בש"פ 8722/02 בנימין רביזדה נ. מדינת ישראל

1.העורר שוחרר ממעצר בתנאים וביניהם הפקדת ערובה כספית בסכום של עשרה מיליון ש"ח (החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 8.8.02). הוא ממשיך להיות מוחזק במעצר, מאחר ולא הפקיד את הערובה הכספית. בה בעת, הגיש, סמוך למתן ההחלטה הנ"ל, בקשה לעיון חוזר, בטענה להעדר יכולת להפקיד את הערובה. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט צבי גורפינקל) מחק את הבקשה לעיון חוזר על הסף, באשר הוגשה טרם זמנה, וקבע כי רק כעבור חודשיים מיום דחיית הערר ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר. על כך הערר שבפנינו.

2.לאחר חילופי דברים, הסכימה ב"כ המשיבה לכך שלאור סעיף 52(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק) לא היה מקום למחוק על הסף את הבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

סעיף 52(ב) קובע לאמור: "אדם המוחזק במעצר בשל אי-יכולתו להמציא ערובה, רשאי לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר". הוראת סעיף 52(ב) מסייגת את הוראת סעיף 52(א) לחוק, לפיו ניתן לבקש עיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". סעיף 52(ב) קובע הסדר שונה לגבי אדם המוחזק במעצר בשל אי-יכולתו להמציא ערובה.

3.אף אני סבורה כי הוראת סעיף 52(ב) גוברת על הדין הכללי לעניין בקשה לעיון חוזר, הקבוע בסעיף 52(א) לחוק (ראה בש"פ 3153/00 ארנולד שלומוב נ' מ"י (לא פורסם) ; בש"פ 7560/95 מרדכי הרוש נ' מ"י (לא פורסם); בש"פ 8184/99 עמרו מוחמד נ' מ"י (לא פורסם) ; י' קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק ראשון) (התשנ"ז) 282).

4.עיון חוזר, ללא התנייתו בחלוף "זמן ניכר" מאז מתן ההחלטה בה מתבקש העיון החוזר, או בקיום אחת הנסיבות האחרות המנויות בסעיף 52(א) לחוק, עשוי להיות גם פועל יוצא של הוראת סעיף 47 לחוק, שעניינו בתוצאות אי המצאת ערובה על-ידי מי ששוחרר ממעצר בערובה. סעיף זה מורה על הבאת עציר שלא המציא ערובה לשם שחרורו, בפני שופט תוך 24 או 48 שעות, לפי הענין.

לאור האמור, יש להחזיר את הענין לבית-המשפט המחוזי, לשם דיון בבקשה לעיון חוזר.

5.בא-כח העורר מבקש שבית משפט זה יבדוק את החלופות לערובה הכספית שהוטלה, המוצעות על-ידי העורר וימצא חלופה הולמת לערובה שנקבעה. אינני סבורה כי ראוי הוא שבית משפט זה יעשה כן, הן משום שהבירור מצריך בדיקה עובדתית שמקומה בערכאה הראשונה והן משום שכל נושא המובא לפנינו בערר ראוי שידון תחילה על ידי הערכאה הראשונה ולא על ידינו כערכאת ערעור.

6.נראה כי במסגרת בדיקה כאמור ראוי כי תיבדקנה, בין השאר, שאלת יכולתו של העורר להמציא ערובה כפי שנקבעה, השאלה אם הישארותו במעצר נובעת מחוסר יכולת להמציא ערובה והשאלה מה ההשלכה של חוסר-יכולת – אם הוכח – על הישארותו של העורר במעצר.

7.לאור הזמן שחלף מאז שחרור העורר בתנאים ועד היום ולאור טענתו כי הוא אינו משתחרר רק משום שאין ביכולתו להמציא את הערבות, מתבקש בית המשפט המחוזי לדון בעניין בהקדם האפשרי.