בש"פ 8804/12 אבישר אריה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים.

1 .

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו, לפי הודאתו, בעבירה של נהיגה ברכב שהינו בלתי מורשה לנהיגה בו, וביום 5.9.2012 הוטל עליו, בין היתר, עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שישה חודשים. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה ביום 18.10.2012.

2.

ביום 5.11.2012, שלושה ימים לאחר חלוף תקופת 45 הימים הנתונים למבקש להגשת בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 199 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , תשמ"ב-1982, הגיש המערער את הבקשה שבפניי בה הוא עותר כאמור להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. לבקשה צורף עותק של בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת.

בבקשתו מציין המבקש כי לאחר מתן פסק הדין פנה לבא-כוחו וביקש ממנו לבחון את האפשרות להגיש בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין אך היחסים ביניהם נותקו באותה תקופה בשל העובדה שבא-כוחו העתיק את מקום משרדו לכתובת חדשה, ולבסוף הגיע לביתו של בא-כוחו וביקש שיגיש בשמו את הבקשה. על כן אין מדובר לטענתו בזלזול בהוראות הדין כי אם בעיכוב שנעוץ בסיבות טכניות, ולטענתו יש להיעתר לבקשה על מנת שלא ייגרם לו עיוות דין.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה בהדגישה כי הבקשה לקונית ואינה מגלה טעם ממשי לאיחור בהגשת ההליך או לעיוות הדין הנטען. המשיבה מציינת בהקשר זה כי לבקשה לא צורפה הבקשה למתן רשות ערעור ועל כן לא ניתן להעריך את סיכוייה, אך על פני הדברים נראה כי סיכוייה נמוכים.

4.

כידוע הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים, על-מנת לאפשר למי שהורשע ונגזר דינו למצות את הליכי הערעור בעניינו. בהתאם, ובשונה מהליכים אזרחיים, אין הכרח להוכיח בבקשות להארכת מועד בפלילים "טעם מיוחד". עם זאת, גם בהליך הפלילי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, ומתן ארכה אינו נעשה כדבר שבשגרה והוא מותנה בקיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את משכו של האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (לא פורסם, 25.7.2006); ע"פ 8031/09

מגיד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 19.10.2009)).

במקרה שבפנינו הצדק עם המשיבה כי קשה לומר שהטעם שהעלה המבקש לאיחור בהגשת ההליך - העתקת כתובת משרדו של בא-כוחו ושינוי מספר הטלפון שלו - הינו טעם "המניח את הדעת", מה גם שהמבקש לא תמך טענתו באסמכתאות ולא הבהיר מדוע לא הגיש, ולו בעצמו, את הבקשה למתן ארכה בתוך המועד הקבוע לכך בדין. יחד עם זאת, בשונה מן האמור בתגובת המשיבה המבקש צירף לבקשה שבפניי את בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת ועיון בה מלמד כי הוא מבקש להעלות, בין היתר, טענות הנוגעות לחסר הקיים לטענתו בהנמקת בית משפט השלום ולאופן שבו הוצג בפניו עברו הפלילי. מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויים של טענות אלו להתקבל, סבורני כי נוכח העובדה שהאיחור בהגשת ההליך הינו קצר ביותר (3 ימים) ונוכח מהות ההליך, אין מקום לחסום את דרכו של המבקש מהעלאת טענותיו אלו בבית משפט זה מחמת מחדלו הדיוני.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות תפתח תיק רע"פ ותתייק בו את הבקשה למתן רשות ערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש המבקש, כמו גם את החלטתי זו, ותעבירו לטיפול שופט.