בש"פ 8471/12 אורון ניזרי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, העומד לדין בעבירה של ניסיון לשוד מזוין, הגיש ביום 22.11.2012, בכתב ידו, ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) בה הורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהחלטה מיום 25.11.2012 ציינתי כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 19.7.2012, וכי המבקש ציין בערר הקצר שהגיש כי עורכת הדין שייצגה אותו מסרה לו שהגישה ערר בשמו, ועל כן לא הגיש עד עתה הליך בעצמו, אך אינו מצליח כעת ליצור עימה קשר. באותה החלטה קבעתי כי במהות הדברים דומה שניתן לראות באמור משום בקשה להארכת מועד להגשת ערר.

2.

בנסיבות המתוארות התבקשה התייחסותה של בא-כוחו של המבקש בבית המשפט קמא, עורכת הדין ורד בירגר, ובהודעתה מיום 27.11.2012 ציינה כי היא אכן מייצגת את המבקש מטעם הסנגוריה הציבורית, בהליך העיקרי ובהליך המעצר, וכי מאז הוחלט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נבחנות על ידה חלופות מעצר שיקומיות עבורו, וזאת תוך שמירה על קשר רציף עימו. עוד ציינה עורכת הדין בירגר כי ידוע לה שלמבקש רצון עז להגיש ערר על ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים, וכי ככל שיוחלט על מינוי הסנגוריה לייצגו בהליך זה היא תיטול על עצמה את ייצוגו.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה למתן ארכה בציינה כי מהודעת הסנגורית עולה כי אף לה מובן שהערר נעדר סיכוי באם לא תמצא עבור המבקש חלופת מעצר הולמת, וכי ממילא באם תמצא חלופת מעצר כאמור הרי שההליך הנכון בו על המבקש לנקוט הוא הגשת בקשה לעיון חוזר בבית המשפט קמא. עוד מציינת המשיבה כי לא עולה מן הבקשה טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך.

4.

כידוע הגם שהגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים, גם בהליכים פליליים מותנה מתן ארכה בקיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" (ולשיקולים המנחים לעניין הארכת מועד להגשת ערר בעניין מעצר ראו בש"פ 2000/10

מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.2010)).

במקרה שבפנינו השיהוי האובייקטיבי בהגשת ההליך הינו שיהוי ניכר - למעלה מארבעה חודשים לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. יחד עם זאת, מן האמור בערר-בקשה שהוגש עולה כי מן הבחינה הסובייקטיבית המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה לעוצרו והוא ביקש מבאת כוחו להגיש ערר, ולטענתו הבין כי אכן היא מגישה את הערר כבקשתו, והדברים מוצאים תימוכין בדברי הסנגורית אשר ציינה בהודעתה כי ידוע לה שלמבקש "רצון עז לערור על ההחלטה". בנסיבות אלו, אליהן יש להוסיף את מהות ההליך, בו מעוניין המבקש להשיג על החלטה לעוצרו עד לתום ההליכים, וכי המדובר בערר על החלטת בית המשפט המחוזי ב"גלגול שני", סבורני כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש לבירור הערר בעניין מעצרו.

אשר על כן, ובאם המבקש עומד על בקשתו להגשת ערר על ההחלטה לעוצרו - חרף עמדת הסנגורית כי היא עדיין בוחנת חלופות מעצר עבורו - אני מאריכה את המועד להגשת הערר כך שזה יוגש, באמצעות באת כוחו עורכת הדין ורד בירגר, בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לעורכת הדין ורד בירגר, ללא דיחוי , באמצעות הפקסימיליה, ובמקביל תומצא ההחלטה לידי המבקש ישירות באמצעות השב"ס.

ככל שאכן יוגש הליך ערר כאמור, תתייק מזכירות בית המשפט את החלטתי זו בתיק השופט שיישב בדין.