בש"פ 832/06 מדינת ישראל נ. רוני סייג

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 4.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1024/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

ביום 7.2.05 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין ועבירה של אונס לפי 345(א)(1) לחוק העונשין, שבוצעו בעת היותו בעלים של מועדון בשם "אקסייט" בתל-אביב כלפי עובדת במועדון.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת (להלן: המדינה) בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 24.2.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) את בקשת המעצר בקובעו, כי ישנה בעייתיות בתשתית הראייתית, אולם בשל הרשעותיו הקודמות של המשיב, שאחת מהן עניינה עבירה בעלת אופי מיני, מצא להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית, תוך הפקדת ערבויות כספיות. בית-המשפט המחוזי סבר, כי יש בחלופה זו כדי להשיג את תכלית המעצר ולאיין כל מסוכנות שיכולה להישקף מהתנהגות המשיב.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישה המדינה ערר לבית-משפט זה.

ביום 8.3.05 קיבל בית-משפט זה את עררה של המדינה בציינו, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה למעורבותו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

או-אז, הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית-משפט זה, המורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, אולם ביום 17.5.05 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 17.5.05 הוגש ערר לבית-משפט זה.

ביום 14.7.05 החליט בית-משפט זה להזמין תסקיר בעניינו של המשיב וקבע, כי הצדדים יגישו בקשה משותפת לבית-המשפט המחוזי להקדים את מועדי הדיון בתיק.

לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן, דחה בית-משפט זה את הערר.

או-אז, הגיש בא-כוח המשיב לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית-משפט זה, המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, אולם בית-המשפט המחוזי דחה, ביום 28.9.05, את הבקשה לעיון חוזר.

משלא הסתיימו ההליכים בתיק תוך תשעת החודשים הראשונים, פנתה המדינה לבית-משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

ביום 9.11.05 האריך בית-משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בקובעו, כי מסוכנותו לא פגה גם בשלב זה, או כלשונו:

"באשר לשאלת המסוכנות – סבורני כי חומרתה של זו לא פגה, וגם תסקירו של שירות המבחן... אינו מפריך אותה... נראה כי ההליכים בעניינו עומדים בפני סיומם, ועל כן טרם הגיעה השעה להעדיף את עניינו על פני אינטרס הציבור".

לטענת באת-כוח המדינה, נוכח המסוכנות הרבה, הנשקפת מהמשיב עקב המעשים החמורים המיוחסים לו, כמו גם נסיבות ביצועם, לטענתה, מלמדים, כי המשיב מסוכן לציבור, כי הוא חסר כל רסן ומעצורים. כמו-כן, טוענת באת-כוח המדינה, כי ההליכים בתיק התנהלו ברציפות וביעילות ובשלב זה הסתיימה שמיעת הראיות בתיק והוגשו סיכומי הצדדים. לטענתה, פרשת ההגנה הסתיימה ביום 29.11.05, סיכומי התביעה הוגשו ביום 15.12.05 וסיכומי ההגנה הוגשו ביום 18.1.06, לאחר דחיית מועד של עשרה ימים. כמו-כן, מציינת המדינה, כי נכון למועד הגשת הקשה זו, אמור להיקבע מועד לשמיעת הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי.

מנגד, מתנגד בא-כוח המשיב להארכה נוספת של המעצר בעניינו של המשיב וטוען, בין היתר, כי הגיע השלב שבו גוברת זכותו של המשיב לחרות על פני המסוכנות המיוחסת לו.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיב, המעידות על מסוכנותו הרבה, לאור עברו הפלילי, הכולל הרשעה קודמת בעבירה בעלת אופי מיני, ובהתחשב בכך, שההליכים בעניינו עומדים להסתיים, שכן הסתיימה שמיעת הראיות בתיק והוגשו סיכומי הצדדים וכל שנותר הוא לקבוע מועד לשמיעת הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי - המקרה שבפני נמנה עם אותם המקרים המצדיקים הארכת מעצר.

חומרתם היתרה של העבירות המיוחסות למשיב והעובדה, כי כל שנותר הוא לקבוע מועד לשמיעת הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי, מכריעים, אפוא, את הכף בשלב זה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1024/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.