בש"פ 8495/15 איימן סראי אלדין נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברק נבו ) במ"ת 43264-09-15 מיום 19.11.2015, במסגרתה נקבע כי דין הבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד העורר להתקבל, וכי חלופת המעצר המוצעת בעניינו אינה חלופת מעצר ראויה העשויה לאיין את מסוכנותו.

הליכי המעצר עד כה

2.

ביום 25.9.2015 הוגש נגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ); ושוד בצוותא, לפי סעיף 402(א) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, העורר ועלי שומרי (להלן: עלי ,

ושניהם ביחד: השניים ) קשרו קשר לשדוד את נהג המונית מ.ע. (להלן: המתלונן ). במסגרת הקשר, ביום 26.7.2015 התקשר העורר למתלונן, עמו יש לו היכרות מוקדמת, וביקש ממנו לאסוף את חברו עלי מתחנת אוטובוס הסמוכה לעיר נשר. בשעה 17:30 אסף המתלונן את עלי במונית ונסע עמו לכיוון נתניה. במהלך הנסיעה התקשר העורר מספר פעמים לעלי והורה לו לכוון את המתלונן לעבר מחסום טול כרם. כשהגיעה המונית למרחק קילומטרים ספורים מהמחסום הורה עלי למתלונן לעצור את המונית בצד, ובהתאם לתוכניתו של העורר אמר עלי למתלונן: "זה שוד", החל לצעוק עליו שיצא מהרכב ואיים כי ירצח אותו אם ידווח למשטרה. המתלונן נמלט מהמונית ועלי המשיך בנסיעה לכיוון המחסום.

3.

על פי עובדות האישום השני בכתב האישום, עובר ליום 8.8.2015 קשרו השניים קשר לשדוד מונית נוספת. במסגרת הקשר, ביום 8.8.2015 עלו השניים למוניתה של ר.ב (להלן: המתלוננת ), אשר לבקשתם הסיעה אותם לעבר מחסום טול כרם. כ-200 מטר לאחר המחסום ירד העורר מהמונית ועלי עבר לשבת במושב הקדמי לצדה של המתלוננת. על פי המתואר בכתב האישום, מיד לאחר מכן, בהתאם לתכנית שנרקמה עם העורר, אמר עלי למתלוננת: "צאי מהרכב או יהיו בעיות". המתלוננת ניסתה לקחת את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, אולם עלי נתן לה מכה על היד ומנע זאת ממנה. לאחר מכן, נמלטה המתלוננת מהמונית ועלי המשיך בנסיעה מהירה לכיוון טול כרם.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן הודעתו של עלי; הודעות המתלוננים משני אירועי השוד; איכונים טלפוניים; ושיחות בין העורר לבין המתלונן ביום השוד. כן נטען, כי העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). עוד נטען כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4), שכן שותפו לעבירה איים ונהג באלימות כלפי המתלוננים. לבסוף, נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים נוכח היכרותו המוקדמת של העורר עם המתלונן; ואיומים שהשמיע העורר, לכאורה, ביחס לאפשרות כי יפגע בשותפו לעבירה אשר הפליל אותו.

5.

ביום 28.10.2015 קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד קבע בית המשפט כי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים. חרף האמור, נוכח העובדה כי עברו הפלילי של העורר התיישן ולנוכח העובדה שלא ביצע במו ידיו מעשה אלימות כלשהו – הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר הולמת בעניינו.

6.

ביום 19.11.2015 אימץ בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מתסקיר המעצר עולה, כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר, ובפרט המפקחים המוצעים, אינם יכולים לאיין את מסוכנותו. ביחס לאמו של העורר צוין כי היא לא דמות סמכותית עבורו ולא תוכל לפקח עליו. ביחס לשני אחיו של העורר העריך שירות המבחן כי הם רואים באופן בלתי מותאם את יכולתם לסייע לו, והם אינם מודעים לעומק מעורבותו בהימורים ולכלל הלחצים המופעלים עליו בשל כך. בית המשפט המחוזי קבע, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, שכן המעשים המיוחסים לו מעידים על יכולת מניפולטיבית והשפעה על הזולת;

יכולת תכנון; העדר מורא מפני החוק; ונכונות לפגוע באנשים שהוא מכיר. בנוסף, נקבע כי העובדה שעלי שוחרר לחלופת מעצר איננה משליכה על עניינו של העורר. בשונה מהעורר, תסקיר המעצר בעניינו של עלי היה חיובי והוא אף שיתף פעולה בחקירתו.

הערר

7.

בערר שלפניי טוען העורר כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית אמו בפיקוח רצוף של שני אחיו או לחילופין על מעצרו בפיקוח אלקטרוני באותם תנאים. לשיטתו של העורר, תסקיר המעצר העריך כי רמת מסוכנותו היא נמוכה בכל הנוגע למעורבות במעשי אלימות. בנוסף העורר סבור כי יש לסטות מהמלצתו של שירות המבחן בשל מספר סיבות, וביניהן ההתרשמות הכללית החיובית מאֶחָיו; העדר עברו הפלילי; העובדה שלא מיוחס לו מעשה אלימות שביצע בעצמו או נוכחות בשעת מעשה שוד; העובדה כי שירות המבחן מיקד את הסיכון הנשקף מפניו בבעיית ההימורים ממנה הוא סובל, להבדיל ממעורבות בעבירות המסכנות את הציבור; ושחרורו של עלי, שותפו של העורר, לחלופת מעצר, חרף חלקו הגדול בביצוע מעשי השוד ועל אף שיוחס לו ניסיון שוד נוסף. העורר סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים, מבלי שהתרשם משני אחיו ומבלי ששקל את הצעתו החלופית למעצר בפיקוח אלקטרוני. בדיון בפניי הציע בא כוחו של העורר חלופת מעצר נוספת בבית אחיו של העורר.

8.

המשיבה מנגד סבורה כי יש לדחות את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו. בדיון בפניי טענה באת-כוח המשיבה כי אין מקום לסטות מהמלצתו של שירות המבחן אשר העריך כי מסוכנותו של העורר היא גבוהה ובאה לידי ביטוי בעיקר במעורבותו בהימורים ובקשריו השוליים. בנוסף, הדגישה באת כוח המשיבה את התרשמות שירות המבחן לפיה חלופת המעצר שהוצעה אינה נותנת מענה הולם לסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו של העורר.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתסקיר המעצר, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. ראשית אציין, כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר. לפיכך, המחלוקת בענייננו מתמצה בשאלה האם ישנו מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר או על מעצרו בתנאים של פיקוח אלקטרוני, חלף המעצר מאחורי סורג ובריח בו הוא מצוי כעת? סבורני, כאמור, כי התשובה לכך היא שלילית, כפי שאפרט להלן.

10.

המסוכנות הנשקפת מהעורר היא גבוהה. המעשים המיוחסים לו בכתב האישום מעידים על יכולות מניפולטיביות ועל העדר מורא מפני החוק. העבירות בהן הוא מואשם מעידות על נכונותו לנצל באופן ציני וחסר עכבות את האמון שרוחשים לו מכריו, על מנת לממש את תאוות הבצע שלו, ובשים לב להתמכרותו הקשה להימורים. נסיבות אלה רלבנטיות וצריכות להילקח בחשבון בשעה בה העורר עותר להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח קרובי משפחתו. זאת ועוד, בעניינו של העורר מתקיימת גם עילת שיבוש וישנו חשש שמא שחרורו לחלופת מעצר יוביל להשפעה על עדים ולפגיעה בהליך המשפטי המתנהל נגדו. בפסקה 18 להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2015 צוין כי המשיב אמר בחקירתו במשטרה לאחר שהתברר לו כי המתלונן הפליל אותו: "תביא אותו שיגיד לי את זה. ואפילו עוד עשרים שנה יצא אני יזיין את אמא שלו". איום בוטה זה מבסס את החשש פן ינסה העורר לשבש את הליכי המשפט בעניינו.

11.

