בש"פ 8758/11 רונן בר שירה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' קפאח) על פיה נדחתה בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר, יחד עם שניים נוספים, הוגש כתב אישום הכולל 16 אישומים במסגרתם מיוחסות לעורר עבירות מרמה, זיוף והלבנת הון רבות. כתב האישום מגולל מספר פרשות במסגרתן נטען כי העורר הציג עצמו כמי שמתעתד לגייס תרומות עבור מטרות חשובות שונות. את התרומות שקיבל ניתב לחשבונו הפרטי אשר נוהל על ידי בת זוגו. בחלק מהפרשות אף הוציא חשבוניות פיקטיביות עבור התרומות. כך למשל באחת הפרשות נטען כי העורר הציע שירותיו לגיוס כספים עבור מטה המאבק למען שחרורו של גלעד שליט. לאחר חבירתו למטה המאבק פנה העורר לגורמים שונים בבקשה לתרומה כספית עבור המטה. את הכספים שנתרמו ניתב העורר לחשבונו הפרטי. בפרשה נוספת נטען כי העורר הציע שירותיו בגיוס תרומות לנציגי קיבוץ בית אורן לאחר הדליקה שפרצה ביערות הכרמל. לצורך זה דרש מהם העורר סכום של 200 אלף ₪ לתשלום לכאורה למתווכים מטעמו. את הכספים העביר לחשבונו הפרטי. סך כל שללו של העורר הסתכם לפי הנטען בלמעלה מ-1.2 מיליון ₪ ובניסיון להוציא במרמה סכום של כ-380 אלף ₪.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי נענה ביום 24.5.11 לבקשה זו. נקבע כי האירועים המתוארים מלמדים כי העורר נטול עכבות מוסריות כלשהן, וכי כמות מעשי ההונאה מלמדת על התנהלותו ואורח חייו. את ההונאות ביצע בעיקר על גבם של חלשים ושבורים ובשמם. צוין כי לעורר עבר פלילי בעבירות מרמה וזיוף והוא אף הורשע ונכלא בעבר. תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוא בר הפעלה. כן הוזכר כי בתיק שהתנהל כנגדו בעבר לא התייצב העורר לחלק מישיבות ההוכחות ואף נמנע מלהתייצב בתחנת המשטרה כפי שנדרש ולהימצא בכתובת המגורים בה אמור היה להתגורר. כמו כן ביצע העורר עבירות נוספות במהלך ניהול אחד ההליכים נגדו. מכאן סבר בית המשפט כי ישנו חשש לשיבוש הליכים מצידו של העורר. עוד נקבע כי מעשיו מלמדים שאין ליתן בו אמון וכי כל חלופה לא תסכון בעניינו. כמו כן ציין בית המשפט כי לא ידוע מקום הימצאם של הכספים שהושגו לכאורה במרמה, כך שיש חשש שמצוי ברשותו של העורר סכום כסף גדול שיאפשר את הימלטותו מהדין.

3.

ערר שהגיש העורר לבית משפט זה נדחה ביום 15.6.11 (כב' השופט נ' הנדל). צוין כי באי כוח העורר הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ולפיכך אין מקום להשגות בעניין זה. בית המשפט דחה את טענתו של העורר כי אין מתקיים חשש לשיבוש הליכים, וקבע כי העובדה שהעורר התייצב לדיון בהליך אחד שהתנהל בעניינו אינה מבטלת את הטענה שלא הופיע בתיק אחר. עוד נדחתה טענתו שאינו מסוכן לציבור שכן שמו ותמונתו נחשפו בתקשורת. צוין כי עבירות המרמה עלולות להתבצע "ללא פנים" באמצעים שונים, ולפיכך אין נשללת מסוכנותו של העורר בשל הפרסומים. נקבע כי מסוכנות העורר נלמדת מכמות המעשים המיוחסים לו ומתחכומם. לכאורה אין הוא בוחל מלעבור עבירות אף במהלך תקופה שבה תלויים ועומדים נגדו תיקים בגין עבירות דומות. לבסוף נדחתה אף טענת האפליה שהעלה העורר תוך שנקבע כי חלקם בפרשה של שלושת הנאשמים האחרים ששוחררו ממעצר קטן בהרבה מחלקו של העורר.

4.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו וטען כי מתקיימת נסיבה חדשה שעניינה בביקורו של עד התביעה, יואל מרשק, את העורר בבית המעצר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' יפרח) דחה את הבקשה בקובעו כי גם אם נקבל את דברי העורר כאילו נטל העד את האחריות על העבירות, עדיין מדובר רק על חלק מהעבירות המיוחסות לעורר. טענות נוספות נדחו. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופט רובינשטיין) ביום 4.9.11. בית המשפט קבע כי עניין הביקור אכן מעלה תמיהה, אך זו תתברר בהליך העיקרי. כעת אין עדיין ראיה ברורה על תוכן השיחה בין השניים, וממילא העורר מואשם בפרשיות שונות שאינן רלוונטיות לעד תביעה זה.

5.

העורר שב והגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קפאח). בקשה זו הוגבלה על ידי בית המשפט המחוזי רק לטיעונים לעניין האישום השישי. הבקשה נדחתה ביום 5.10.11 תוך שנקבע כי חומר נוסף בעניין האישום השישי טרם הועבר לסנגור כך שלא ניתן לטעון בשלב זה כי חל כרסום בראיות.

6.

בקשה שלישית לעיון חוזר הוגשה על ידי העורר ונדחתה ביום 21.11.11 על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קפאח). נקבע כי אף אם חל שינוי נסיבות בהתייחס לאחד האישומים בכך שסכום ההונאה המקורי הופחת, עדיין מדובר בחלק קטן בלבד מכתב האישום. כן נקבע שהליך זה אינו הכתובת המתאימה להעלאת טרוניות כלפי רשויות החקירה. לבסוף נקבע כי עניין מסוכנותו של העורר כבר נידון והוכרע וכי לא נמצאה הצדקה לשינוי בהחלטות שניתנו בעניין.

7.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בא-כוח העורר טוען כי רשויות החקירה מסרבות למצות את חקירת ביקורו של עד התביעה את העורר, ובכך נמנע מהעורר להעלות טענה בדבר כרסום בעוצמת הראיות. עוד טוען הסנגור כי האישום השישי המיוחס לעורר עוסק בפרשה שנחקרה כבר בשנת 2008 ולא נמצא בה כל אשם של העורר. כן טוען הוא שבפרשה זו הוסתר מההגנה חומר חקירה רלוונטי. לאחר שהועבר לו חומר חלקי בלבד התברר כי סכום ההונאה לכאורה נמוך משמעותית מזה המוזכר בכתב האישום נגד העורר. לבסוף טוען הסנגור כי קיים טעם נוסף לעיון מחדש, הוא חלוף הזמן והקרבה למועד חלוף תשעת החודשים שמאז תחילת מעצרו מבלי שייחקר ולו עד תביעה אחד בפרשה. בשלב זה קבע בית המשפט מועדי הוכחות עד לחודש מרץ 2012, שעד אז צפויים להישמע רק מחצית מתוך כ-200 עדי תביעה שבכתב האישום. משכך צפוי המשפט להתארך שנים רבות. לעורר קיים קושי רב לנהל את הגנתו ולשוחח עם סנגורו מבית המעצר, קושי אשר בית המשפט המחוזי היה מודע לו. כן מדגיש הסנגור כי מדובר בעבירות אשר ככלל לא נהוג לעצור בגינן עד תום ההליכים אלא במקרים חריגים. העורר שוחרר על ידי בית משפט זה בהליך קודם בו היה מעורב, ולא הפר את תנאי השחרור. בתיק האחרון שהתנהל נגדו התייצב העורר לכל הדיונים בעניינו.

8.

באת-כוח המדינה טענה כי טענותיו של העורר בדבר כרסום בראיות נידונו ונדחו כבר בשתי החלטות קודמות של בית משפט זה. באשר לאישום השישי טענה הפרקליטה כי הדברים היו ידועים לבא-כוח העורר בעת שהסכים על קיומן של ראיות לכאורה ודבר לא השתנה מאז. כמו כן, לטענתה הסכום המופיע בכתב האישום מבוסס על הודעת המתלונן באותו עניין. באת-כוח המדינה הוסיפה וטענה כי מסוכנותו של העורר נקבעה כבר פעמיים על ידי בית משפט זה, והיא מבוססת על נסיבות ההונאה, עברו הפלילי של העורר, והחשש לאי התייצבותו למשפט. כן טענה כי בקרוב תידון בקשת המדינה להארכת מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים ואז יהיה מקום לדון בטענותיו בדבר התארכות מעצרו.

