בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

ערר על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנו בגדרי מ"ת 11933-12-14: החלטה עיקרית (כבוד סגן הנשיא השופט מ'

דרורי ) מיום 24.7.2015 בדבר מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני; ושתי החלטות אופרטיביות, הנוגעות ליישום ההחלטה העיקרית (כבוד השופט מ' סובל ) מן הימים 28.7.2015 ו-29.7.2015 (להלן:

ההחלטות ).

הרקע לערר

2.

ביום 7.12.2014 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב, יליד 1985, המייחס לו ביצוע עשרות רבות של עבירות מין במסגרת ארבעה אישומים שונים כלדלהלן: על פי האישום הראשון , בתקופה שמשלהי שנת 2012 ועד לשלהי שנת 2013, נהג המשיב במשך מספר חודשים להסיע את ר' (להלן: מתלוננת 1 ) שהייתה בת כ-12 שנים, למקום מבודד או למשרדי העמותה שבה עבד ושבה התנדבה מתלוננת 1, ולבצע בה מעשים מגונים ומעשי סדום בניגוד לרצונה. על פי האישום השני , מיוחסים למשיב ריבוי עבירות מעשה סדום ומעשה מגונה, אותן ביצע במתלוננת 1 בראשית 2014, טרם שמלאו לה 15 שנים. בשני האישומים מפורטת מסכת מקרים שבה הורה המשיב למתלוננת 1 לבצע בו מין אוראלי, נגע באיבר מינה, ניסה להחדיר אצבעות לאיבר מינה ועוד – 140 עבירות בסך הכל. האישום השלישי עניינו במעשים מגונים שביצע המשיב במהלך שנת 2011 ב-ר'ח', ילידת 1995 (להלן: מתלוננת 2 ), אף היא מתנדבת בעמותה שבה עבד המשיב באותה עת. על פי הנטען, המשיב גרם בערמה למתלוננת 2 להיכנס לרכבו, נסע עימה למגרש צדדי שם נגע בחזה, בפניה וברגליה חרף התנגדותה, וחדל ממעשיו רק כאשר עובר-אורח עבר בקרבת מקום. כאשר ניסתה לצאת מהרכב תפס המשיב את פניה של מתלוננת 2, נישק אותה וליקק את פניה. האישום הרביעי מפרט שורה של עבירות שאותן ביצע המשיב במתלוננת א', ילידת 1999 (להלן: מתלוננת 3 ). במפגשם הראשון, נישק אותה המשיב, נגע בחזה מתחת לחולצתה, וניסה לכפות עליה לבצע בו מין אוראלי, אך היא סירבה. למחרת היום הסיע המשיב את מתלוננת 3 ברכבו, הביאה למקום מבודד ושם נישק אותה, הפשיטה, נגע בחזה ובאיבר מינה, פיסק רגליה בכוח וניסה להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה – והכל בניגוד לרצונה . בשלב מסוים הוציא המשיב את איבר מינו, והניח את ידה של מתלוננת 3 על איבר מינה שלא בהסכמתה עד שהגיע לפורקן מיני.

בגין המעשים מושא אישומים 1 ו-2 – המשיב הואשם ב-70 עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן ב-70 עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(ב)(1). בגין המתואר באישום השלישי הואשם המשיב בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. בגין המתואר באישום הרביעי, הואשם המשיב במעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין; ניסיון לבעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; וכן ניסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, העוררת הגישה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 9.12.2014 קבע בית משפט קמא כי קיימת חולשה מסוימת בראיות והורה על הכנת תסקיר מעצר. כעולה מתסקיר שירות המבחן, המשיב בעל משיכה לקטינות ורצון לספק את צרכיו המיניים באמצעותן; הוא פועל באופן מניפולטיבי ובעל עיוותי חשיבה בתחום המיני, המשמשים לדידו אמצעים להצדקת התנהגותו והוא נעדר כל אמפתיה כלפי קורבנותיו. עוד קבע שירות המבחן כי מהמשיב נשקפת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מין בעתיד. חרף האמור, לאחר שבחן מפקחים מוצעים, המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב למעצר בית בביתו של אחד מאנשי הקהילה בבני ברק, בתנאי שלא ייכנסו לבית קטינים וקטינות ובפיקוח מפקחים שונים. בנוסף המליץ שירות המבחן על יציאה לתפילות פעמיים ביום, וכן על פיקוח אלקטרוני ופיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

