בש"פ 8759/09 מחמד סראיעה נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 31.12.2008. גזר הדין ניתן לאחר שהמבקש הורשע, בתום ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה ללא רשיון, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר במילוי בתפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרת הוראה חוקית. בית המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר בפועל וכן הפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל עליו בהליך קודם. נקבע כי המאסרים ירוצו בחופף ובמצטבר באופן שהמבקש ירצה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. בסוף פסק הדין העמיד בית המשפט את המבקש על זכותו לערער תוך 45 ימים.

2.

בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 1.11.2009, מתבקשת הארכה של המועד להגשת ערעור על גזר הדין. נטען בה כי הנאשם יוצג בבית המשפט המחוזי על-ידי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, ולטענתו חרף בקשתו לסנגוריה הציבורית כי יוגש בשמו ערעור, בקשתו נדחתה. נטען כי בנסיבות אלה ולאור חסכון כיס, לא הוגש בסופו של יום הערעור במסגרת הימים הקבועים בחוק. בהחלטתי מיום 11.11.2009 התבקשה הסנגוריה הציבורית להגיש התייחסותה לבקשה להארכת מועד. נמסר מטעמה כי לאחר מתן גזר הדין נבדק התיק בהתאם לנהלים בסנגוריה הציבורית הארצית והוחלט כי הסנגוריה הציבורית לא תגיש בשם המבקש ערעור לבית המשפט העליון. בתגובה נמסר כי החלטה זו נמסרה למבקש. המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה להארכת מועד.

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי ערעור על גזר הדין יש להגיש תוך 45 ימים (סעיף 199 לחוק

סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982). הכלל הוא כי גם בהליך הפלילי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)) והנטל בנדון הולך וגובר ככל שהוגשה הבקשה באיחור רב יותר (בש"פ 1207/97 שקיראת נאסר חמידאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.6.97)).

4.

במקרה דנן, הבקשה הוגשה בחלוף עשרה חודשים ממתן גזר הדין. אין בבקשה הסבר מניח את הדעת לשיהוי מ מוש ך זה. ההסבר הינו מחויב במיוחד, שעה שהמבקש היה מיוצג בבית המשפט המחוזי ושעה שנכח במעמד גזר הדין בו נרשם כי עומדים לזכותו 45 ימים להגשת ערעור. טענת המבקש כי בשל מצבו הכלכלי לא הגיש את הערעור במועד נטענה בעלמא, ללא פירוט וללא ביסוס כלשהו. המבקש לא ציין מתי נמסר לו כי הסנגוריה הציבורית לא תגיש ערעור בשמו ומתי נוצר הקשר בינו לבין בא-כוחו הנוכחי. הוא אף לא הבהיר מדוע לא פנה בשלב מוקדם יותר בבקשה להארכת מועד, עד להסדרת ייצוגו המשפטי. פרטים אלה נחוצים היו כדי להבהיר האם המבקש עשה כל שביכולתו כדי להגיש את הערעור במועד, כך שהשיהוי נעוץ כולו בגורמים שאינם בשליטתו. הגם שעסקינן בהליך פלילי, בו נקוטה אמת מידה מקילה בהארכות מועד, המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי התקיים טעם ממשי מניח את הדעת לאיחור הממושך. לכך יש להוסיף כי מעיון בגזר הדין נראה, על פני הדברים, כי סיכויי ההליך אינם טובים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה חרף האיחור הממושך שלא ניתן לו הסבר מספק.

הבקשה נדחית.