בש"פ 8654/08 פאדי אסמעין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת ב-ב"ש 1591/08 מיום 12.10.2008 שניתנה על ידי כב' השופט א' אמינוף, לפיה נעצר פאדי אסמעין (חכרוש) (להלן: העורר ) עד תום ההליכים נגדו ב-ת"פ 114/08.

כתב האישום

1.

כנגד העורר וארבעה אחרים, שאינם צד לערר זה, הוגש ביום 23.9.2008 כתב אישום מתוקן. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. בכתב האישום מפורטים שני אישומים המתייחסים לעורר. על פי האישום הראשון, העורר תיווך בעסקה לרכישת אקדח בין מוחמד שיבלי, עבד סראב ואיסאמעיל שיבלי (להלן: הקונים ), שביקשו לקנות אקדח על רקע סכסוך בין משפחות בכפר שיבלי, לבין מרואן ואכד (להלן: המוכר ). מעורבותו של העורר בעסקה היתה בכך שבשיחה סלולארית שקיים עם המוכר ביום 25.8.2008 הזמין ממנו עבור הקונים אקדח חדש והעביר את פרטי העסקה לאחד הקונים. בהמשך לשיחה זו התקיימה עוד באותו היום העסקה בין הקונים למוכר. על פי האישום השני, במועד בלתי ידוע במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2008 החזיק העורר בביתו, ביחד עם אדם אחר, רובה סער מסוג M16 ומספר רב של רימונים ללא היתר חוקי להחזקתם.

הליכי המעצר

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). את בקשתה נימקה המשיבה בקיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ובכללן האזנות סתר ועדויות נוספות. עוד טענה המשיבה בבקשתה כי קיימת לגבי העורר חזקת מסוכנות סטאטוטורית כיוון שמיוחסות לו עבירות נשק, וכי נסיבות ביצוע העבירה ועברו הפלילי של העורר מעידות על מסוכנות גבוהה. עברו הפלילי של העורר כולל הרשעות בעבירות אלימות חמורות ובהן הרשעה בעבירת הריגה שבגינה ריצה מאסר בפועל של 7 שנים שהסתיים ביום 18.10.2007. בנוסף טענה המשיבה כי לאחר האירוע נשוא האישום הראשון נעלם העורר ורק לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בהעדרו, ולאחר חיפושים מתמשכים של המשטרה הוא הסגיר עצמו ביום 18.9.2008, אך בחקירתו לא שיתף פעולה. בדיון שהתקיים ביום 12.10.2008 טען בא כוח העורר כנגד קיומן של ראיות לכאורה. ביחס לאישום הראשון טען בא כוח העורר כי הוא מבוסס על הקלטות של שיחות סלולאריות שונות שבהן לא ניתן לזהות מי הם ה דובר ים ואין כל אינדיקציה לכך שה דובר בהן הוא העורר. כן טען כי אזכור השמות "פאדי" ו"חכרוש" בשיחות אלו לא נעשה בצמידות ולא ניתן להסיק מכך כי מדובר בהכרח בעורר. עוד טען בא כוח העורר כי איש מהנאשמים האחרים לא הזכיר את שמו של העורר ולא טען כי יצר עימו קשר לצורך ביצוע העסקה. בנוסף טען כי גביית עדותו של אביו של העורר היתה מנוגדת לסעיפים 3 ו-4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 לפיהם אין להעיד הורים נגד ילדיהם, ולכן עדות זו אינה ראיה קבילה ואין להסתמך עליה גם בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ביחס לאישום השני כנגד העורר, שעניינו החזקת נשק, טען בא כוח העורר כי אישום זה מבוסס על הודעתו הרביעית של מוחמד חכרשה שנחקר במשטרה תחת אזהרה. לטענתו, בשלוש ההודעות הקודמות של חכרשה לא היה זכר לעניין זה, וכמו כן טען כי לחכרשה עוינות מוקדמת כלפי העורר ולכן עדותו אינה אמינה.

3.