ביום 25.12.2014 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' וינוגרד ) על שחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה בתסקיר בפיקוח מפקחים ובערבויות כספיות. בהחלטה הורה עוד בית משפט קמא על כך שלתנאי השחרור יתווסף גם איזוק אלקטרוני כהרתעה נוספת פן יפר המשיב את תנאי שחרורו. העוררת קבלה על ההחלטה האמורה במסגרת בש"פ 8910/14 , וביום 1.1.2015 בית משפט זה קיבל את הערר והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו (השופט נ' הנדל ) . ביום 3.3.2015 המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום הליכים, על יסוד חומרי חקירה נוספים שהגיעו לטענת ההגנה לידיה. ביום 4.3.2015 בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' וינוגרד ) דחה את בקשת המשיב לעיון חוזר, ועל החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה במסגרת בש"פ 2252/15. ביום 8.4.2015 דחה בית משפט זה (השופט מ' מזוז ) את ערר המשיב.

ביני לביני, במהלך חודש מרץ 2015 החלה שמיעת הראיות בתיק העיקרי. עד כה העידו, בין היתר, מתלוננת 1 ומתלוננת 3. מתלוננת 2 טרם העידה וכעת שמיעת הראיות בתיק קבועה להמשך ביום 18.10.2015 – לסיום פרשת התביעה; וביום 25.10.2015 – לשמיעת פרשת ההגנה.

4.

ביום 22.7.2015 שב המשיב והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בקשה זו נסמכה על "כרסום ראייתי" לשיטתו של המשיב בחומר הראיות בתיק, כמו גם על חלוף הזמן. בתמצית ייאמר, כי המשיב טען, בין היתר, כי אין עוד חשש לפגיעה במתלוננת 1 מצידו וכי יש לשקול להורות על מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני בעקבות השינוי החקיקתי בעניין זה מן העת האחרונה, שלפיו "מעצר בפיקוח אלקטרוני" כמוהו כמעצר לכל דבר ועניין. ביום 24.7.2015 התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ'

דרורי ) כי יש "לשחרר" את המשיב למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני הואיל והוא שוהה במעצר במתקן כליאה מאז דצמבר 2014, ואילו שמיעת המתלוננת 3 קבועה עתה רק לחודש אוקטובר 2015. משכך, נקבע כי אין להותיר את המשיב במעצר כמעין "מקדמה על חשבון העונש". ההחלטה "לשחרר" את המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני ובתנאי מעצר בית נסמכה עוד על כך שמתלוננת 1 מסרה בעדותה כי אינה חוששת מן המשיב; וכן על כך שמקום המעצר המוצע, בבני ברק, רחוק ממקום מגורי המתלוננות וממקום ביצוע העבירות (המדובר באותה חלופה שהוצעה בתסקיר המעצר על ידי שירות המבחן). בית משפט קמא ציין כי אמנם ההחלטה שניתנה בזמנו לשחרר את המשיב לחלופה זו בוטלה בערר על ידי בית המשפט העליון (השופט נ'

הנדל ), אולם חלופה זו עודנה חלופה ראויה. סופו של דבר, בית המשפט הורה לבדוק היתכנות התקנת איזוק אלקטרוני בכתובת המוצעת וליתן דיווח על כך לבית המשפט עד ליום 28.7.2015; וכן הורה כי לישיבה הבאה, שתתקיים לפני שופט אחר בשל היציאה לפגרה, יתייצבו המפקחים המוצעים לשם בחינתם על ידי העוררת.

5.

