בש"פ 5983/12 מדינת ישראל נ. רונן בר שירה

1.

לפניי בקשה למעצרו מחדש של המשיב, רונן בר שירה, לתקופה של 90 ימים החל מיום 9.8.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 45253-03-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהתאם לסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

הליכים קודמים

2.

ביום 24.3.2011, הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 45253-03-11), וביום 27.4.2011 הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן נגד ארבעה נאשמים, שבו המשיב הוא הנאשם 1. בכתב האישום המתוקן יוחסו למשיב 16 אישומים, שבמסגרתם הוא מואשם בעבירות הבאות:

א.

שתיים עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

ב.

חמש עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

ג.

שתי עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.

ד.

שתי עבירות של חשבוניות פיקטיביות, לפי סעיף 117(ב)(3), (7), (8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

ה.

איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

3.

באישום הראשון נטען כי בחודש יוני 2010 פגש המשיב את יואל מרשק, אשר סייע למטה המאבק למען שחרורו של החייל החטוף, גלעד שליט (להלן: המטה ). המשיב הציג עצמו כמי שביכולתו לגייס תרומות בסכומים נכבדים למען המטה. באותה תקופה הופקדו התרומות, שהתקבלו עבור המטה, בחשבון בנק של עמותת " קרן מאור ושבו בנים לגבולם ", כאשר במקביל פעל המשיב באמצעות חשבון בנק אחר, אותו ניהלה בת זוגו, כאשר חשבון זה היה נתון לשליטתו של המשיב (להלן: החשבון האחר ).

על-פי הנטען בכתב האישום, גייס המשיב כספים, כביכול, עבור המטה, בהציגו את עצמו בכזב כרונן שיר מהוועד למען שחרורו של גלעד שליט, והפקיד את הכספים בחשבון האחר. באופן זה, התרים המשיב 15 גורמים שונים, אנשים פרטיים ותאגידים, בסכום כולל של כ-150,000 ₪, שהופקד בחשבון האחר. כמו כן, ניסה המשיב להתרים שלושה גורמים נוספים, אשר הביעו נכונות לתרום כספים למען שחרורו של גלעד שליט, בסכומים של 10,000 ₪, 3,000 ₪ ו- 30,000 $.

במסגרת האישום הראשון נטען כי המשיב קיבל חשבוניות פיקטיביות, על מנת להסוות את דבר קבלת הכספים במרמה, וכן זייף חשבוניות שונות, בדרך של הגדלת הסכומים המופיעים בהם. עוד נטען, כי המשיב הלבין את ההון שקיבל במרמה, על מנת להסוות את מקורו.

4.

האישום השני עניינו בקבלת סכום של 200,000 ₪ מקיבוץ בית אורן, אשר נפגע עקב דליקת הענק שפרצה ביערות הכרמל, בתחילת חודש דצמבר 2010.

כפי שעולה מאישום זה, פנה המשיב אל הנהלת הקיבוץ וטען במרמה כי ביכולתו לדאוג לקבלת תרומות בהיקף של מיליוני דולרים עבור הקיבוץ " קודש לשיקום נזקי השריפה ".

המשיב טען בכזב כי הוא זקוק לכספים על מנת לשלם למתווכים מטעמו, המגייסים כספים בחו"ל, והבטיח כי התרומות יועברו לקיבוץ בהקדם. באופן זה, קיבל המשיב במרמה מהקיבוץ שני תשלומים על סך של 100,000 ₪ כל אחד, אותם שלשל לכיסו.

5.

האישום השלישי עוסק, אף הוא, במעשי המרמה של המשיב בעקבות השריפה ביערות הכרמל. על-פי טענת המאשימה, פנה המשיב אל מזכיר המושב ניר עציון, וטען בכזב כי ביכולתו לגייס תרומות בסכום של 3 מיליון דולר, עבור המושב. המשיב טען כי הוא צריך לשלם למתווכים שונים, הפועלים לגיוס הכספים, ולפיכך ביקש לקבל 100,000 ₪ מהנהלת המושב.

בסופו של דבר, לא עלה בידי המשיב לקבל את הסכום שביקש, ולפיכך מיוחסת לו עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה.

