בש"פ 8334-22 בש"פ 8334-22

1.בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), מזכירות בית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה הביאה לעיוני את החלטת בית הדין מיום 5.12.2022, שבה נקבע, בין היתר, כי על הנתבעת בהליך שבכותרת יושת קנס בגובה של 1,000 ש"ח בכל פעם שלא תקיים את החלטות בית הדין בעניין הסדרי ראייה בין התובע לילדיהם המשותפים. בנסיבות אלו הוריתי לצדדים להליך, כמו גם ליועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים (להלן: היועץ), למסור את התייחסותם לעניין הקנס שהוטל על הנתבעת.

2.כעולה מהחומר שהובא לעיוני, הצדדים להליך שבכותרת הם הורים גרושים לארבעה ילדים (להלן: הקטינים). הצדדים הסכימו כי בין התובע לקטינים יתקיימו מפגשים שבועיים בביתו של התובע בכל יום שישי משעה 13:00 ועד 20:00, ולהסכם ניתן תוקף של פסק דין.

3.בהמשך לכך, משלא קיימה הנתבעת את הסדרי הראייה המוסכמים, התובע הגיש לבית הדין הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט, בטענה שהנתבעת הפרה את פסק הדין שנתן תוקף להסכמות (תיק 1606/2022). הנתבעת, מצדה, הודיעה כי היא מסרבת שהקטינים ישובו להתארח בבית התובע בטענה כי אשתו תקפה את הקטינים, וציינה כי היא הגישה תלונה למשטרה בנושא. יצוין כי ההליכים בתביעת הביזיון נמשכו מספר חודשים, במהלכם הנתבעת נעדרה משני דיונים שהתקיימו בפני בית הדין, וביום 23.11.2022 הגישה הנתבעת תביעה לשינוי הסדרי הראיה. תביעה זו עודנה תלויה ועומדת.

4.ביום 5.12.2022 ניתנה החלטת בית הדין נושא ההליך דנן. בהחלטה ציין בית הדין כי הנתבעת מפרה באופן מתמשך החלטות קודמות שניתנו בעניין הסדרי הראייה. בית הדין הוסיף כי אין להקל ראש בטענות הנתבעת בעניין אשתו של התובע אך קבע כי עצם הגשת התלונה במשטרה אינה יכולה לשמש עילה לשלול את זכותו של התובע לפגוש את הקטינים. כמו כן צוין כי הימשכות ההליכים וכן התנהלות הנתבעת שסירבה לכל הצעותיו של בית הדין להתאמת הסדרי הראייה, אינה משרתת את טובת הקטינים וצרכיהם. על יסוד האמור, ומבלי שנעלמה מעיני בית הדין התלונה שהגישה הנתבעת למשטרה, קבע בית הדין כי המפגשים בין התובע לקטינים יחודשו לאלתר, וכי עד שתתקבל החלטה בתביעה לשינוי הסדרי הראיה יתקיימו המפגשים עם הקטינים בבית הסבים מצד התובע ללא נוכחות אשתו. לבסוף נקבע כי הנתבעת תחויב בקנס בסך של 1,000 ש"ח "עבור כל פעם שהיא נמנעת מיישום החלטות בית הדין שניתנו לגבי סדרי הראיה בעתיד".

5.בתגובתה לקנס שהוטל עליה, טוענת הנתבעת כי בית הדין לא אפשר לה להוכיח את טענותיה בהליך, וכי ההחלטה ניתנה מבלי שהתובע הוכיח כנדרש את טענותיו. לעמדתה, היה על בית הדין לדון לעומק בטענות שהעלתה לעניין האלימות שחוו הקטינים מצד התובע ואשתו, ולתמוך את החלטתו בתסקיר של גורמי רווחה. הנתבעת מוסיפה כי היעדרויותיה מהדיון בהליך נבעו מסיבות מוצדקות; כי קיימה את הסדרי הראיה עד ליום 5.3.2022, היום בו הגישה את התלונה במשטרה בגין תקיפת הקטינים; וכי החל מאותו יום דווקא התובע הוא מי שהפר את הסדרי הראיה. נוכח האמור, הנתבעת מבקשת כי החלטת בית הדין תבוטל, וכי הדיון בהליך יוחזר לבית הדין.

6.היועץ, מצדו, סבור שלא קמה עילה מוצדקת להתערבות בקנס שהוטל על הנתבעת. לעמדתו, הנתבעת נמנעה מלקיים את החלטות בית הדין במשך זמן רב ועשתה דין לעצמה. משכך, ובשים לב לצורך לשמור על טובת הקטינים ועל יציבות בחייהם, נדרש בית הדין להפעיל את סמכויותיו לפי חוק כפיית ציות. היועץ מוסיף כי הקנס שהוטל על הנתבעת ניתן כדין באשר הוא צופה פני עתיד ומשום שמדובר בקנס סביר ומידתי בנסיבות העניין.

7.התובע לא הגיש התייחסות מטעמו, אף שהמועד להגשתה חלף זה מכבר.

8.לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין ובעמדות הנתבעת והיועץ, לא מצאתי מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות ולבטל את הקנס שהושת על הנתבעת או לשנותו לקולה. כידוע, סמכותו של בית הדין לפי פקודת ביזיון בית משפט, המעוגנת בסעיף 7א(א) לחוק כפיית הציות, נועדה להביא לכפיית ציות עתידית של צווי הערכאה השיפוטית המופרים (בש"פ 7491/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (5.12.2018)). סנקציות אלו יוטלו ככל שלא ניתן להביא לקיום הצו השיפוטי באמצעים פוגעניים פחות, ורק במידה שהטלת הסנקציה עשויה להוביל לקיום הצו השיפוטי (בש"פ 4266/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (31.5.2018); בש"פ 7391/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (2.3.2022)).

9.בענייננו, החלטת בית הדין התקבלה לאחר שהליך הביזיון נמשך למעלה מחצי שנה, כאשר במהלך כל התקופה הזו הנתבעת לא קיימה את החלטות בית הדין בעניין הסדרי הראייה. בית הדין ניסה לשכנע את הנתבעת לקיים את הסדרי הראייה בתנאים שונים אך הנתבעת דחתה את הצעותיו באופן גורף והצהירה כי היא מסרבת לקיים את החלטות בית הדין. בנסיבות שתוארו, ובשים לב לכך שהקנס צופה פני עתיד, מקובלת עליי עמדת היועץ לפיה הקנס שהוטל על הנתבעת סביר ומידתי ואין עילה להתערב בו (ראו והשוו: בש"פ 8741/20 פלונית נ' פלוני (13.1.2021); בש"פ 7640/19 פלונית נ' פלוני (30.12.2019)).

10.אשר על כן, הקנס שהוטל על הנתבעת יישאר על כנו.