ביום 28.7.2015 התקיים דיון-המשך בבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון התייצבו המפקחים המוצעים ונחקרו על ידי העוררת. בתום הדיון הבהיר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ'

סובל ) כי הדיון נועד אך ורק ליישום החלטתו של סגן הנשיא מ' דרורי מיום 24.7.2015, וכי בשלב זה טרם ברור אם הוסדר האיזוק האלקטרוני. עם זאת, בית המשפט ציין כי המפקחים המוצעים הם ערבים רציניים המבינים היטב את משימת הפיקוח שנטלו על עצמם, ואישר אותם כמפקחים על המשיב. כן נקבע כי החלטה בעניין האיזוק האלקטרוני תינתן בהחלטה נפרדת ללא זימון הצדדים לדיון נוסף, וזאת מאחר שטרם נתקבל דו"ח הפיקוח האלקטרוני. לבסוף, בית המשפט אישר עיכוב ביצוע בן 48 שעות, לבקשת העוררת, החל ממתן ההחלטה בדבר מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, ככל שכך יוחלט. ביום 29.7.2015, לאחר קבלת דיווח ממנהלת היחידה לפיקוח אלקטרוני שלפיו קיימת היתכנות לפיקוח כאמור, הורה בית משפט קמא (כבוד השופט מ' סובל ) כי המשיב יימצא במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית משפחת מוסקוביץ' בבני ברק; במקום הפיקוח ישהה עימו ברציפות אחד המפקחים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.12.2014; המפקחים ימסרו את כל הביטחונות והערבויות המפורטות בהחלטה האמורה; תיאסר הכנסת קטינים ושהותם במקום הפיקוח לכל אורך תקופת שהותו של המשיב במקום; וכן ניתן צו איסור יציאה מן הארץ נגד המשיב. בית המשפט עיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 31.7.2015 (בטעות נרשם 31.8.2015) בשעה 13:30, לבקשת העוררת.

מכאן הערר.

למען שלמות התמונה, יוער כי עם קבלת הערר לעיוני, הוריתי על עיכוב ביצוען של ההחלטות מימים 24.7.2015, 28.7.2015 ו- 29.7.2015, ועל כך שהמשיב יוותר במעצר עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים בערר

6.

העוררת מפנה את עיקר נימוקיה נגד החלטתו של סגן הנשיא מ' דרורי מיום 24.7.2015, שבמסגרתה אישר עקרונית את השמתו של המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. לטענת העוררת, יש לשוב ולהורות על מעצרו של המשיב במתקן כליאה עד תום ההליכים נגדו וזאת בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו לביטחון הציבור בכלל, לביטחון קטינות בפרט ולרבות לביטחון המתלוננות בתיק דנן. לשיטת העוררת, ריבוי עבירות מין והעובדה כי בוצעו באופן מניפולטיבי לאורך תקופה אורכה, מלמדים ככלל על מסוכנות המצדיקה את הותרת המשיב במעצר ממשי. העוררת מפנה בנימוקי הערר להחלטתו של בית משפט זה מפי השופט נ' הנדל בבש"פ 8910/14, שם נאמר בעניינו של המשיב כי גם אם החלופה המוצעת היא בעיר אחרת מזו שבה מתגוררות המתלוננות, אין בה כדי למנוע מן המשיב ביצוע מעשים דומים בקטינות אחרות. העוררת מדגישה כי בהחלטה כאמור שניתנה עוד ביום 1.1.2015, ביטל בית משפט זה את ההחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שהינה למעשה אותה חלופה ממש שעליה הוחלט בהחלטה מושא הערר דנן. נטען כי ממועד מתן ההחלטה בחודש ינואר 2015 ועד עתה לא חל כל שינוי נסיבות מהותי במסוכנות המשיב וכי אין ולא הייתה לפני בית המשפט המחוזי אינדיקציה כלשהי לקביעה אחרת. העוררת סבורה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא שקל את מסוכנותו של המשיב כלפי כלל הציבור או חלקו , ולא רק כלפי המתלוננות בתיק העיקרי, וזהו השיקול המרכזי שעמד בבסיס החלטת בית משפט זה בבש"פ 8910/14 הנזכר לעיל, לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

