בש"פ 8507/19 ג'אורג'יאנה מורחן נ. מדינת ישראל

1.

בקשות לרשות ערר לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן:

הפקודה ), על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) מיום 22.11.2019 ומיום 27.11.2019 בע"ח 59556-05-19; ע"ח 12308-08-19; ע"ח 42894-07-19; ע"ח 47960-08-19 ו- ע"ח 50495-11-19, בגדרן נדחו עררים שהגישו המבקשים על החלטות בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ג' אבנון ).

2.

נגד המבקשים ומעורבים נוספים מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עבירות הכוללות בין היתר קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות מס. במסגרת החקירה נתפסו בהתאם לצווים רכוש וחשבונות השייכים למבקשים ולאחרים. הבקשות בענייננו מכוונות נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בעררים שהגישו המבקשים בקשר לצווים אלו ולצווים נוספים, כמפורט בתמצית להלן:

א.

החלטה ראשונה , מיום 22.11.2019 במסגרתה נדחו ארבעה עררים על החלטות בית משפט השלום –

ערר אחד (ע"ח 59556-05-19) - כוון נגד החלטה לפיה על-פי הסכמת הצדדים ישלחו המבקשים בבש"פ 8544/19 ליחידה החוקרת רשימה מסודרת של נכסיהם וחשבונות הבנק שלהם מחוץ לישראל ובהתאם לכך המשיבה תבדוק אילו נכסים תפוסים ותעדכן את המבקשים. ערר זה נדחה תוך שצוין כי "נרשמה בפרוטוקול ובהחלטת בית משפט קמא בפירוט רב הסכמת הצדדים, והעוררים מצדם לא הגישו כל בקשה לעיון חוזר בעניין".

ערר שני

ושלישי (ע"ח 12308-08-19 וע"ח 42894-07-19) - כוונו נגד החלטה שלא לשחרר תפוסים לרשות המבקשים בבש"פ 8507/19, ובכלל זאת רכב השייך להם. ערר זה נדחה תוך שנקבע כי "בהיעדר הצהרה מלאה אודות חובותיהם והוצאותיהם של העוררים, אין מקום בשלב זה להורות על שחרור תפוסים מקופת החילוט".

ערר רביעי (ע"ח 47960-08-19) - כוון נגד החלטה שלא לאפשר למבקש בבש"פ 8545/19 לקבל לידיו העתק של צו האזנת סתר שהוצא במסגרת החקירה המתנהלת נגדו. ערר זה נדחה משלא צירף המבקש לכתב הערר את ההחלטה עליה הוא מערער, תוך שצוין כי אף לגופו של עניין אין להתערב בה "בשים לב לכך שהחקירה עודנה בעיצומה ולקיומו של חשש אינהרנטי מפני שיבוש החקירה".

ב.

החלטה שניה , מיום 27.11.2019, במסגרתה נדחה ערר שהגישה המבקשת בבש"פ 8630/19 לפסילת תיק החקירה המתנהל בעניינה בין היתר משום שחקירה כאמור לטענתה "צריכה להתבצע במדינת רומניה ולבטח לא במדינת ישראל", תוך שנקבע כי "הליך כזה של 'פסילת חקירה' אינו מוכר בדין", ומכל מקום "בקשה להפסקתה של חקירה מתנהלת אינה עניין לענות בו במסגרת זו, אם בכלל".

3.

לאחר עיון

בבקשות

ובנספחיהן מצאתי כי דינן להידחות.

כידוע, רשות לערור על החלטה לפי סעיף 38א(ב) לפקודה תינתן במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין (בש"פ 6951/13

משה הלוי נ' משטרת ישראל, מפלג הונאה ת"א , פסקה 6 (10.12.2013)).

אין אלו המקרים שבפני.

בנוסף, עניינם של המבקשים נידון בערכאות הקודמות, ואף הגיע לפני בית משפט זה ( בש"פ 3068/19). בבקשותיהם מתעלמים המבקשים ממה שנקבע בהחלטות הערכאות קמא בעניינם, ומעלים כעת טענות שלא הועלו בגדרי הבקשות המקוריות.

4.

סוף דבר: הבקשות לרשות ערר נדחות.