6.

עניינו של האישום הרביעי בהתרמת שישה גורמים שונים, כביכול לשם סיוע לישובים שונים שנפגעו עקב השריפה בכרמל. באופן זה, קיבל המשיב במרמה סכומים המצטברים לכדי 43,400 ₪ אותם שלשל לכיסו. כמו כן, עשה המשיב שימוש בחשבוניות פיקטיביות, על מנת להסוות את מעשי המרמה שביצע.

7.

באישום החמישי מדובר בקבלה במרמה של 15,000$ , לאחר שהמשיב הבטיח לרב א.ב כי ביכולתו לגייס מאות אלפי דולרים עבור מוסדות הקהילה של הרב.

באישום השישי נטען כי המשיב קיבל במרמה סכומי כסף המסתכמים ב- 150,000$ מרב הישוב רכסים, לאחר שהבטיח לו כי יגייס מיליוני דולרים עבור מרכז חינוכי, המנוהל על-ידי הרב ובו לומדות בנות מישובי מצוקה.

באישום השביעי מדובר בקבלה במרמה של 14,000$, לאחר שהמשיב הבטיח לגייס הלוואה בסכום של 2.5 מיליון ₪ עבור מפעל תעשייתי בקיבוץ עין החורש.

באישום השמיני נטען כי המשיב ניסה להוציא כספים במרמה לאחר שהבטיח לאיש עסקים כי יגייס עבורו 600,000 ₪.

גם באישום התשיעי מדובר בניסיון לקבלת כספים במרמה בסכום של 5,000 $ לאחר שהמשיב הבטיח לבעל חברת הסעות הלוואה בשיעור של מיליון ₪.

באישום העשירי מדובר בניסיון נוסף של המשיב לקבל במרמה סכום של כ-35,000 $, לאחר שהתחייב להשיג תרומות בשיעור של חמישה מיליון דולר עבור מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם.

8.

האישום האחד עשר עניינו בקבלת סכומים המצטברים לכדי 114,470 ₪, במרמה, ולאחר הצגת מצג שווא בפני עמותה המנהלת גני ילדים, לפיו יש ביכולתו לגייס תרומות של מאות אלפי דולרים עבור העמותה.

באישום השניים עשר מדובר בקבלת סכום של 37,000 ₪ במרמה מעמותה הפועלת למען הקשיש, בעיר שדרות, לאחר שהמשיב קיבל תרומה בסך 50,000 ₪, על מנת לארגן טיול לילדי שדרות. המשיב קיבל המחאה בסכום של 50,000 ₪ והפקידה בחשבונו הפרטי, לאחר שזייף את שם המוטב. נטען בכתב האישום כי המשיב שלשל לכיסו את ההפרש בין עלות הטיול (13,000 ₪) לבין סכום ההמחאה.

גם באישום השלושה עשר מדובר בארגון טיול לילדי שדרות, כאשר המשיב גייס לצורך כך סכום של 50,000 ₪. עלות הטיול הסתכמה ב-6,500 ₪, והמשיב שלשל לכיסו את היתרה, בסך 43,500 ₪.

9.

האישום הארבעה עשר עניינו בקבלת סכום של 7,000 ₪ במרמה, לאחר שהמשיב הבטיח בכזב לגייס תרומות בשיעור של עשרות אלפי שקלים לשם הקמת אולם ספורט בבית ספר בבאר שבע.

באישום החמישה עשר מדובר בהונאה של עמותה המפעילה מוסדות חינוך ורווחה עבור אוכלוסיות במצוקה. המשיב טען כי ביכולתו לגייס תרומות לעמותה בהיקף של 1.5 מיליון דולר, וקיבל במרמה כדמי טיפול בתרומות, סכום של 8,300 $.

באישום השישה עשר והאחרון נטען כי המשיב הבטיח למרכז דתי בשם " שארית הפליטה " הפועל במעלות, תרומות בסכומים של מאות אלפי דולרים, וקיבל בעבור דמי טיפול בתרומות שעמד, כביכול, להשיג סכום של 12,000 $, וזאת במרמה ובנסיבות מחמירות.

10.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובין היתר מדובר בהודעות תורמי הכספים; מסמכים בנקאיים; קבלות פיקטיביות; ובהודאה של המשיב בביצוע של חלק מהעבירות.

אשר לעילת המעצר, נטען כי קיים חשש שהמשיב יוסיף לסכן את שלום הציבור ואת רכושו בשים לב לפעילותו השיטתית, המתוכננת, אשר נועדה לנצל טרגדיות אנושיות, על-מנת להפיל את קורבנותיו בפח.

בנוסף, קיימת עילה שעניינה חשש להתחמקות מהליכי השפיטה, בשים לב להתנהלותו בהליכים משפטיים קודמים.

עוד נטען, כי לחובתו של המשיב שלוש הרשעות קודמות ב-36 תיקי מרמה שונים, והוא נדון בעבר ל-4 שנות מאסר בפועל, וכן קיים מאסר מותנה בן 12 חודשים, שהוא חב הפעלה.

המשיבה הוסיפה וטענה כי בנסיבות דנן יש מקום למעצר עד תום ההליכים, ואין כל אפשרות להבטיח את מטרות המעצר באמצעות חלופה כלשהי.

11.

ביום 24.5.2011 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבגדרה הוחלט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו (מ"ת 45283-03-11, ע"י כב' השופט צ' קאפח ).

ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על החלטת המעצר נדחה על ידי כב' השופט נ' הנדל (בש"פ 4285/11 רונן בר שירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.6.2011)).

ביום 24.8.2011 נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בקשתו של המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר (מ"ת 45283-03-11, על ידי כב' השופט מ' יפרח ).

ערר על החלטה זו שהוגש לבית המשפט זה, נדחה על-ידי כב' השופט

א' רובינשטיין (בש"פ 6153/11 רונן בר שירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2011)). המשיב הגיש בקשה שניה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי וגם בקשה זו נדחתה ביום 5.10.2011 (מ"ת 45283-03-11, ע"י כב' השופט צ' קאפח ).

בקשה שלישית לעיון מחדש נדחתה ביום 21.11.2011 ע"י כב' השופט צ' קאפח . ביום 5.12.2011 נתנה החלטתה של כב' השופטת ע' ארבל , הדוחה ערר שהוגש על החלטתו של כב' השופט קאפח בבקשה השלישית לעיון מחדש בנושא המעצר (בש"פ 8758/11 רונן בר שירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2011)).

12.

בתום תשעה חודשים, ממועד מעצרו של המשיב, הוגשה בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62(א) לחוק המעצרים. הבקשה נדונה על-ידי כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז), ובהחלטה שניתנה על ידו (בש"פ 9328/11 מדינת ישראל נ' רונן בר שירה (לא פורסם, 21.12.2011)), הוארך מעצרו של המשיב ב-45 ימים, תוך קביעה כי יש לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, לאחר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן.

13.

ואכן, ביום 19.1.2012, לאחר עיון בתסקיר משלים מטעם שירות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בתנאים הבאים:

א.

הפקדה במזומן בסך 100,000 ₪.

ב.

התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסכום של 200,000 ₪, כל אחת.

ג.

מעצר בית מלא בבאר שבע, בפיקוח של הגב' פנינה פרקש והגב' דיאנה בבוביץ', לסירוגין.

ד.

איזוק אלקטרוני, החל מיום 24.1.2012.

ה.

ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ בעניינו של המשיב.

בהחלטה, אשר ניתנה על-ידי כב' השופט צ' קאפח נאמר כי נאסר על המשיב לעשות שימוש באינטרנט או בכל אמצעי תקשורת אחר " אלא אם כן הדבר דרוש לצרכים אישיים ". עוד נאמר בהחלטה, והדבר נוגע ישירות לענייננו, כי נאסר על המשיב " ליצור קשר ישיר או עקיף עם המעורבים האחרים בכתב האישום, כפי שהם ידועים לו ".

14.

ביום 6.8.2012, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו מחדש של המשיב למשך 72 שעות, לצורך הגשת בקשה לעיון חוזר לבית משפט זה. בגוף הבקשה נטען כי ביום 12.7.2012 שלח המשיב, באמצעות הדואר, שלושה מכתבי איום והטרדה לשלושה עדי תביעה, אשר העידו זה מכבר. במכתבים אלה התייחס המשיב לעדים באופן פוגעני ומאשים בנוגע לעדותם בבית המשפט, ואף איים עליהם באופן ישיר ומרומז. בעקבות כך נפתחה חקירת משטרה, ובעדותם מסרו מקבלי המכתבים כי הם רואים במכתבי המשיב משום הטרדה ואיום.

נטען בבקשה, כי מעבר לעובדה כי יש במשלוח המכתבים משום ביצוע עבירות פליליות נוספות, הדבר מהווה הפרה בוטה של תנאי שחרורו ערובה של המשיב. הפרה זו נעוצה ביצירת קשר עם עדי תביעה ושימוש באמצעי תקשורת, שלא לצרכיו האישיים.

עוד נטען, כי ביום 5.8.2012 נעצר המשיב, כשהוא שוהה במקום מעצר הבית, ללא פיקוח של אחד הערבים, שאושרו על-ידי בית המשפט. בבקשה נאמר כי בדעת המבקשת לפנות לבית המשפט העליון ולבקש את מעצרו מחדש של המשיב,

שכן הוא שוחרר ממעצרו במסגרת הארכת מעצר ראשונה, מעבר לתשעה חודשים.

15.

ביום 6.8.2012, החליט כב' השופט א' זמיר על מעצרו של המשיב ל-72 שעות, בהסכמת בא כוחו, עו"ד ונטורה.

הבקשה למעצרו מחדש של המשיב

16.

בבקשה למעצרו מחדש של המשיב, נטען כי הוא הפר את אמונו של בית המשפט בשלושה מובנים: בכך שיצר קשר עם עדי התביעה בניגוד לתנאי שחרורו; בכך שביצע, לכאורה, עבירות פליליות עצמאיות, בשים לב לתכנים הבוטים והקשים המופיעים במכתבים ששלח; והימצאותו במקום מעצר הבית ללא פיקוח, על-ידי מי מהמפקחים שאושרו על-ידי בית המשפט.

נטען בבקשה, כי הפרת תנאי השחרור בערובה מבססת עילת מעצר עצמאית וייחודית, בהתאם לסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים. משקמה עילת מעצר זו, בית המשפט אינו מחוייב לשקול חלופה בעניינו של מי שהפר את תנאי השחרור בערובה.

עוד נטען, כי העדרם של המפקחים, גרמה להעדר פיקוח על המשיב, לבל יעשה שימוש באמצעי תקשורת, תוך הפרת תנאי השחרור בערובה.

17.

אשר לההליך העיקרי, הובהר על-ידי המבקשת כי שמיעת הראיות בתיק החלה בחודש דצמבר 2011 ועד כה התקיימו 17 דיוני הוכחות, ונשמעו או הוגשו בהסכמה עדויותיהם של 107 עדי תביעה.

התיק קבוע לשלושה מועדי הוכחות בחודש ספטמבר 2012, והמאשימה תבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי דיונים נוספים, על מנת להשלים את פרק הראיות בתיק. עם זאת, נאמר בבקשה כי המבקשת מודעת לכך שמשפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים בקרוב, ונותרו עוד כ-80 עדי תביעה, על מנת להשלים את פרשת התביעה.

18.

על יסוד האמור לעיל, התבקשתי להורות על מעצרו מחדש של המשיב, למשך 90 ימים החל מיום 9.8.2012. כמו כן, מבקשת המאשימה להורות על חילוט כספי הערבויות וההפקדה של המשיב ושל המפקחים שאושרו על-ידי בית המשפט.

יצויין, כי מעצרו של המשיב הוארך, בהסכמת בא כוחו, עד להחלטה בבקשה למעצרו מחדש. כמו כן, הסכימה המבקשת להסיר את הדרישה בנושא חילוט הערבויות של המפקחים, אשר לא היו צד לדיון ולא יוצגו בהליך זה, תוך הותרת הבקשה בעניינו של המשיב עצמו.

הדיון בבית המשפט

19.

בדיון שהתקיים ביום 20.8.2012, טען עו"ד ונטורה, בא כוחו של המשיב, כי המכתבים נשלחו אל עדי תביעה אשר סיימו את מתן עדותם, ואין מדובר בניסיון להשפיע על העדות. עוד נטען, כי אין כל נימה של איום במכתבים, אלא נאמר כי כל שייעשה על ידי המשיב, יהיה במסגרת החוק. כוונתו של המשיב היא לנהל מאבק ציבורי, כיוון שמבחינתו נגרם לו עוול כבד.

עו"ד ונטורה ער להפרת תנאי הפיקוח, בכך שהמשיב נמצא במקום מעצר הבית ללא פיקוח מתאים, אך לדידו מדובר בהפרה מינורית גרידא. עו"ד ונטורה הוסיף וטען כי ההליך העיקרי צפוי להמשך עוד זמן רב, שכן אמורים להעיד כ-80 עדי תביעה נוספים, ולאחר זאת תתקיים פרשת הגנה, שאף היא אינה צפוייה להיות קצרה. לפיכך, יהא צורך בהארכות מעצר נוספות, מעבר להארכת המעצר המבוקשת. לגישתו של עו"ד ונטורה, יש מקום לשקול חלופת מעצר אמינה והדוקה יותר, ולדחות את הבקשה למעצרו מחדש של המשיב.

אשר לבקשה לחילוט הערבויות של המשיב, נטען על ידי עו"ד ונטורה כי בית משפט זה אינו המסגרת המתאימה לדון בנושא זה, וראוי להגיש בקשה נפרדת לבית המשפט המחוזי.

20.

עו"ד בן-ארויה, בא כוחה של המבקשת, חזר על עיקרי הטענות שהועלו בבקשה, בציינו כי מדובר בהפרה בוטה של תנאי השחרור בערובה.

לאחר הדיון, פנה עו"ד בן-ארויה בבקשה בכתב, שבמסגרתה התבקשתי לקבל לעיוני את המכתבים אשר נשלחו על ידי המשיב. בהחלטתי, מיום 20.8.2012, אישרתי את הצגת המכתבים בפניי, לנוכח טענת בא כוח המשיב כי אין בהם כל נימה של איום או ניסיון להטרדת עדים.

תמצית תוכנם של המכתבים אשר נשלחו על-ידי המשיב

21.

כל המכתבים נושאים את התאריך 12.7.2012, והם נשלחו אל עדי התביעה שמשון ליבמן, נועם שליט וירון שגיא.

במכתב המופנה לשמשון ליבמן מאשים אותו המשיב, בהשמעת דברי רמייה ושקר בבית המשפט באשר לשימוש בכספי התרומות, תוך שהוא מחפה על נועם שליט, שלא בחל בדבר על-מנת להשיג את מטרותיו, כולל ביצוע עבירות פליליות.

המשיב מכנה את ליבמן בכינוי " נבל " ומוסיף כי לא יסולח לו על מעשיו. עוד טוען המשיב כי ליבמן הוא אחד המנוולים שהציג אותו כ " תאומו של בן לאדאן ".

בהמשך, אומר המשיב כי יעשה הכל על-מנת למנוע מליבמן " בכל דרך חוקית " תפקידים ציבוריים, והוא מתכוון להזהיר את משפחות הנספים באסון הכרמל מלשתף עימו פעולה. לדברי המשיב, ליבמן מציע שירותים ברומו של עולם, כאשר הוא ניצב " על גבעה קטנה ועלובה של שקרים ". ועוד נאמר במכתב, כי תחת מעטה הזיוף שליבמן עומד מאחוריו " מסתתרת נפש מסוכסכת, חלשה ונקמנית שטעמתי את זדוניותה ".

22.

במכתב לנועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד שליט, אומר המשיב כי עד כה היה נועם מוגן על ידי התקשורת, אך הוא לא ישקוט " עד אשר פרצופך האמיתי ייחשף בציבור ולא אוותר בעניין זה כמלוא הנימה ". ועוד אומר המשיב במכתבו לנועם שליט כי " לעם ישראל סיפרת שקרים מכוערים... שכביכול אני גנבתי כסף. אין חוצפה ורישעות כרישעותך. אין ציניות מכוערת ובוטה כשלך ". בהמשך, אומר המשיב כי ידאג לחשוף את האמת " קבל עם ועולם " והדבר יביא לחקירת משטרה, באשר להתנהלותו של נועם שליט.

עוד טוען המשיב כי נועם שליט, ביחד עם יואל מרשק, שיבשו את החקירה, תוך הסתרת האמת והוא מאשים אותם ברקימת " תכנית שטנית " נגדו. אשר לכספים שגוייסו בנושא המשט למען גלעד שליט, נטען על ידי המשיב כי נועם שליט חמס את הכספים שגוייסו למטרה זו " כמו שחמסת את כספי האוטובוסים ".

בסיום המכתב, אומר המשיב לנועם שליט כי " זמן החסד " שלו חלף, והוא ידאג לחשוף את פניו ואת התנהלותו " הכמעט עבריינית ". המשיב מוסיף, כי לא יאפשר לנועם שליט להיות מעורב בפעילות ציבורית כלשהי, וזאת " בכל דרך חוקית ". המשיב מוסיף ואומר לנועם שליט " רחק לך מפעילות ציבורית. התנהלותך כלפיי היתה בבחינת הרצחת וגם ירשת ".

23.

המכתב השלישי מופנה אל ירון שגיא, וזה נפתח במילים " הבט במראה, בחן היטב את דמותך העלובה ". המשיב טוען כי התגייסותו של ירון שגיא לסייע למטה גלעד שליט נבעה " ממחלתך שיש לה כנראה פתולוגיה משל עצמה ". המשיב מאשים את ירון שגיא בשקרים ובמעשי נבלה כלפיו. בהמשך אומר המשיב לשגיא כי " תבוא השעה שאבוא עימך חשבון באופן חוקי. אדם שמוציא דיבה צריך להיות אחראי למעשיו ולשאת בתוצאות. ואתה תישא בהן ".

בהתייחס לעדותו של שגיא בבית המשפט, אומר המשיב כי בעדות זו " ניכרה עליבותך במידה רבה ניבזותך כשאתה מוצג ככלי ריק וזאת בלשון המעטה ". ולסיום אומר המשיב " אתה עוד תקרא הרבה על מה שעוללת ומעל כל במה אבוא עימך חשבון. הארץ קטנה ודרכים בה רב ".

דיון והכרעה

24.

בפתח בדיון בבקשת המשיבה להורות על מעצרו מחדש של המשיב, מן הראוי להתייחס בקצרה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, ונזכור כי לא הועלתה כל טענה, באשר להעדרן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

המדובר בעבירות בזויות ומקוממות, המכילות בחובן ניצול ציני של טוב הלב של הזולת לתרום ולסייע בשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, כמו גם לסייע בשיקום נזקי השריפה בכרמל. בצד זאת, פעל המשיב, לכאורה, להוציא כספים מעמותות וגופים שמטרתם סיוע התנדבותי לגורמים המצויים במצוקה. כפי שציין השופט נ' הנדל בבש"פ 4285/11, הפך המשיב " את המרמה לדרך חיים או למצער, משלח יד ". ובהתייחס להוצאת הכספים מכיסם של הגופים הנזקקים עצמם, אמר השופט הנדל כי " קשה להביע עמדה האם הניצול האמור – היה ויוכח – הינו מביש, ציני, מזעזע, או שילוב עצוב של השלושה ".

השופט א' רובינשטיין , התייחס בבש"פ 6153/11 לנטען בכתב האישום בעניינו של המשיב, באומרו כי מדובר ב" מסמך מבהיל, הכולל מעשי הונאה בשפל המדרגה המוסרי ".

אכן, מדובר, לכאורה, במעשי מרמה והונאה שנעשו על ידי המשיב בהיקף סדרתי, כאשר במרבית המקרים שלח המשיב את ידו בכספי תרומה שהגיעו לגופים התנדבותיים, בין אם מדובר בפעילות למען שחרורו של החייל גלעד שליט ובין אם בסיוע לישובים שנפגעו מהשריפה הנוראה בכרמל. לכך יש להוסיף את הנטען בכתב האישום, באשר להוצאת כספים מעמותות וגופי סיוע נוספים באמתלה כי הדבר דרוש למשיב כדמי טיפול, לצורך השגת תרומות בסכומי כסף ניכרים. המדובר, לכאורה, במעשים שפלים ובזויים, ואני מסכים עם דברי השופט רובינשטיין כי המשיב ירד במעשיו אלה " לשפל המדרגה המוסרי ".

עוד ראוי להזכיר, בהקשר זה, את עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 36 הרשעות קודמות בעבירות מרמה והונאה, כאשר הוא ריצה בעבר עונש של 4 שנות מאסר בפועל.

25.

בנסיבות אלה, יש לראות את שחרורו של המשיב למעצר בית, בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטתו של השופט צ' קאפח , כצעד מרחיק לכת לקראתו, בשים לב לרמת מסוכנותו לשלום הציבור, ולחשש מפני פגיעה נוספת ברכושו.

מלבד הערובות הכספיות, נקבעו תנאים נוספים, ובהם: איסור לעשות שימוש בכל אמצעי תקשורת, אלא אם מדובר בצרכים אישיים של המשיב; וכן איסור ליצור קשר ישיר או עקיף עם מעורבים אחרים בכתב האישום.

26.

במשלוח המכתבים לעדי תביעה, הגם שאלה השלימו את מתן עדותם, יש משום הפרה בוטה וגסה של תנאי השחרור בערובה. ראשית, יש במשלוח מכתבים באמצעות הדואר משום שימוש באמצעי תקשורת, ובודאי שאין מדובר בצרכים אישיים של המשיב. שנית, וזה בעיניי העיקר, מדובר ביצירת קשר ישיר עם עדי תביעה, דבר שיש בו משום הפרה בוטה של תנאי השחרור בערובה, מבלי להתייחס לתוכנם של המכתבים עצמם.

בעצם הפנייה אל קורבן עבירה או אל עד במשפט, גם אם מדובר בדברי התנצלות, יש משום ביצוע, לכאורה, של עבירה שעניינה הטרדת עד, לפי סעיף 246 לחוק העונשין. כפי שהובהר ברע"פ 9689/05 בני סלע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2009), תכליתו של סעיף 249 לחוק העונשין " לאסור על כל הטרדת אדם בנוגע לעדות כמשמעה בסעיף, בלא צורך בהוכחת כוונה של המטריד להכשיל את העדות ". ועוד נקבע כי " ההטרדה יכולה להתרחש אף לאחר שהעדות כמשמעה בסעיף נמסרה, ואין חשיבות לשאלה האם העד אכן הוטרד, או שלהטרדה היתה השפעה על עדותו ".

אשר לגורם הזמן שחלף, מאז מתן העדות ועד לפנייה המטרידה, נאמר ברע"פ 9689/05 הנ"ל, כי " האיסור הפלילי על 'הטרדת עד' נועד, בין היתר, להגן על מוסרי העדויות נגד נאשם – ובפרט, על קורבנותיו – מפני הטרדתם לא רק לפני מסירת עדותם, אלא אף לאחריה . זאת, מכיוון שההגנה על עדים מפני ההטרדה, נועדה להבטיח את טוהר ההליך המשפטי " בכך שמוסרי עדות פוטנציאליים, ובפרט קורבנות עבירה, יידעו כי הם יזכו להגנה מפני הטרדה אף לאחר סיום ההליכים בעניינו של נשוא עדותם ". (וראו גם, ע"פ 526/90 גלזר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(4) 133 (1991), וכן ע"פ 247/71 מדינת ישראל נ' בחג'אן , פ"ד כו(1) 76 (1971)).

27.

כאמור, בעצם משלוח המכתבים, יהא תוכנם אשר יהיה, יש, לכאורה, משום ביצוע עבירה של הטרדת עד. ואולם, למקרא המכתבים עצמם ניתן לייחס למשיב לכאורה, עבירות נוספות כגון: הדחה בעדות, לפי סעיף 246 לחוק העונשין, וכן איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

אין צריך לומר כי במכתבים, שנשלחו על-ידי המשיב, מופיעים ביטויים פוגעניים, ובכלל זה נאצות והאשמות בביצוע מעשים פליליים, בנוסף לאיום לבוא חשבון עם הנמענים. התוספת, לפיה יעשו הדברים בהתאם לחוק, אינה מסירה, לכאורה, את המשמעות הפלילית של המעשה, כל עוד נועדו הדברים להטיל אימה או פחד בליבם של הנמענים, או להקניטם (ראו, לעניין זה, ע"פ 3779/94 חמדני נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(1) 417 (1998)).

28.

על יסוד האמור לעיל, ניתן לקבוע כי ישנן, במקרה המונח לפניי, שתי עילות נפרדות, המצדיקות את מעצרו מחדש של המשיב. העילה האחת, נעוצה בעצם משלוח המכתבים לנמענים, בשים לב לתוכנם הבוטה והמאיים, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 21(א) (1)(א) לחוק המעצרים. המדובר בעילת מעצר סטטוטורית, הנעוצה בקיומו של יסוד סביר לחשש כי " שחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת ".

דומני, כי שחרורו של המשיב ממעצר או אי מעצרו, מקים חשש סביר, כי הוא ינסה לשבש את הליכי משפטו, וכפי שנעשה במקרה דנן, יבקש להוסיף ולהשפיע על עדים או לפגוע בראיות בדרך אחרת (ראו, לעניין זה, בש"פ 4289/12 עלאא סועאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.6.2012); בש"פ 7889/10 זכריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2010)). בשים לב להתנהלותו של המשיב בפרשה זו, אין מקום, לטעמי, לשקול, פעם נוספת, חלופת מעצר.

29.

עילת המעצר הנוספת, נעוצה בהפרת תנאי השחרור בערובה, כאמור בסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים.

כפי שהובהר בבש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 17.9.2009):

"המדובר איפוא בעילת מעצר עצמאית, העומדת בפני עצמה ואיננה קשורה לעילות המעצר האחרות, כגון החשש לשיבוש הליכי משפט, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, או חומרת העבירות המיוחסות לו" (ראו גם בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.2000)).

בבש"פ 5673/12 אטינגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.2012) ציינתי כי הטעם העומד מאחורי עילת מעצר זו, נעוץ בהפרת האמון שניתן בנאשם על-ידי בית המשפט, והוספתי כי הפרת תנאי השחרור מצד אלו ששוחררו לחלופת מעצר " תוביל, ככלל, לחזרתם למעצר מאחורי סורג ובריח, בשל אובדן אמונו של בית המשפט, בהם ". וכן " סטייה מכלל זה תתאפשר אך במקרים חריגים, ורק כאשר ניתן להצביע על נסיבות מיוחדות, בין אם מדובר בנסיבות ההפרה ובין אם בנסיבות אישיות יוצאות דופן ".

30.

בענייננו, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מהכלל, בשים לב לנסיבות החמורות של הפרת תנאי השחרור בערובה, ולא ראיתי כל מקום להיענות לבקשת בא כוחו של המשיב, לשחרר את מרשו לחלופת מעצר הדוקה יותר. המשיב הוכיח בהתנהגותו בפרשה זו כי הוא אינו ראוי לזכות באמונו של בית המשפט, וסבורני כי במקרה דנן חלופת מעצר לא תסכון.

סוף דבר

31.

על יסוד האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו מחדש של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 9.8.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 45253-03-11, לפי המוקדם, וזאת בהתאם לסעיף 62(א) לחוק המעצרים.

32.

אינני נעתר לבקשה לחילוט הערבויות שניתנו על ידי המשיב, לנוכח הפרת תנאי השחרור בערובה על ידו, וסבורני כי ראוי כי הנושא יידון, כמכלול אחד, הן לגבי המשיב והן לגבי הערבים, שלטענת המבקשת לא מילאו את חובתם כלפי המשיב.