עוד מוסיפה העוררת וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהעריך את מסוכנותו של המשיב על סמך עמדתה הסובייקטיבית של מתלוננת 1, שמסרה בעדותה כי אינה חוששת ממנו. המדינה טוענת כי אמנם נודעת חשיבות רבה לעמדתה הסובייקטיבית של מתלוננת על עבירות מין, שכן חשש פוזיטיבי מצידה ראוי כי יילקח בחשבון במניין השיקולים; ואולם אין הדבר מהווה חזות הכל, והיה על בית המשפט המחוזי לשוות לנגד עיניו את הציבור בכללו וציבור הקטינות בפרט, והן את שתי המתלוננות האחרות, שבעניינן לא היה כל יסוד לסבור כי אינן חוששות מהמשיב. לגופו של עניין, המדינה טוענת כי שגה בית המשפט בעצם קביעתו כי מתלוננת 1 אינה חוששת מהמשיב, וזאת שעה שבעדותה מסרה כי "לא פחדתי ממנו בתור בן אדם. פחדתי מן המעשים שלו...". לכך יש להוסיף את העובדה כי מתלוננת 1 העידה לבקשתה מאחורי פרגוד בשל חששה מהמשיב.

כן נטען בערר כי בית משפט קמא שגה בכך שקבע כי ניתן בנסיבות העניין להותיר את המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. נטען כי אמנם תיקון החוק בהקשר זה שנכנס לתוקפו ביום 16.6.2015 שינה במובנים מסוימים את דיני המעצרים; ואולם אין בכך כדי לשנות את העובדה שמסוכנות כמו זו הנשקפת מן המשיב מחייבת מעצר של ממש מאחורי סורג ובריח, וכי אין במעצר בפיקוח אלקטרוני כדי לאיין את מסוכנותו. לבסוף, העוררת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלקח בחשבון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק. זאת מאחר שקצב שמיעת הראיות משביע רצון: שני מועדים קבועים לסיום פרשת התביעה ולפרשת ההגנה. יתרה מכך, ככל שיוותר המשיב במעצר, סוגיה זו בוודאי תידון במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ), בעוד כחודש.

7.

המשיב סבור כי דין הערר להידחות. לטענתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני הינה החלטה ראויה בנסיבות העניין. לעמדתו, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון החקיקה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני, לא היה עוד מקום לשוב ולהידרש לבחינת מסוכנותו של המשיב. מכל מקום, לדברי המשיב, השמתו במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני בפיקוח מפקחים ראויים תאיין את מסוכנותו ואת יכולתו לשוב ולבצע עבירות. באשר למסוכנות כלפי המתלוננות בתיק דנן, טוען המשיב כי אין יסוד להניח שהוא ייצור עימן קשר או ינסה להשפיע עליהן בצורה כלשהי. זאת מאחר ששתי מתלוננות כבר העידו לפני בית המשפט המחוזי, ומתלוננת נוספת עתידה להעיד בעניין האישום השלישי, שחומרתו פחותה מבין כלל האישומים שבכתב האישום, ואף התשתית הראייתית ביחס לאישום זה היא רעועה. בהתייחס לקצב שמיעת הראיות בתיק, המשיב סבור כי זה מתנהל בקצב סביר ואין בפיו כל טענה בעניין זה. המשיב ציין במהלך הדיון לפניי כי אמנם לא הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.7.2015 (כבוד השופט מ' דרורי ) , מאחר שהחלטה זו הייתה לטובתו; אולם בפיו שלל טענות בדבר כרסום מהותי בחומר הראיות בתיק, כאשר לדבריו עשרות עבירות שיוחסו לו טרם עדותה של מתלוננת 1, פחתו למספר חד ספרתי לאחר שזו העידה. לשיטתו של המשיב, מדובר בסתירות בגרסאות המלמדות על חולשה ראייתית מובנית בהתייחס לאישומים 1 ו-2.

דיון והכרעה

8.

אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל, ואבאר.

