בש"פ 8795/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של המבקש, אשר הורשע בעבירות של מעשים מגונים בקטינות ועונשו נגזר לארבע שנים וחצי מאסר בפועל. גזר הדין ניתן ביום 22.10.2020 ואילו הבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.12.2020, דהיינו, באיחור של עשרה ימים. המשיבה מתנגדת לבקשה, בהיעדר הנמקה מניחה את הדעת לאיחור בהגשתה.

2.

בהתאם לסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. בהליכים מסוג זה נדרש המבקש להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור או להארכת המועד המבוקשת. בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (בש"פ 2956/09 ממו נ' מדינת ישראל (13.7.2009); בש"פ 1355/17 פלוני נ' מדינת ישראל (9.6.2017) ; בש"פ 6172/20 אבו הבירה נ' מדינת ישראל (8.9.2020)). על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד להגשת הליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הסטטוטוריים, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה. זאת, גם כאשר הושת על מבקש הארכה עונש של מאסר בפועל (ראו למשל: בש"פ 6569/19 מחאמיד נ' מדינת ישראל (3.11.2019)).

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, ועל אף העובדה שהבקשה נעדרת פירוט מספק בדבר הטעם לאיחור בהגשתה, החלטתי – לא בלי התלבטות – להיעתר לה. מן העבר האחד, כאמור, אין בבקשה הסבר מהם ה"קשיים פרוצדורליים" הנטענים שהקשו על הגשת הערעור במועד, ומדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד במועד מוקדם יותר (השוו: בש"פ 4804/98 שרגורובסקי נ' מדינת ישראל

(10.11.1998)). לא למותר לציין, כי המבקש היה מיוצג על ידי בא כוחו הנוכחי גם בבית המשפט המחוזי. מן העבר השני, נתתי משקל למשך האיחור (עשרה ימים), ובפרט לעובדה שעסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור) מטעם נאשם אשר הורשע (בש"פ 4997/17 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2017); בש"פ 4196/18 חשים נ' מדינת ישראל (5.9.2018)). בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון לחסום את שעריה של ערכאת הערעור בפני המבקש.

הבקשה מתקבלת אפוא, והמועד להגשת הערעור מוארך עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור, את הבקשה לעיכוב ביצוע ואת החלטתי זו.