בש"פ 8560/05 אילן אברג'ל נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) מיום 28.8.2005, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של שוד מזוין והפרת הוראה חוקית. על פי המתואר בכתב האישום, שדד העורר באיומי סכין 40 חפיסות סיגריות בשווי של כ-800 ש"ח ממוכר בבית-עסק לממכר ממתקים וזאת בעת שהיה משוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית", בגין הליכים אחרים המתנהלים נגדו.

2.לצורך הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, לא חלק העורר על כך שקיימות נגדו ראיות לכאורה לביסוס האישומים, אך סבר כי יש מקום לקבל תסקיר מעצר בעניינו בשל רצונו הכן להשתלב בהליך גמילה ומשום שהחל בהכנות לכך עוד טרם שנעצר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז) סבר כי אין מקום לקבל תסקיר מעצר במקרה זה בציינו כי העורר ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו, תוך הפרה של שלוש החלטות שונות בדבר חלופות מעצר שנקבעו בעניינו ואשר על פיהן היה עליו לשהות ב"מעצר בית" מלא. משהפר העורר הוראות חוקיות אלה ואף הגדיל לעשות וביצע, לכאורה, עבירה של שוד תוך כדי אותן הפרות, מצא בית המשפט כי "מורא החוק לא חל עליו" ואין מנוס מלהורות על מעצרו. לתמיכה במסקנה זו הוסיף וציין כי לעורר עבר פלילי מכביד, בגינו ריצה תקופות מאסר ממושכות.

3.בערר שבפניי טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על מעצרו ובכך שהתעלם מהיותו בשלבים מתקדמים להשתלבות במוסד הגמילה "אשפוזית" בבאר שבע. העורר טוען כי העבירות בוצעו על רקע התמכרותו לסמים וכי רצונו בשיקום הינו כן ואמיתי. עוד טוען העורר כי אין בכך בלבד שהפר את חלופות המעצר כדי להצדיק את מעצרו וראוי היה כי בית המשפט יקבל תסקיר מעצר בעניינו, לשם בחינת האפשרות לשלבו במסגרת סגורה לגמילה.

המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומוסיפה כי העורר מסוכן לציבור ואין ליתן בו אמון עוד.

4.דין הערר להידחות. הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר. על כן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים בלבד ואין להורות על כך כדבר שבשגרה (ראו בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. מסוכנותו של העורר לשלום הציבור ברורה ומובהקת וזאת הן נוכח מעשה השוד המיוחס לו במקרה הנוכחי, הן נוכח עברו הפלילי המכביד ובייחוד נוכח העובדה כי ביצע את עבירת השוד תוך כדי הפרת תנאי השחרור שנקבעו לו. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בסוברו כי אין מקום לקבלת תסקיר מעצר. אכן, כבר נפסק כי כאשר הנתונים המצויים בידי בית המשפט מאפשרים לו להחליט בשאלה העומדת להכרעה, אין הצדקה לפנות לקבלת תסקיר (ראו: בש"פ 1092/05 תראבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רצונו של העורר להתחיל בטיפול גמילה היא בהחלט צעד בכיוון החיובי אך בנסיבות שתוארו יש להעדיף בשלב זה את השמירה על בטחון הציבור ועל שלומו מפני הסכנה הנשקפת לו מן העורר.

הערר נדחה.