בראשית הדברים ייאמר, כי לא מצאתי ממש בטענתו של המשיב שהועלתה במהלך הדיון שלפיה חל כרסום מהותי בחומר הראיות בתיק שהצדיק את שינוי ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 24.7.2015 קבע כי על פני הדברים לא חל כל כרסום בחומר הראיות , תוך שהוא מציין כי טענה דומה מפיו של המשיב נדחתה בהחלטת השופט ר' וינוגרד בבקשה לעיון חוזר מיום 4.3.2015; וכן ובהחלטת השופט מ' מזוז בבש"פ 2252/15 מיום 8.4.2015. יתרה מזאת, אין בדעתי להתייחס לאמירה או תשובה כזו או אחרת מתוך חקירתה הארוכה של מתלוננת 1 בדבר המעשים המיוחסים למשיב באישומים 1 ו-2. מדובר בתיק המחזיק לעת הזו למעלה מ-400 עמודי פרוטוקול, וסוגיית מהימנותה של מתלוננת 1 והמשקל שיש לייחס לעדותה, אלה עניינים שעל הערכאה הדיונית לענות בהם. נותרו אם כן שתי סוגיות עיקריות שאליהן יש להידרש בערר דנן, והן שעמדו במוקד החלטתו של בית המשפט המחוזי שהיא נושא הערר – טענת המשיב בדבר היעדר החשש לפגיעה במתלוננות מצידו; וכן "השינוי המשפטי והפסיקתי בעניין האיזוק האלקטרוני", כלשון בית המשפט המחוזי.

9.

כאמור, העוררת טוענת כי יש לשוב ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב לביטחון הציבור בכלל, לביטחון קטינות בפרט ולרבות לביטחון המתלוננות בתיק. העוררת מפנה את טענותיה בהקשר זה כלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.7.2015 שלפיה לא נשקפת עוד מסוכנות מהמשיב כלפי מתלוננת 1, תוך שהוא נאחז בציטוט מתוך עדותה באומרה "כוח יש לי יותר ממנו (מהמשיב – ע'ב'), אני לא מפחדת"; ומכאן המשיך בית משפט קמא וציין כי נותרה עוד מתלוננת אחת כעדה ועניינה הוא האישום השלישי בלבד, שביחס אליו כבר נאמר שהתשתית הראייתית חלשה וכי לצורך הדיון לעניין המעצר אין ליתן משקל רב לאישום זה – כך גם בשל טיב העבירה המיוחסת למשיב.

לאחר ששבתי ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, דעתי היא כי לא ניתן להותיר על כנה את המסקנה שלפיה חל שינוי נסיבות המפחית, לא כל שכן מאיין, את מסוכנותו של המשיב. נדמה שאין צורך להכביר במילים בדבר החומרה היתרה הטמונה בעבירות המיוחסות למשיב. די בכך כדי ללמד כי נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה, והדבר אף נתמך בממצאי תסקיר שירות המבחן לגביו. בתסקיר צוין כאמור כי המשיב חש משיכה לקטינות ורצון לספק את צרכיו המיניים באמצעותן, כי קיימים אצלו עיוותי חשיבה וכי נראה כי התנהגותו כרוכה במניפולציה ובהסתרה של כוונותיו. משום כך נקבע זה מכבר בעניינו של המשיב, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר (השופט נ' הנדל , בהחלטה בבש"פ 8910/14 ). כן נאמר באותה החלטה כי אף אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בעיר אחרת מזו שבה מתגוררות המתלוננות, וזאת מאחר שאין בכך כדי למנוע מהמשיב לבצע מעשים דומים בקטינות אחרות. על יסוד האמור, סבורתני כי לא ניתן בשלב זה לייחס משקל כלשהו לאמירה שנזכרה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מתוך עדותה של מתלוננת 1 בעניין חששה מפני המשיב. הדבר מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה כי במקום אחר בעדותה ציינה מתלוננת 1 כי הגם שאינה חוששת מהמשיב, היא חוששת ממעשיו ("לא פחדתי ממנו (מהמשיב – ע'ב') בתור בן אדם. פחדתי מן המעשים שלו..."). המדובר באמירות ספורות מתוך עדות נרחבת של מתלוננת על עבירות מין, ואך מובן שלא ניתן לקבוע על סמך אמירה בודדת כזו או אחרת מהי תחושתה הסובייקטיבית של המתלוננת כלפי המשיב ואת מידת חששה ממנו. על פניו, לא חל שינוי נסיבות לעניין המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב כלפי הציבור בכללו, כלפי קטינות אחרות והמתלוננות הנוספות בתיק בפרט, כאשר לגבי אלה האחרונות אף לא נטען שהייתה כל אינדיקציה כי אינן חוששות מהמשיב.