9.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) קובע:

עיון

52. (א)

עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

העורר טוען לשתי עובדות חדשות שהתגלו: ראשית, ביקורו של עד התביעה את העורר במעצרו, ושנית, הפחתת סכום המרמה באישום השישי. כן טוען העורר שמשפטו טרם החל כאשר חלפו כמעט תשעה חודשים מאז המעצר עד תום ההליכים, וכי המשפט צפוי להתנהל עוד זמן רב.

10.

באשר לביקור עד התביעה אצל העורר הרי שעניין זה נידון כבר על ידי בית משפט זה (מפי כב' השופט רובינשטיין) והוחלט כי אין הדבר מצדיק היענות לבקשה:

"אשר לעניין ביקור מרשק, אכן, אין לכחד כי יש מוזרות ותמיהה לכאורה מבחינות שונות, הן ביוזמת הביקור והן באישורו על-ידי הרשות. מרשק הוא עד תביעה חשוב, ויש להניח כי דבר הביקור יתברר בפני סגן הנשיא ד"ר מודריק במשפט העיקרי. לעת הזאת אין "בשר" בדמות ראיה ברורה לתוכן שיחתו של מרשק עם העורר, ומכל מקום בצדק ציין השופט יפרח, כי העורר מואשם באישומים אחרים החורגים מהפרשיות בהן היה מרשק מעורב".

מכאן שאין מקום לדון מחדש בטענה זו שנידונה והוכרעה על ידי בית משפט זה. הטענות בדבר חקירת עד התביעה צריכות להיות מועלות בהליכים אחרים, ומכל מקום ממילא, כפי שציין חברי, השופט רובינשטיין, כתב האישום מכיל אישומים רבים נוספים מעבר לאישום הרלוונטי לעד מרשק.

11.

באשר לטענה הנוגעת לאישום השישי הרי שבדיון שנערך בפניי הוצגה לי על ידי הפרקליטה הודעתו של המתלונן באותו אישום. מהודעה זו עולה שהמתלונן טען כי שילם לעורר קרוב ל-150 אלף דולר, כפי שהוזכר בכתב האישום. משכך, איני רואה בכך נסיבה חדשה. מכל מקום גם לגבי עניין זה יש להזכיר כי מדובר בכתב אישום המכיל 16 אישומים שעניינם בנסיבות דומות, כך שגם אם כורסם במידה קלה חומר הראיות בשניים מהם עדיין נותרו 14 אישומים חמורים של מרמה, זיוף וכדומה.

12.

לבסוף אתייחס לטענה לפיה העורר יהיה עצור בקרוב תשעה חודשים וזאת מבלי שהחל משפטו. אודה כי עניין זה הטריד אותי ביותר. אכן משפטו של העורר טרם החל להישמע וכבר נזקקים אנו להארכת מעצרו בקרוב. אני מסכימה עם בא-כוח העורר כי מדובר במשפט שעלול להימשך זמן רב, וזאת בשל מספרם הרב של האישומים ושל העדים הצפויים להעיד בו (כמעט מאתיים על פי כתב האישום שאף מציין כי הרשימה אינה מלאה). עברו הפלילי של העורר לא הוצג בפניי, אך לטענת סנגורו הוא הורשע בתיק אחד בלבד בפרשה שהיא מלפני 14 שנה. כן טען הסנגור שהעורר התייצב לכל הדיונים בעניינו באותו התיק, ולא הוכח לי אחרת. לבסוף מדובר בעבירות אשר נסיבותיהן אכן חמורות ביותר, אך עדיין מדובר בעבירות רכוש, ולפיכך היד על הדק המעצר, בוודאי לתקופה ארוכה, צריכה להיות קשה יותר, ולמצער יתכן שיש מקום לבחון אפשרות לחלופת מעצר וערבויות שיאיינו את הסיכון הנשקף מהעורר. עם זאת סברתי כי במסגרת הבקשה שבפניי אין זה המקום לשקול עניין זה, בעיקר בהקשר להתמשכות ההליכים עד כה, שכן בקרוב מאוד תוגש בקשה להארכת מעצרו של העורר, ובמסגרתה יוכל העורר להעלות טענותיו בעניין האמור בפני בית משפט זה. מסגרת בקשה להארכת מעצר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים תתאים יותר לדיון בשאלת משכו של המעצר ומצב ההליך העיקרי, אל מול נסיבותיהן החמורות של העבירות בהן מואשם העורר והחשש לשיבוש הליכי משפט.

על בסיס האמור המסקנה היא, איפוא, כי דין הערר להידחות.