בש"פ 8670/10 מדינת ישראל נ. יורם פיניאן

לפני בקשת המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, מיום 9.12.10 ולמשך תשעים ימים נ וס פים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 151/09, לפי המוקדם.

1.

ביום 15.10.09, הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של רצח, סיוע לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות נשק, קשירת קשר לביצוע פשע, והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בכתב האישום מפורטים שלושה אישומים. לפי הראשון, יצא המשיב עם איל שטרית (להלן: שטרית ) ואדם נוסף בליל ה-22.9.01, לבצע מעשה רצח. לפי התכנון, אמור היה המשיב להמתין לשניים ברכב בו נהג, ולהסיעם מהמקום. לפי המתואר בכתב האישום, בליל הרצח, המתין המשיב במקום המפגש, בעוד השניים רצחו שלושה אנשים ונמלטו לעבר מקום המפגש. אולם המשיב נמלט מן המקום, לאחר שפגש שוטר ששאל אותו למעשיו. לאחר מכן, ניסה המשיב ליצור קשר עם שטרית ללא הועיל. לפי האישום השני, לאחר שהמשיב הסתכסך עם שטרית בנוגע לתמורה המגיעה לו בגין הסיוע שאמור היה להושיט לביצוע הרצח, לחץ המשיב על שטרית להיפגש עימו ומשזה נענה ונפגש עימו ביום 10.11.01, ובעודם נוסעים יחד ברכבו של המשיב – ירה המשיב באקדח בראשו של שטרית ארבע יריות מטווח קרוב, והרגו. באישום השלישי נטען, כי מספר ימים לאחר מכן, עזב המשיב את הארץ באמצעות דרכון מזויף. כאשר שב לארץ בחודש מרץ 2003, הוא נעצר, ולאחר שחרורו ביקש מאחד ממכריו לסייע לו כספית. המכר סירב לבקשתו, ובתגובה, דקר אותו המשיב פעמיים בגבו באמצעות סכין.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לאחר שהתקיימו מספר דיונים, וזאת אחרי שנדחו מספר פעמים, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי מסוכנותו והחשש להימלטותו מן הדין, הנלמדים מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי הנרחב והמגוון – מובילים לכך שיש להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר שהוגש על החלטה זו – נדחה (בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.4.10).

3.

ביום 4.7.10 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של העורר מעצר לתקופת המעצר הסטטוטורית. מהדיון בבקשה עלה כי המשיב שיחרר את סניגורו מייצוג, אולם משפחתו טרם הצליחה למנות סניגור תחתיו ומשכך, נענה בית המשפט חלקית לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים, תוך שהורה כי אם לא יודיע המשיב לבית המשפט בתוך 30 ימים מי מונה כסניגורו, יובא עניינו בפני הסניגוריה הציבורית על מנת שתיבחן את אפשרות ייצוגו.

4.

ביום 19.8.10 הוגשה בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב. בהחלטה צוין כי טרם הוסדרה סוגיית ייצוגו של המשיב וכי בית המשפט המחוזי עתיד לקיים דיון בסוגיה במועד קרוב. בהתאם לכך, ובהסכמת הצדדים, הוארך מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים.

5.

ביום 5.10.10 האריך בית משפט זה, בהסכמת הצדדים,

את מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים, שבמהלכם היה על הפרקליטות לפנות בבקשה לבית המשפט המחוזי על מנת ש"יעבה" את לוח הדיונים ויוסיף מועדי שמיעה בתקופה זו. הסניגורים הודיעו כי הם נכונים לשתף פעולה עם "עיבוי" לוח הדיונים, ובלבד שחומר החקירה יומצא להם ללא דיחוי. ב"כ המדינה הודיעה כי בעיית חומר החקירה לא היתה ידועה לה והתחייבה לטפל בענין.

6.

כפי שעולה מהבקשה שלפני, בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה המבקשת ביום 7.10.10 בקשה לבית המשפט המחוזי להוספת מועדים לשמיעת ראיות, אולם בית המשפט קבע כי לא ניתן להיעתר בשלב זה לבקשה, תוך שציין כי ההרכב הדן בתיק מתכנס רק אחת לשבוע. לצד זאת, קבע בית המשפט כי הצדדים ישובו ויעלו בקשה זו בעת הדיון הבא הקבוע להוכחות.

7.

כעת, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בבקשתה חוזרת היא על טיעוניה בדבר מסוכנותו של המשיב, העולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי. לטענתה, מסוכנות זו, כמו גם החשש להימלטות מן הדין והחשש להשפעה על עדים, לא קהו בחלוף חודשי המעצר ומשכך יש להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת. בהקשר זה מטעימה המבקשת כי הגם שמדובר בבקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב, שתי הארכות המעצר הראשונות הוגבלו ל-45 ימים ואף הארכת המעצר השלישית, שניתנה בהסכמת הצדדים, היתה בת 60 ימים בלבד.

עוד מציינת המדינה בבקשה כי העיכובים בהליך נבעו בעיקר מכך שהמשיב ביקש לשחרר את סנגורו מייצוג ולמרות שבית המשפט הבהיר לו שזה יוביל לעיכובים בשמיעת התיק. באשר לבעיות שהועלו בדיון הקודם בדבר העברת חומר חקירה – מציין ב"כ המדינה כי הענין סודר.

8.