10.

נותר אם כן לבחון אם השינוי החקיקתי מן העת האחרונה והפסיקה בהתייחסה אליו, הצדיקו את השמתו של המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, תחת מעצר מאחורי סורג ובריח.

ביום 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק

פיקוח

אלקטרוני

על

עצור

ועל

אסיר משוחרר

על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014 (להלן: חוק הפיקוח האלקטרוני או החוק ). חוק זה נוסף כסימן ג'1 לחוק המעצרים, וכן בוצעו מכוחו תיקונים בדברי חקיקה נוספים. חוק הפיקוח האלקטרוני החליף בחקיקת קבע את הוראת השעה בנושא שהייתה תקפה במשך מספר שנים, והוא מסדיר עתה את מעמדו המשפטי של מעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני ואת המנגנון ליישומו. עד למועד כניסתו לתוקף של החוק, כלי הפיקוח האלקטרוני נועד לצורך חלופת מעצר לכליאתו של נאשם. מבחינה מעשית, הפיקוח האלקטרוני מאפשר, אז כמו עכשיו, התרעה בזמן אמת על יציאתו של מפוקח ממתחם מוגדר; וזאת באמצעות צמיד אלקטרוני (המכונה "אזיק") המותקן על רגלו של המפוקח. הפסקת שידור מן האזיק, מחמת עזיבת המפוקח את המתחם שהוגדר או בשל תקלה טכנית, ניתנת לדיווח מיידי. בית משפט זה עמד בעבר על יתרונותיו וחסרונותיו של כלי פיקוח זה בציינו כי כוחו מוגבל, והוא אינו יכול להוות כלי פיקוח הולם על נאשם שמסוכנותו גבוהה או על מי שלא ניתן ליתן בו אמון. משכך, נקבע כי כלי הפיקוח האלקטרוני לרוב אינו אלא רכיב משלים בחלופת מעצר למפקחים אנושיים (בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' אגרונוב (24.10.2010)).

11.

במסגרת חוק הפיקוח האלקטרוני שנכנס לתוקף ביום 16.6.2015 נקבע כי הפיקוח האלקטרוני על עצורים לאחר הגשת כתב אישום לא ייחשב עוד כחלופת מעצר לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אלא מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. על שינוי זה נאמר לאחרונה על ידי בית משפט זה (השופט י' עמית ) כי אין מדובר בשינוי טרמינולוגי גרידא אלא בשינוי תפיסתי של ממש (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015)).

חשיבותה של קביעה זו נעוצה בהגדרת מעמדו המשפטי של המפוקח כ עצור עד תום ההליכים ,

ולא כמי ששוחרר ל חלופת מעצר בתנאים מגבילים שבין תנאיה גם תוספת פיקוח אלקטרוני, כפי שהיה בעבר בהתאם להוראת השעה. להגדרת מעמדו של מפוקח אלקטרוני כעצור נודעת נפקות בשני מישורים מרכזיים. במישור האחד, על עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני חל עתה מנגנון אישור הארכת מעצר בהתאם להוראות סעיפים 62-60א לחוק המעצרים. במישור השני, אם עצור בתנאי פיקוח אלקטרוני יפר את תנאי הפיקוח כפי שנקבעו בעניינו, ניתן להחזירו מיידית למתקן כליאה בהחלטה מינהלית. סעיף 22ח לחוק המעצרים מסמיך עתה את הממונה על הפיקוח האלקטרוני בשירות בתי הסוהר (שהוא סוהר בדרגת גונדר משנה לפחות) להורות על הפסקת המעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני ולהחזיר

את המפוקח למעצר במתקן כליאה במקרה של חשד להפרת תנאי הפיקוח .