העורר סבור כי יש לסטות מעמדת שירות המבחן אשר המליץ שלא לשחררו לחלופת מעצר. אמנם, אין בית המשפט מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן בכל מקרה ומקרה, אולם סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה רק באופן חריג ובהתקיים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת ( בש"פ 660/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (28.1.2015); בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 18 (25.6.2012)). בענייננו, לא מצאתי כל מקום לחרוג מהמלצתו של שירות המבחן ולהתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. תסקיר המעצר עמד בהרחבה על נקודות התורפה שבחלופת המעצר המוצעת, ועם כל הכבוד לרצונם הטוב של המפקחים המוצעים דומה כי אין ביכולתם לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

12.

העורר טוען, כאמור, כי אמנם נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה בכל הנוגע להתמכרותו להימורים, אך רמת מסוכנותו היא נמוכה בכל הנוגע למעורבות במעשי אלימות, והוא אינו מהווה סכנה לזולת. בנוסף, העורר מדגיש כי לא מיוחס לו מעשה אלימות שביצע בעצמו או נוכחות בשעת מעשה שוד. על כן, העורר סבור כי יש לשחררו לחלופת מעצר. דינן של טענות אלה להידחות. ראשית, טענתו של העורר לפיה התמכרותו להימורים פוגעת בו בלבד ולא מהווה סיכון לזולת, איננה יכולה לעמוד. האישומים המיוחסים לעורר מצביעים על כך שבעיית התמכרותו להימורים עלולה גם עלולה להביאו לביצוע מעשי אלימות הפוגעים בזולת, דוגמת מעשי השוד אשר תכנן וביצע בצוותא עם עלי. כמו כן, בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהתמכרות להימורים עלולה לדרדר את המכור לפשיעה על מנת למזער את הפסדיו או כדי להמשיך ולממן את ההימורים (ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' עובד , פסקה 14

( 14.5.2012); ע"פ 7075/03 אלון נ' מדינת ישראל (2.8.2006) . דומה כי נוכח המעשים המיוחסים לעורר חשש זה מתקיים בעניינו ביתר שאת.

13.

זאת ועוד, טענתו של העורר כי יש לשחררו לחלופת מעצר משום שלא נכח פיזית בעת ביצוע מעשי השוד האלימים היא כחרב פיפיות בידו. המעשים המיוחסים לעורר מעידים על יכולות הנעת אנשים ויכולת ביצוע של עבירות חמורות ומתוחכמות גם "בשלט רחוק" ומבלי להימצא בזירת ההתרחשות. לפיכך, עולה החשש כי גם בהיותו של העורר בתנאי מעצר בית הוא עלול לתכנן ולהוציא לפועל מעשי שוד או עבירות אחרות , למשל, באמצעות שיחות טלפון בלבד, כפי שמיוחס לו באישום הראשון בכתב האישום.

14.

כמו כן, לא ראיתי מקום להיעתר להצעת העורר כי מעצרו מאחורי סורג ובריח יוחלף במעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני בבית אמו או בבית אחיו. כידוע, לא כל מי שנקבע לגביו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר, עשוי להיות בבחינת "מועמד אוטומטי" למעצר בפיקוח אלקטרוני (בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 12 (10.8.2015)). בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר את השגת תכלית המעצר בהתאם לסעיף 22ב(א)(2) לחוק המעצרים. מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו יכול לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר, זאת בשל התנהגותו המניפולטיבית ויכולתו ליזום ולבצע עבירות גם ממרחק רב ומבלי שיהיה פיזית במקום ביצוע העבירה, כמפורט לעיל.

15.

לסיום, אציין כי לא נעלמה מעיניי העובדה שעברו הפלילי של העורר התיישן והוא למעשה נעדר עבר פלילי. עם זאת, סבורני, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, כי לנוכח מכלול הנסיבות אשר תוארו בהרחבה לעיל, העדר עברו הפלילי של העורר אינו יכול להצדיק כשלעצמו את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. על כל האמור, אין בידי לקבל את הערר.

16.

סוף דבר, הערר נדחה.