ב"כ המשיב טוען כי היות שמדובר בבקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב – נקודת האיזון השתנתה ויש להורות על הכנת תסקיר לבחינת חלופת מעצר. כן נטען כי יש לתת משקל לעובדה שמדובר באירועים ישנים שהתרחשו בשנת 2001 וכי אין כל אינדיקציה לכך שהמשיב ינסה לשבש הליכים.

בנוסף, מציין ב"כ המשיב כי הסכמתו לקביעת מועדים נוספים שניתנה יחד עם הסכמתו להארכת המעצר הקודמת, וזאת למרות היקפו הגדול של חומר החקירה – ניתנה על מנת שלא יוארך מעצרו של המשיב פעם נוספת. כן דוחה ב"כ המשיב את טענות המבקשת בדבר אחריותו של המשיב לעיכובים בשמיעת התיק ומוסיף כי המדינה סייגה את בקשתה להוספת מועדי דיונים בכך שלא יהיו בימי ראשון או רביעי בשבוע, שכן אותה פרקליטה מנהלת תיק מקביל באותה פרשה בפני הרכב אחר. משכך, אף אם היה בית המשפט המחוזי מקבל את בקשת המדינה – לא היו מתווספים די מועדים על מנת להחיש את קצב שמיעת התיק. כן נטען כי אין בטענות המבקשת לפיהן הארכות המעצר הקודמות היו קצרות כדי לשנות מן העובדה כי מדובר בבקשה רביעית להארכת מעצר של המשיב שכתב האישום נגדו הוגש עוד בספטמבר 2009.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשה, וזאת לאחר שנתתי את הדעת הן לרמת המסוכנות של הנאשם והן לקצב התקדמות המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסמה, 21.2.2007). להלן: ענין חכמיגרי) ; בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 5.03.03)).

חומרת העבירות המיוחסות למשיב ובראשן עבירות רצח וסיוע לרצח; דפוסי התנהגותו שבאו לידי ביטוי בחקירותיו במהלכן איים על הסובבים אותו, ובכלל זאת על שוטרים; ועברו הפלילי – כל אלה מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב. כן מלמדת התנהגותו על כך שהוא אינו ירא מן החוק ובכך, כמו גם בהימלטותו מן הארץ, תוך שימוש בדרכון מזויף – יש כדי להגדיל את החשש להימלטותו מן הדין אם ישוחרר. בזמן שחלף אין כדי לשנות ממסוכנות זו ומקביעתו של בית המשפט כי אין חלופת מעצר שתאיינה.

באשר לשיקול השני – קצב התקדמות המשפט – במקרה שלפנינו, אין הוא מספק. מן הבקשה עולה כי על אף שכתב האישום הוגש עוד באוקטובר 2009, עד כה התקיימו בתיק שתי ישיבות הוכחות, במהלכן העיד עד תביעה אחד וקבועים עוד 5 מועדי דיונים בתקופה שבין ה-30.12.10 לבין ה-3.2.11. כידוע, ככל שמתמשך ההליך המשפטי, משתנה האיזון בין השיקולים העומדים ביסודה של החלטה בדבר מעצרו של נאשם. משקלה של חירותו של הנאשם, אשר חזקת החפות עודה עומדת לו, גובר, בעוד משקלם של אינטרס השמירה על שלום הציבור וניהולו של הליך תקין פוחת ( בש''פ 3394/10 מדינת ישראל נ' קדוש (טרם פורסמה, 17.5.10)) . יחד עם זאת, נראה כי בענייננו, על אף התמשכות ההליך, ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנותו של המשיב עודה גוברת על זכותו של המשיב לחירות. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מקרים אחרים בהם נפסק כי מידת מסוכנותו של הנאשם, יכולה להוביל להארכת מעצרו, אף במקרים בהם קצב ניהולו של התיק אינו מניח את הדעת (ענין חכמיגרי ) .

10.

הנה כי כן, במקרה שלפני, מובילה מסוכנותו של המשיב למסקנה כי יש להאריך את מעצרו, וזאת על אף התקדמותו האיטית של ההליך. התקדמות איטית זו, נובעת הן מסוגיית ייצוגו של המשיב, שמשך זמן רק לא הוסדרה וזאת על-אף הוראות בית המשפט, הן מטעמים הנעוצים בעבודת הפרקליטות והן מטעמים הנוגעים ליומנו של בית המשפט המחוזי. על אף מסקנתי כי מסוכנות המשיב מחייבת את המשך מעצרו, אציין כי קשה להצדיק פגיעה בחירותו של נאשם, בשל התמשכותו של הליך מטעמים אלה, מבלי שניתן יהיה להצביע על התקדמות של ממש. נראה כי קושי זה עמד אף ביסוד החלטת כב' השופטת א' חיות בבקשה הקודמת להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 6795/10 מדינת ישראל נ' פינאין (טרם פורסמה, 5.10.10)), בה התייחסה לצורך ב"עיבוי" לוח הדיונים. אשר על כן, אין להסתפק בקביעת בית משפט קמא כי הצדדים ישובו ויעלו את בקשתם לקביעת מועדים נוספים במועד הדיון הבא הקבוע להוכחות, קרי בדיון הקבוע ליום 30.12.10. בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ להגדיל את תדירות מועדי הדיונים בתיק באופן שיאפשר התקדמות של ממש בניהול ההליך.

הבקשה איפוא מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך למשך תשעים ימים, החל מיום

9.12.10, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 151/09, לפי המוקדם.

העתק מהחלטה זו יועבר לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת.