בש"פ 8663/16 מדינת ישראל נ. אחמד גזאוי

1.

לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' אריאלי ) במ"ת 34235-09-16 מיום 7.11.2016, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 14.9.2016 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). על פי עובדות כתב האישום, המשיב ואליאס יונס (להלן: אליאס ) עבדו יחד במפעל "בירמן" (להלן: המפעל ), והמשיב נהג להתנכל לאליאס בשל היותו יוצא צד"ל. ביום 1.9.2016, שעה שאליאס עבד בעמדתו, המשיב ניגש אליו והכה אותו בידיו. אליאס ניסה להתגונן מהמשיב, בהשליכו חפצים עליו, והמשיב אכן התרחק, אך מיד לאחר מכן שב עם קרש בידיו וניסה להכות את אליאס באמצעותו. עובד שהיה במקום תפס את הקרש ומנע מהמשיב לעשות זאת, והמשיב השליך את הקרש לעבר אליאס והתרחק. מאוחר יותר, הצטייד המשיב בקרש נוסף ושב והכה באמצעותו מספר פעמים באליאס. עובד אחר נחלץ לעזרתו של אליאס והוציא את הקרש מידי המשיב. המשיב התרגז, הצטייד פעם שלישית בקרש נוסף, ניגש לאליאס והכה בראשו בחוזקה באמצעות הקרש. אליאס נפגע בראשו, נפל לרצפה ואיבד את הכרתו. המשיב, משראה זאת, ברח מהמפעל. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמה לאליאס חבלת ראש עם שברים מרובים, ונכון למועד הגשת כתב האישום, אליאס עודנו היה מורדם ומונשם ונמצא בסכנת חיים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במעשים המיוחסים לו. בנוסף טענה העוררת כי נגד המשיב קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) ולפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. העוררת הוסיפה והטעימה כי מחומר הראיות עולה החשש כי שחרורו של המשיב יביא להתחמקותו מהליכי שפיטה. לבסוף ציינה העוררת את עברו הפלילי של המשיב וכן כי עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים.

4.

בדיון מיום 14.9.2016 בבקשת המעצר הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בתסקיר – אשר הוגש ביום 6.10.2016 – התרשם שירות המבחן כי המשיב אימפולסיבי, מתקשה לגלות יציבות חברתית וסובל מקושי בשליטה עצמית. עוד צוין כי למשיב בעייתיות בתחום יחסיו הרגשיים כך שהוא מתנהל מתוך עמדות עוינות, נוקשות ודפוסים אנטי חברתיים. שירות המבחן סבר כי מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד, בעיקר בתחום האלימות, שכן המשיב לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו להתגייס להליך טיפולי. לצד זאת, שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהציע המשיב – בבית הוריו ובפיקוח אחיותיו ושכנו – וציין כי המפקחים לא גילו רמה מספקת של סמכותיות. על כן, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב מהמעצר.

5.

בדיון מיום 10.10.2016 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביקש כי שירות המבחן יבחן אפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני ובפיקוחם של מפקחים חדשים. בית המשפט נענה לבקשת המשיב והורה על הכנת תסקיר מעצר משלים בעניינו. בתסקיר המעצר המשלים בחן שירות המבחן את האפשרות המוצעת ואת המפקחים החדשים והתרשם כי הם יכולים לפקח על המשיב ולפעול באופן סמכותי ומציב גבולות. על כן, שירות המבחן המליץ להורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני וכן לשלבו בקבוצה טיפולית בעכו. בדיון מיום 1.11.2016 בית המשפט המחוזי התרשם מהמפקחים שהוצגו בפניו, קבע שהם ראויים לשמש כמפקחים על המשיב וראה לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן, זאת בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית של היחידה לפיקוח אלקטרוני.

6.

ביום 3.11.2016 ניתנה חוות דעת חיובית ביחס להיתכנות הפיקוח האלקטרוני בבית הוריו של המשיב, ועל כן בית המשפט הורה ביום 7.11.2016 כי המשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו ובפיקוח המפקחים שאושרו על ידו. לבקשת העוררת, החלטת בית המשפט עוכבה למשך 48 שעות לצורך הגשת ערר לבית משפט זה, וביום 8.11.2016, לבקשת הצדדים, הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערר.

הערר

7.

בערר שלפניי, העוררת טוענת כי לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן כפי שהובאה בתסקיר המשלים ולהורות על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. לעמדת העוררת, המשיב מואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אשר מניה וביה מעידה על חומרה יתרה ועל מסוכנותו הגבוהה של המשיב, ודרושים נימוקים מיוחדים כדי להצדיק מעצר בפיקוח אלקטרוני במקרים כגון דא – נימוקים אשר, לעמדת העוררת, לא הוצגו בהחלטת בית המשפט המחוזי. העוררת מטעימה כי המשיב תקף את אליאס באכזריות שלוש פעמים, על אף מאמצים של אנשים אחרים למנוע זאת, ובאופן שיצר סכנה ממשית לחייו של אליאס. בדיון שלפניי אף הציגה העוררת סרטון המתעד כיצד המשיב תוקף את אליאס. נכון להיום, ולאחר שהיה כחודש וחצי בתרדמת, אליאס שוהה בבית לוינשטיין, כאשר הוא משותק ב-75% מחלקי גופו ובכל פלג גופו השמאלי – כך העוררת. העוררת מוסיפה וטוענת כי עברו הפלילי של המשיב והעובדה שהעבירה הנוכחית בוצעה כ-11 חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון, מלמדים על כך שהליכים פליליים אינם מרתיעים את המשיב מלשוב לסורו. על כן, ולאור מכלול הנסיבות אשר פורטו, העוררת סבורה כי אין במעצר באיזוק אלקטרוני כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב והיא מבקשת להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח.

8.

המשיב, מצידו, טען במעמד הדיון שנערך בפניי כי החלטת בית המשפט המחוזי נשענת על אדנים מקצועיים, ולאחר ששקל ובחן את עמדת שירות המבחן ואת אשר לפניו. לעמדת המשיב, העובדה כי בית המשפט הורה על הכנת תסקיר בעניינו אף בטרם נדרש לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר – אומרת דרשני. אשר על כן המשיב מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן – כפי שעשה בית המשפט. זאת ועוד, המשיב הציע כי תועמד ערבות כספית גבוהה יותר לצורך הבטחת שמירה על תנאי המעצר.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בתסקירי שירות המבחן ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, בכפוף להגדלת סכום הערבות הכספית, כפי שיפורט להלן.

10.

בית המשפט המחוזי, לאחר שעמד על כלל השיקולים הרלבנטיים לשאלת מעצרו של המשיב – כולל שני תסקירים מטעם שירות המבחן ועברו הפלילי – הגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני, עם מפקחים ועם הפקדת ערבות גבוהה. מסקנה זו מקובלת עליי ולא מצאתי כי יש מקום לסטות ממנה. אמנם, המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים ותוצאתם קשה. המשיב ניסה שלוש פעמים לתקוף את אליאס, על אף התערבות של עובדים במקום, ומשהצליח, בפעם השלישית – הלם בו עד אשר זה איבד את הכרתו. יחד עם זאת, הלכה היא שבית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים – ככל שנקבע כי קיימות נגדו ראיות לכאורה ועילת מעצר – אם נמצא שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור או באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני (ראו: סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים; בש"פ 585/16 מדינת ישראל נ' שריפוב , פסקה 13 (27.1.2016); בש"פ 8389/15 אבו כאטר נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (27.12.15); בש"פ 5710/14 מדינת ישראל נ' פלוני , בפסקה 9 (31.8.2014)).

11.

בנוסף, אמנם בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, אולם להמלצתו ישנה חשיבות רבה בהיותו בעל המקצועיות והכלים להערכת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופה (בש"פ 6096/16 אבו סלב נ' מדינת ישראל , בפסקה 14 (17.8.2016); בש"פ 6941/15 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (29.10.2015)). במקרה דכאן, שירות המבחן בחן את עניינו של המשיב פעמיים – ועל אף ההתרשמות השלילית מהתנהלותו וממאפייני אישיותו, נכון היה לבחון שתי חלופות שהוצעו על ידו. החלופה השנייה שהוצעה – בבית הוריו של המשיב ובפיקוח אלקטרוני ואנושי כאחד – נמצאה כחלופה ראויה על ידי שירות המבחן. כן נמצא כי המפקחים החדשים – בשונה מהמפקחים הקודמים שנשללו – מודעים למידת האחריות שמוטלת עליהם ומגלים סמכותיות כלפי המשיב. בנוסף, שירות המבחן המליץ על שילובו של המשיב בקבוצה טיפולית ייעודית. בית המשפט המחוזי שקל ואימץ את המלצתו של שירות המבחן, תוך שהוא מודע לעברו הפלילי של המשיב ולמסוכנות הנשקפת ממנו ולאחר שהתרשם ישירות מהמפקחים המוצעים. על כן, דומה כי מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ואנושי בבית הוריו יש בכוחו כדי לאיין את מסוכנותו, ואין בידי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, מצאתי לנכון להורות כי סכום הערבות הכספית שהועמדה להבטחת שמירת תנאי המעצר באיזוק אלקטרוני יוגדל ויועמד עד 30,000 ש"ח, וזאת כדי להציב משוכה נוספת בפני המשיב.

12.

על כן, הערר נדחה, בכפוף לאמור לעיל.