זאת בעוד שעל פי הכלל שחל בהוראת השעה, במקרה של הפרה של תנאי השחרור של מי ששוחרר לחלופת מעצר בתוספת פיקוח אלקטרוני, נדרש היה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט שהורתה על שחרור כאמור.

התנאים למתן צו למעצר בפיקוח אלקטרוני קבועים בסעיף 22ב(א) לחוק המעצרים, והם קובעים מנגנון תלת-שלבי. בשלב הראשון , יש לבחון את התקיימות התנאים למתן צו מעצר על פי סעיף 21(א) לחוק המעצרים. בשלב זה על בית המשפט לבחון אם מתקיים אחד מאלה: חשש מכך שאי מעצר הנאשם יביא לשיבוש הליכי משפט או הימלטות מן הדין; חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה; הנאשם הואשם באחת מהעבירות המקימות מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים.

בשלב השני , על בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור הנאשם בערובה כאמור בסעיף 21(ב)(1). בשלב השלישי, אם נמצא כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, בית המשפט רשאי, בהסכמת הנאשם, להורות כי חלף החזקתו מאחורי סורג ובריח ייעצר הנאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני. הוראה כאמור תינתן אם בית המשפט מצא כי בנסיבות המקרה מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר את השגת תכלית המעצר; וזאת לאחר ששקל, בין היתר, את חומרת העבירה שבה מואשם הנאשם, עברו הפלילי, וכן אם עמד בעבר בתנאי פיקוח אלקטרוני (להרחבה על אודות מנגנונים נוספים בחוק פיקוח אלקטרוני ראו רון שפירא "חוק הפיקוח האלקטרוני – הערות והארות" הסניגור

217, 10-4 (2015)).

12.

מטרתה של תכנית הפיקוח האלקטרוני במתכונתה הנוכחית היא לשמש אמצעי מעצר נוסף לעצורים אשר מפאת מסוכנותם, לא ניתן היה לשחררם לחלופה שיהא בה כדי לאיין מסוכנות זו. הוראה על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני מצמצמת את נזקי המעצר בקרב עצורים אלה שכן היא מאפשרת להם לשהות עד כמה שניתן בסביבתם הטבעית, תוך שנוצרת עקב כך הקלה במצוקת המקום הקיימת במתקני המעצר של שירות בתי הסוהר ואף חיסכון תקציבי. ואולם, מובן כי מתכונת הפיקוח האלקטרוני מותנית בכך שבית המשפט שוכנע כי יש באמצעי פיקוח זה, כשהוא נלווה מטבע הדברים לתנאים מגבילים אחרים, כדי להבטיח את תכלית המעצר בנסיבות העניין. למסקנה זו נמצא חיזוק בדברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני ובנוסח החקיקה כפי שנתקבל בסופו של יום בכנסת, שמהם עולה כי כוונת המחוקק היא לאפשר לבית המשפט להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני רק מקום שיש בו כדי להשיג את תכלית המעצר; וזאת על רקע מכלול שיקולים ובהם מאפייניו של הנאשם, מסוכנותו הפוטנציאלית וסיכויי עמידתו בתנאי תכנית הפיקוח אל מול החשש מפני הפרת תכנית הפיקוח על ידו. יתרה מכך, בהליכי מעצר בפיקוח אלקטרוני ממשיכים לחול הכללים הרגילים בדבר הוכחת מסוכנותו של הנאשם בהליכי מעצר לפי חוק המעצרים. כך למשל, סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים, בהפנותו לאחת מהעבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) המקימות חזקת מסוכנות, קובע כי אין מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני של מי שמתקיימת לגביו חזקת מסוכנות כאמור, וכי ככלל – מקומו של זה במתקן כליאה.

על יסוד האמור, נבדל למעשה מעמדו של עצור בפיקוח אלקטרוני ממעמדו של נאשם שממילא היה ניתן לקבוע לו חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו, מחד גיסא; וממעמדו של עצור מאחורי סורג ובריח שלא ניתן לקבוע בעניינו כי הפיקוח האלקטרוני, הגם שהוא מתווסף לתנאים מגבילים נוספים, מגן באופן מספק מפני מסוכנותו, מאידך גיסא. הנה כי כן, ניתן להשקיף במידת מה על מעצר בפיקוח אלקטרוני כאל אמצעי המצוי ב"מדרג ביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים במתקן כליאה. ודוק: לא כל מי שנקבע לגביו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר, עשוי להיות בבחינת "מועמד אוטומטי" למעצר בפיקוח אלקטרוני. "פיקוח אלקטרוני" אינו נוסחת פלא שיש בה כשלעצמה משום מענה למי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור ולקורבנות העבירה בנסיבות המקרה. הבדיקה אם בכל זאת יש לסטות מהכלל בדבר מעצר מאחורי סורג ובריח לגבי מי שלא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, תיעשה על רקע מכלול של שיקולים ובראשם מסוכנותו של הנאשם. מבחינה זו, חוק הפיקוח האלקטרוני לא שינה סדרי בראשית – אף שמסתמן שטענה ממין זה שבה ועולה לפני בתי המשפט מאז כניסתו של החוק לתוקף. לשון אחר, גם לאחר השינוי התחיקתי בית משפט לא יורה על השמתו של נאשם בתנאי פיקוח אלקטרוני, שמטבעו הוא כלי מוגבל – אלא אם כן שוכנע שדי בו, בצירוף תנאים מגבילים אחרים, כדי להשיג את תכלית המעצר; וזאת בהינתן העובדה שמן הבחינה "הטכנית", האיזוק האלקטרוני נותר כשהיה.

13.

ומן הכלל אל הפרט. כאמור, ביום 25.12.2014 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' וינוגרד ) על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח מפקחים ובערבויות כספיות שונות, בתוספת איזוק אלקטרוני. החלטה זו בוטלה לאחר מכן על ידי בית משפט זה בהחלטה בערר שניתנה ביום 1.1.2015 (בש"פ 8910/14, השופט נ' הנדל ) , בנימוק כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני. הגם שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בטרם כניסתו לתוקף של החוק, אינני סבורה כי בשינוי החקיקתי ובמנגנונים הקבועים בו כפי שתוארו לעיל יש משום שינוי נסיבות מהותי המצדיק כעת את השמתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני. ויודגש לעניין זה, כי שינוי המעמד המשפטי של נאשם המצוי בפיקוח אלקטרוני ממשוחרר בערובה למעמד של עצור – עם חקיקתו של חוק הפיקוח האלקטרוני – אינו פוטר את בית המשפט מלעמוד על מסוכנותו של מי שנבחנת לגביו אפשרות למעצר בפיקוח כאמור.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.7.2015, היא ההחלטה נושא הערר, נקבע כי המשיב ישהה למעשה באותה חלופת מעצר שנדחתה זה מכבר על ידי בית משפט זה בהחלטתו של השופט נ' הנדל – חלופה שיוזכר שכללה רכיב של איזוק אלקטרוני; ודומה שכך, אך משום שמאז אותה החלטה נתקבל התיקון לחוק המעצרים שעיקרו מתן מעמד של עצור למפוקח בתנאי פיקוח אלקטרוני. ואולם כפי שהוברר, אין בתיקון זה כדי לייתר את בחינת מסוכנותו של המשיב, ולא נמצא בהחלטה נושא הערר התייחסות לשינוי נסיבות כלשהו בעקבות חוק הפיקוח האלקטרוני, המשליך על הערכת מסוכנותו של המשיב. ואמנם מאז שניתנה החלטת בית משפט זה ביום 1.1.2015 (בש"פ 8910/14), נראה כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי שבגינו יש להיעתר עתה להשמתו של המשיב במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור בכללו, לביטחונן של קטינות ובפרט לביטחון המתלוננות בתיק דנן – נותרה גבוהה כשהייתה.

סוף דבר, הערר מתקבל, ומשמע שהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 24.7.2015, 28.7.2015 ו-29.7.2015 מבוטלות, והמשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו.