בש"פ 8736/16 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' דותן ) מיום 11.11.2016 בעמ"י 26926-11-16, בגדרה התקבל הערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ש' בן יצחק ) מיום 10.11.2016 במ"י 6/16 (תיק זמני), ונקבע כי המבקש ישהה במעצר לצורך חקירה עד ליום 14.11.2016.

המבקש – קטין יליד 2003 – נעצר בערב יום 10.11.2016 בחשד לביצוע מעשים מגונים בקטינה מתחת לגיל 14, והובא לבית משפט השלום לצורך הארכת מעצרו לצרכי חקירה למשך שישה ימים. בסיומו של דיון לילי, ולאחר שהוצגו לו חומרי חקירה, בית המשפט הורה על שחרורו של המבקש למעצר בית. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור התקבל, ובית המשפט הורה על מעצרו של המבקש לצרכי חקירה וזאת עד ליום 14.11.2016. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

דין הבקשה להידחות. יצוין תחילה, כי בשל דחיפות הבקשה, היא נדחתה ביום 11.11.2016 על ידי ללא נימוקים, ועתה יובאו הנימוקים בכתב.

הלכה היא כי אמת המידה לבחינת בקשה למתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" היא האם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או האם מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות התערבות (ראו: בש"פ 6695/16 סבהט נ' מדינת ישראל , בפסקה 7 (26.9.2016); בש"פ 1795/16

זנה נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (9.3.2016); בש"פ 4454/15 חזקיה נ' משטרת ישראל , בפסקה 6 (29.6.2015)). בעניין שלפניי, לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן רשות לערור, שכן טענות המבקש מתמקדות בנסיבות עניינו הפרטני בלבד.

אולם אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי עיין בחומרי החקירה, והגיע למסקנה שהאיזון הראוי בין זכויותיו של המבקש – כקטין מתחת לגיל 14 – לבין הצורך להשלים את החקירה באופן יעיל ומהיר, תהיה הותרתו של המבקש במעצר עד ליום 14.11.2016. ויוזכר כי ענייננו, לכאורה, במעשים חמורים בילדה רכה בשנים, ובדיון בפני בית המשפט המחוזי אף הוצגו תיקי חקירה בעלי דפוסי פעולה דומים, אשר לכל הפחות מעלים צורך לחקור את המבקש אף לגביהם. על כן, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואף בשל כך, דין בקשת רשות הערר להידחות.