בש"פ 8670/09 מדינת ישראל נ. אחמד ג'יוסי

זוהי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). מעצרו של המשיב 1 (להלן: גיוסי ) הוארך בהסכמתו בתשעים ימים (ראו החלטה מיום 8.11.2009).

1.

המשיב 2 עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח 6101-02-09) יחד עם גיוסי בעבירת רצח. בכתב האישום נטען כי בין משפחותיהם של המשיב 2 וגיוסי למשפחתו של עלי בן סלאח עודה (להלן: המנוח ) ניטש סכסוך דמים ובעקבותיו נאלצו המנוח ואביו לגלות ממקום מגוריהם בג'לג'וליה לעיר אחרת. בני משפחתם נותרו בג'לג'וליה. במועד שאינו ידוע למבקשת גמלה בליבם של המשיב 2 וגיוסי החלטה להמית את המנוח. ביום 19.12.2008 עת הגיע המנוח אל בית משפחתו בג'לג'וליה. ואחד ממכריו אסף אותו משם ברכב יחד עם אדם נוסף והשלושה נסעו ברחבי ג'לג'וליה, ארבו גיוסי והמשיב 2 למנוח כשהם רעולי פנים ומצויידים בכלי נשק ובעת שהרכב בו נסע חלף בקרבתם החלו השניים לירות לעבר המנוח. המנוח ניסה להימלט ויצא מן הרכב אך הירי לעברו נמשך ותשעה קליעים שפגעו בחלקים שונים בגופו, גרמו למותו. המשיב 2 וגיוסי נמלטו מן המקום לאחר הירי.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב 2 וגיוסי עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 26.4.2009 נעתר בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן) לבקשה, בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד המשיב 2 וגיוסי, כי קמו עילת מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט וכי לא ניתן לאיינן בחלופת מעצר. אשר על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיב 2 וגיוסי עד תום ההליכים נגדם. ערר שהגישו המשיב 2 וגיוסי לבית משפט זה נדחה ביום 24.5.2009 (ראו החלטת כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 3803/09 עזונה נ' מדינת ישראל ).

ביום 17.2.2009 הוקרא כתב האישום והדיון נדחה לתגובת הנאשמים ליום 8.3.2009, אך בשל אי-הסדרת ייצוגו של המשיב 2 נדחה הדיון פעם נוספת, ליום 24.3.2009, וביום זה נדחה הדיון בשלישית, ליום 29.3.2009. ביום 29.3.2009 תוקן בהסכמה כתב האישום ונקבעו דיונים לשמיעת ראיות. ביום 10.6.2009 הגישה המבקשת בהסכמת המשיב 2 וגיוסי את תיק מוצגיה, נשמעו כמה מעדי התביעה ונקבעו שלושה מועדי דיונים לחודש יולי במהלכם נשמעו עדי תביעה נוספים ונקבעו שלושה מועדים לתחילת חודש נובמבר 2009 לסיום שמיעת העדויות.

3.

ביום 9.11.2009 נקפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב 2 ומשלא נסתיים משפטו עד אותו מועד עותרת המבקשת להאריך את מעצרו. המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב 2 ולגיוסי בכתב האישום מלמדים על מסוכנות מופלגת שלא פגה ושלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. המבקשת ערה לקושי שבהתמשכות ההליך אך טוענת כי קצב שמיעת הראיות בתיק זה סביר בנסיבות העניין ומציינת כי פרשת התביעה הסתיימה ובשלב זה קבועים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת שני מועדים נוספים ( ביום 6.1.2010, 13.1.2010) במהלכם צפויה להסתיים פרשת ההגנה.

4.

המשיב 2 מסכים להערכת המבקשת כי פרשת ההגנה תסתיים בשני הדיונים הקבועים לחודש ינואר 2010, אך טוען מצידו כי אף שלא מדובר בתיק מורכב במיוחד ההליך כולו צפוי להימשך כשנה וחצי עד סיומו, וכי העומס המוטל על מערכת המשפט שאינו מאפשר קצב שמיעה מזורז יותר, אין בו כדי להצדיק את טענת המבקשת כי מדובר בקצב שמיעה סביר. המשיב 2 טוען כי על בית משפט זה לדחות את בקשת המשיבה על מנת "להעביר מסר" לפיו יש לשחרר נאשמים אשר נתונים במעצר במשך תשעה חודשים ומשפטם בערכאה הראשונה טרם נסתיים כהוראת בסעיף 61 לחוק המעצרים.

5.

דין הבקשה להתקבל. אכן, ככל שהמשפט הולך ומתארך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם (ראו בש"פ 6250/09 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (טרם פורסם, 12.8.2009)). אלא שבמקרה דנן אין בשיקולים אלה כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו של המשיב 2. יש צדק בטענה כי משפטם של המשיבים, אשר אינו מורכב יתר על המידה מבחינת מספר הנאשמים, מהות האישום והיקף העדויות, ראוי היה לו שיגיע אל קו הגמר בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים. יחד עם זאת, הטעם האחד והיחיד שעלה בטיעוני שני הצדדים לכך שהדבר לא נסתייע הוא העומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי. בהתחשב בכך, וכן בהתחשב בעובדה שבשלב זה נסתיימה שמיעת פרשת התביעה ושמיעת הראיות כולן צפויה להסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, ובהתחשב עוד במסוכנות מופלגת הנשקפת לציבור ולמשפחת המנוח מצד המשיב 2 נוכח העובדה שמעשה הרצח נשוא האישום בוצע לפי הנטען על רקע של סכסוך דמים עם משפת המנוח, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשת ההארכה ולאפשר את סיום המשפט בעוד המשיב 2 נתון במעצר.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים, החל מיום 9.11.2009, או עד למתן פסק-דין בעניינו בתפ"ח 6101-02-09 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.