פרטי ההליך
בש"פ
8386/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. סלים אלבז
2. עימאד אלמוגרבי
3. מני בן דויד
4. סמי אלמוגרבי
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב יפו ב-בש"א 92061/08 מיום 3.10.2008 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש'
דותן
תאריך הישיבה:
ו' בתשרי התשס"ט
(5.10.2008)
בשם העוררת:
עו"ד דפנה
פינקלשטיין
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד גיורא זילברשטיין
בשם המשיבים 3-4:
עו"ד משה שרמן, עו"ד
דוד יפתח
החלטה
1.
ארבעת המשיבים נעצרו כחשודים במעורבות ברצח פרופ' ניב ז"ל אשר נרצח במכוניתו בחודש פברואר 2007. הם נעצרו לראשונה בהתאמה לסדר רישומם כמשיבים, ב-3.9.2008, ב-8.9.2008, ב-13.9.2008 וב-14.9.2008. ביום 28.9.2008 התבקש בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת גרינברג) להאריך את מעצרם עד למלאת 30 ימי מעצר לגבי כל אחד מהם.
2.
בית המשפט עיין בחומר החסוי שהוגש לו ובהחלטה מפורטת שניתנה למחרת היום, 29.9.2008, הורה על מעצר החשודים כולם עד ליום 2.10.2008.
3.
ביום 2.10.2008 התייצבו הצדדים פעם נוספת בפני השופטת גרינברג. בפתח הדיון הצהיר בא כוח העוררת כי לא התחדש דבר מאז הדיון האחרון בהארכת המעצר. הוגש לבית המשפט דו"ח בדבר פעולות חקירה שיש לבצען והתבקש המשך המעצר. בית המשפט דחה את הבקשה וציין כי אל החומר שהיה בידו לא התווסף דבר במרוצת הימים האחרונים. בית המשפט קבע את תנאי השחרור בערובה – מעצר בית עד ליום 11.10.2008 וערבויות שונות. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ועד לדיון בערר ניתן עיכוב ביצוע. הערר התברר ביום 3.10.2008 בפני כב' השופטת דותן בבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר בציינו:
"ע"פ הדו"חות שהוצגו לעיוני, עולה כי בידי המשטרה מידעים וראיות נסיבתיות שהיה בהן כדי להצדיק חקירה ויש בהן אפילו ראשית ראיה הקושרת את החשודים לעבירות, אלא שלמרבה הצער הראיות נותרו כפי שהיו וכיום אין בהן כדי לקשור באופן ברור בין החשודים לבין הרצח, וזאת למרות החשדות הכבדים העולים מן החומר.
שלושה שיקולים עיקריים מנחים את בית-המשפט בבואו להורות על מעצר לצורכי החקירה: חומרת העבירה, הראיות המוצגות ומשך המעצר. המאזן בין השיקולים משתנה ככל שמתמשכת תקופת המעצר. לאחר חלוף 30 יום מתחילת החקירה, נדרשת המשטרה להציג ראיות כבדות משקל, על מנת שניתן יהיה להורות על המשך המעצר.
מאחר שבענייננו לא אירעה פריצת הדרך המיוחלת, סבורה אני כי יש ליתן משקל רב יותר למשך המעצר, כפי שאכן נהגה כב' השופטת גרינברג.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר."
4.
בו ביום, יום ו', הוגש הערר הנוכחי של המדינה על החלטת השחרור. בינתיים עוכב שחרורם של החשודים, הנמצאים במעצר מיום 2.10.2008 בשעה 14:00 ועד עתה מכוח צווי עיכוב ביצוע.
5.
בדיון לפני היום הגישה עו"ד פינקלשטיין, באת כוח העוררת. את כל החומר שהיה בפני הערכאות הקודמות. בנוסף הגישה תקציר החקירה (שסומן על ידי באות ז') וכן זכרון דברים מיום 3.10.2008 (סומן באות ח'). בטיעונה שמה באת כוח המדינה את הדגש על פעולת החקירה העולה מזכרון הדברים האמור, כפעולה המצדיקה את המשך המעצר.
6.
עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לי ושמעתי טענות הצדדים. במהלך הדיון הוריתי על מעצר המשיבים עד למתן החלטה, כיוון שמעצרם פקע היום בשעה 10:00. החלטתי זו תחטא בלקוניות ובהעדר הנמקה, מפני שכל הנמקה עלולה לפגוע בחקירה. אכן את פעולות החקירה המצוינות בזכרון הדברים (נספח ח') לא ניתן היה לבצע בשלבים קודמים של החקירה, אולם האינפורמציה הכלולה בנספח ח' היתה בפני השופטת גרינברג עוד בעת מתן ההחלטה מיום 29.9.2008. לא מן הנמנע כי בשל אינפורמציה זו נעתרה, באופן חלקי, לבקשה להארכת מעצר והורתה על מעצר עד ליום 2.10.2008. לא אכחד כי אפשר ותקופה זו שבין ה-29.9.2008 ל-2.10.2008 היתה תקופת מעצר קצרה מדי (המדינה לא עררה על אורך התקופה). ואולם בינתיים נוספו לכך עוד ימי מעצר מכוח צווי עיכוב הביצוע. בסופו של יום נמצא כי מאז ה-28.9.2008 ועד היום לא היתה כל פריצת דרך. אוסיף ואומר, מבלי להוסיף פרטים, כי מתוך עיון בנספח ח' סיכוייה של פריצת דרך אינם נראים, לכאורה, טובים.
7.
כפי שציין בית המשפט המחוזי ובצדק בכל החלטה בעניין מעצר או שחרור יש שקלול של גורמים רבים (ראו בש"פ 5279/05 מדינת ישראל נ' אוחנה (טרם פורסם, 21.6.2005 ); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 753). אין נוסחה מתמטית לאותו שקלול. בענייננו מדובר במעצרם של חשודים ויש להביא בחשבון את חומרת החשד, את עוצמת הראיות, את עילת המעצר, את פעולות החקירה הנדרשות, ועוד. שתי הערכאות שקדמו לי שקלו את כל האינפורמציה. אין בפני אינפורמציה שלא היתה בפניהן. בית המשפט המחוזי תאר נכונה בקטע שציטטתי לעיל את העולה מחומר הראיות. מטבע הדברים התיאור הוא כללי ולא אוכל להוסיף עליו. כשאני בוחנת את מצב הדברים בחקירה נכון להיום, ואף שמלכתחילה אפשר וב-29.9.2008 נקצבה תקופת מעצר קצרה מדי, איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתן של הערכאות שקדמו לי.
8.
וזאת יש לזכור: שחרור החשודים למעצר בית, בערבויות כפי שהורה בית משפט השלום אין משמעותו הפסקת החקירה. אם תתגלנה ראיות נוספות – פתוחה הדרך בפני המדינה לבקש עיון חוזר ומעצר מחדש, או גם הארכת מעצר הבית.
9.
עם זאת, נראה לי כי יש מקום להקשות במידה מסויימת את תנאי השחרור בערובה שנקבעו, בהסכמת הסנגורים אני מורה כי השחרור ייעשה בתנאים של הצמדת איזוק אלקטרוני וכן על איסור שימוש בכל טלפון, מכשיר סלולארי, מחשב או אמצעי אחר המאפשר קומוניקציה. ככל שישנם מכשירים כאלה במקומות של מעצר הבית, הם ינותקו. המשטרה רשאית לעקוב אחר קיומו של תנאי זה, תוך כניסה לבתים ללא התראה מראש.
כדי לאפשר לנקוט בצעדים הטכניים הנדרשים לצורך הכנת איזוק אלקטרוני אני מאריכה את המעצר עד לא יאוחר ממחר, 6.10.2008 בשעה 10:00. על המשיבים למסור את כל האינפורמציה הנדרשת בעניין מקום מעצר הבית תוך שעה מפרסום החלטה זו. הסידורים לעניין האיזוק ייעשו בבית משפט השלום בתל-אביב.
בכפוף לאמור הערר נדחה.
החלטה זו ניתנת לפרסום.
ניתנה היום, ו' תשרי, התשס"ט (5.10.2008).
ש ו פ ט ת