בית המשפט (כב' השופט א' אמינוף) קיבל את הבקשה והורה ביום 12.10.2008 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בשאלת קיומן של הראיות לכאורה קבע השופט אמינוף כי אומנם לא התבצע זיהוי קולות לשיחות הטלפון שבוצעו כולן ממכשיר סלולארי אחד ללא בעלים (להלן: המכשיר ). אולם על סמך הצלבת מידע אישי מתוך אחת השיחות שהוקלטו עם עדותו של מר אנוור עוואדה, אביה של ארוסת העורר, ניתן להסיק כי העורר הוא בעליו של המכשיר. לכן קבע בית המשפט כי העורר הוא הדובר בכל השיחות שהתבצעו ממכשיר זה ובכללן השיחה עם המוכר שבה נרקמה עסקת הנשק. לפיכך נקבע שיש ראיות לכאורה, למעורבות עמוקה של העורר בעבירה. בית המשפט הוסיף כי נכונה טענתו של בא כוח העורר שעדות אביו של העורר פסולה לשימוש, אולם ממילא אין בה צורך. באשר לראיות הקיימות ביחס לעבירה של החזקת נשק, קבע השופט אמינוף כי אין מקום להידרש לשאלת המהימנות של חכרשה כעד בשלב זה של ההליכים, וכי ישנן ראיות לכאורה גם ביחס לאישום זה. כן נקבע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר סטאטוטורית וכי לאור נסיבותיהן של העבירות המיוחסות לעורר, עברו הפלילי המכביד ואי התייצבותו לחקירה אין מקום לבחון בעניינו חלופת מעצר.

הערר

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני. ראשית טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיימות כנגד מרשו ראיות לכאורה. בא כוח העורר חוזר על הפגמים להם טען בבית המשפט קמא באשר לזיהוי העורר כמשתתף בשיחות הטלפון הנוגעות לעסקת הנשק, ולגבי עדותו של חכרשה ביחס לעבירה של החזקת הנשק. לעניין עדותו של חכרשה הגיש בא כוח העורר לעיונו של בית המשפט את שלוש הודעותיו המוקדמות של חכרשה במשטרה. שנית, בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט כאשר לא בחן חלופת מעצר. הוא טוען כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד, וכי העורר התייצב מרצונו בתחנת המשטרה ולא ניסה להתחמק או להכשיל את החקירה ולכן לא עולה ממנו מסוכנות המחייבת מעצר. לבסוף טוען בא כוח העורר כי מרשו הופלה לרעה ביחס למוחמד שיבלי, אחד הקונים, שבהליך נפרד שוחרר למעצר בית. בקשר לטענה זו הגיש בא כוח העורר לבית המשפט את החלטותיו של השופט אמינוף בעניינו של מוחמד שיבלי.

עמדת המשיבה

5.

באת כוח המשיבה חזרה בדיון על-פה על עמדתה כי ישנן ראיות לכאורה לאשמתו של העורר ובהן שיחות הטלפון שנוגעות לעסקת הנשק, השיחה שנוגעת לאירוסין של העורר וכן ראיה שנוספה לאחר החלטת בית המשפט המחוזי שהינה פלט השיחות שבוצעו מהמכשיר ובו נראות שיחות למוכר, לאחד הקונים ולאביו של העורר.

כן טענה באת כוח המשיבה כי נוכח עברו הפלילי של העורר והעובדה שלא התייצב לחקירה עד שהוצא כנגדו צו מעצר - אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. בתשובה לטענת האפליה מסרה באת כוח המשיבה כי מוחמד שיבלי הוא היחיד מבין הנאשמים שאין לו עבר פלילי וכי הוא שיתף פעולה עם חוקריו והודה מיד לאחר מעצרו. נוסף על כך מציינת באת כוח המשיבה כי מוחמד שיבלי הואשם בעבירות של רכישת והובלת נשק שחומרתן פחותה מעבירת סחר בנשק, שבה הואשם העורר, ולבסוף מציינת כי ביחס למוחמד שיבלי המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופת מעצר.

דיון

6.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה למעורבות בשני האישומים ואין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

7.

