטנוע לפי מספר הרישוי 9674953 והתברר כי מדובר בקטנוע סאן יאנג הרשום בבעלותו של עומר מהלוויס, אחיו של העורר.

15.העורר עומת עם ממצאים עובדתיים אלה בחקירתו ואמר בתגובה, בין היתר, "כן, אבל אני יוצא לסידורים עם הקטנוע שלו, אני שוטף גם את הקטנוע אצלו וגם האח שלי לפעמים שוטף את הקטנוע אצלו ולפעמים חברה מהשכונה משתמשים בו" (ראו: הודעת העורר מיום 5.9.2023, שורות 138-135).

16.עיקר הוויכוח שהתנהל בין בעלי הדין בבית משפט קמא בנוגע לזיהויו של העורר נסב על השאלה הבאה: האם הסוכן אכן ראה את השם "אחמד מהלוויס" על מסך הטלפון של נאשם 2, או שמא רק את השם "אחמד" – כפי שמסר תחילה לחוקרי המשטרה? סבורני כי לוויכוח זה יש חשיבות מועטה, אם בכלל, אחרי שידענו כי שמו הפרטי של "הבחור" ממנו ביקש נאשם 2 להביא את כלי הנשק לאזור השטיפה, באמצעות אופנוע, הוא אחמד – שם עליו חזר נאשם 2 מספר פעמים בנוכחות הסוכן. בנסיבות אלה, הראיות לכאורה מצביעות בבירור על כך שאדם בשם אחמד הוא זה שהביא את כלי הנשק לאזור השטיפה כשהוא רכוב על קטנוע סאן יאנג, מספר הרישוי 9674953, השייך לאחיו של העורר, עומר מהלוויס. העורר תירץ ראיות אלה באמרו כי ישנה אפשרות שהוא או מי מחבריו של אחיו עומר הביא את הקטנוע לשם שטיפה – אירוע נדיר לכל הדעות אשר מתנגש חזיתית עם עדותו של הסוכן, שכאמור ראה שימוש אחר לחלוטין באותו קטנוע. כמו כן, העורר העלה אפשרות שאחיו השאיל את האופנוע לאחד מחבריו מהשכונה, אולם אפשרות זאת נשללת לכאורה על ידי שיחות טלפון שקוימו, בזמנים הרלבנטיים לאישום, בין נאשם 2 לעורר, בצירוף העובדה ששמו של השליח בו נעזר נאשם 2 להבאת כלי הנשק לאזור השטיפה הוא אחמד.

17.לנוכח ראיות אלה, סבורני כי העורר יתקשה לפגום באמינות עדותו של הסוכן לפיה מסך הטלפון ממנו שוחח נאשם 2 עם שליח הנשקים הציג את השם "אחמד מהלוויס".

18.מכאן עולה מסקנה ברורה: ראיות המדינה אשר באות לאמת את המיוחס לעורר בכתב האישום עולות כדי ראיות לכאורה, ואף למעלה מכך.

19.אשר על כן, אני דוחה את הערר.