בש"פ 8475/04 מדינת ישראל נ. עאדל אבו רמדאן

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לפשע. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג המשיב, במשך תקופה של כשלוש שנים, להעביר במשאיתו סמים מסוכנים. ביום 5.12.03 נתפס המשיב על ידי שוטרים בבואו לאסוף ממקום מחבוא שני תיקים שבתוכם היו חבויים 2.996 ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין, כ-2 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין וכן 25 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' ארבל), בהחלטתו מיום 18.2.04, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. חברי הנכבד, המשנה לנשיא א' מצא, בהחלטתו מיום 28.3.04, דחה את עררו של המשיב על החלטת המעצר.

משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים מבקשת עתה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים.

2.לטענת בא כוח המדינה, בבקשתו בכתב ובטיעוניו שבעל פה, יש להאריך את תקופת המעצר בשל מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא עולה מהעבירות המיוחסות לו, ובשל החשש לשיבוש הליכי משפט ולהמלטות מהליכי המשפט, העולה מחומרת העונשים הצפויים במקרה של הרשעה בעבירות כאלה. בא כוח המדינה הוסיף כי ההליכים התמשכו בשל בקשות שהגיש בא כוח המשיב, שבעטיין התחילה שמיעת ההוכחות רק כחצי שנה אחרי הגשתו של כתב האישום. לדבריו דחה בא כוח המשיב את הצעת בית המשפט לקבוע ישיבות בתקופת פגרת בתי המשפט. בסופו של דבר נקבעו שלשה מועדים נוספים להמשך שמיעת הראיות לימים 20.9.04, 22.9.04, 26.9.04 ויש לקוות כי המשפט יסתיים תוך תקופת ההארכה.

לעומתו טען בא כוח המשיב שכל הבקשות שהגיש היו מוצדקות ובאו לצורך ברור אמיתי של השאלות הנדונות במשפט – כגון קבלת חומר חקירה ועיון בו – ולא ניתן היה לוותר עליהן. הדחיות במשפט נגרמו בשל אי התייצבות עדים ולא עקב סירובו לקבוע ישיבות במועדים שהוצעו. מכל מקום, במשפט יעידו עדים רבים ששמיעתם תצריך זמן רב ולפיכך ניתן לשער שהמשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה.

יצוין כי בעקבות החלטתי בתום הדיון ביום 21.9.04 הודיעו באי כוח בעלי הדין כי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם), בהחלטתו מיום 26.9.04, קבע ארבעה מועדים לשמיעת הראיות, מלבד אלה שקבע, לימים 25.10.04, 27.10.04, 2.11.04, 23.11.04.

3.לא למותר לחזור ולהדגיש בכל דיון בבקשה להארכת תקופת המעצר כי, משחלפה תקופה של תשעה חודשים מיום המעצר והמשפט טרם הסתיים, "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – "חוק המעצרים"), כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (דברַי בבש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני תקדין עליון 2746 (2)2002; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס תקדין עליון 20 (1)2003; בש"פ 4587/03 מדינת ישראל נ' זאדה תקדין עליון 2003(2) 2469). סבורני כי נסיבות מיוחדות כאלה, המצדיקות את הארכת המעצר, מתקיימות גם בפרשה שלפנינו. למשיב מיוחסות העברות של כמויות גדולות של סמים "קשים" במשך תקופה ממושכת ומכאן מסוכנותו והחשש הממשי להימלטות מן הדין. מטבע הדברים מצריך בירורו של משפט כזה זמן רב – הן בשל דרישות מוצדקות של הסנגוריה והן בשל המספר הגדול של עדי תביעה שיש להעידם – אולם אין בהתמשכותו של המשפט מחמת סיבות כאלה, כשלעצמה , כדי לשחרר נאשם מסוכן העלול להימלט. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע, כאמור לעיל, ארבעה מועדים קרובים נוספים לשמיעת הראיות ומן הסתם יוסיף עליהם מועדים נוספים בתקופת ההארכה, ככל שיוכל ואם יהיה צורך בכך. אם לא יתארכו, אפוא, חקירות העדים יתר על המידה הראויה – כפי שמגלה, דומני, העיון בפרוטוקול הישיבה מיום 26.9.04 – נראה שניתן יהיה לסיים את המשפט בתקופת ההארכה.

4.לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 21.9.04, או עד מתן פסק הדין בת"פ 287/03 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.