כידוע, השאלה העומדת בפני בית המשפט בבואו להכריע בעניין מעצרו של נאשם עד תום ההליכים היא האם ישנו סיכוי סביר שהראיות הקיימות בעת הזו, לאחר שיעובדו בהליך הפלילי עצמו, יבססו את הרשעתו של הנאשם (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147 (1996) (להלן: עניין זאדה )). חומר הראיות שהונח בפני יוצר תשתית לכאורית להרשעתו של העורר במיוחס לו. מהשיחה שהתקיימה ביום 18.8.2008 במכשיר הסלולארי בין "חכרוש" לבין אבו עאטף – הוא המוכר, ניתן להבין כי חכרוש עומד להתארס לבחורה מסוימת שהיא קרובת משפחתו של המוכר. מהודעתו של מר עוואדה במשטרה עלה כי העורר ביקש את ידה של בתו וכי העורר מוכר גם בכינוי חכרוש. לכך יש לצרף את פירוט השיחות שהתבצעו מהמכשיר ובו, בין היתר, שיחות לאביו של העורר. מכאן כי ישנן ראיות לכאורה לכך שהעורר הוא בעליו של המכשיר והדובר בשיחות שהתבצעו ממנו. ביום 25.8.2008 בוצעה במכשיר זה שיחה עם המוכר, שבה סוכמו פרטי עסקת הנשק ומיד לאחריה התקיימה שיחה נוספת בין המוכר לבין אחד הקונים שבפתחה ציין הקונה כי קיבל מפאדי את פרטי העסקה. ראיות אלו יוצרות סיכוי סביר כי בסופו של ההליך הפלילי יורשע העורר בעבירה של סחר בנשק.

8.

באשר לאישום בהחזקת נשק, המשיבה הגישה לבית המשפט כראיה את הודעתו הרביעית של חכרשה במשטרה, שבה הוא העיד כי ראה בביתו של העורר נשק. בא כוח העורר הגיש לבית המשפט שלוש הודעות קודמות שמסר חכרשה במשטרה. בשלוש ההודעות הראשונות אין אזכור לעניין החזקת הנשק ועניינן סכסוך בין חכרשה לבן-דודו שבו היה מעורב גם העורר. בא כוח העורר טוען כי כבישת העדות והעוינות שרוכש חכרשה לעורר פוגמים במהימנותו. בצדק ציין בית המשפט קמא כי במסגרת בחינת התשתית הראייתית לא עומדת לדיון שאלת המהימנות של חכרשה. הודעתו הרביעית של חכרשה במשטרה, במידה שתמצא כמהימנה בהליך העיקרי, מבססת את אשמתו של העורר באישום זה.

9.

לאור קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של העורר בעבירות נשק קמה כנגדו עילת מעצר סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בנוסף, עברו הפלילי המכביד של העורר, העובדה שחלפו 11 חודשים בלבד מאז שוחרר ממאסר ועד למעורבותו הנוכחית בפלילים והימנעותו מהתייצבות במשטרה מצביעים על מסוכנות ועל חשש לשיבוש הליכי משפט באם ישוחרר העורר ממעצר.

10.

באשר לטענתו של בא כוח העורר בדבר חלופת המעצר, בשל המסוכנות הרבה העולה מעבירות נשק רק במקרים חריגים ומטעמים כבדי משקל תועדף חלופת מעצר על פני מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 5089/05 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005); בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(2) 577, 582 (2003)). בעניינו של העורר אין טעמים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר. נהפוך הוא – מן הטעמים עליהם עמדתי אין לתת בעורר את האמון הנדרש לשחרור לחלופת מעצר.

11.

באשר לטענת האפליה שהעלה בא כוח העורר, ישנם הבדלים מהותיים בין העורר לבין מוחמד שיבלי המצדיקים את ההבחנה ביניהם. הבדלים אלו נוגעים לחלקם במעשים נשואי האישום וכן לנסיבות האישיות של כל אחד מהם ובעיקר להיעדר עבר פלילי במקרה של מוחמד שיבלי לעומת עבר פלילי מכביד במקרהו של העורר. מוחמד שיבלי שיתף פעולה עם המשטרה ואילו העורר התחמק מפני רשויות החוק. מכך נובע כי אין לראות בהחלטות השונות שהתקבלו לגביהם משום אפליה. בטרם ניתנה ההחלטה התקבלה הודעת בא כוח העורר לפיה מוחמד שיבלי הודה והורשע בגין חלקו בפרשה. בהודעה זו אין כדי להשפיע על החלטתי זו.

12.

הערר נדחה.