בש"פ 8934/06 מדינת ישראל נ. קונסטנטין שומסקי

א.בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו- 1996 או עד למתן פסק דין בת"פ 8046/06 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש ביום 9.2.06 לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (כתב אישום מתוקן בו מואשם גם אחיו של המשיב, הוגש ביום 22.5.06) בעבירות איומים (סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977), שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק), ועבירה לפי סעיף 18(ג) וסעיף 11(ג) לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002.

(2) על פי המתואר בכתב האישום, ביום 29.1.06 המשיב וחבריו התיישבו על ספסל ציבורי ליד המתלונן, קטין בן 18, וחברו. המתלונן פנה לאחד מחבריו של המשיב וביקש סיגריה. כתוצאה מהפניה פרץ ויכוח בין המתלונן והמשיב, עד שהפרידו ביניהם. המשיב וחבריו עזבו את המקום. כשהמתלונן וחברו פנו לעזוב רץ המשיב לעבר המתלונן כשהוא אוחז ב"נונצ'קו", המתואר על-ידי המדינה ככלי לחימה המורכב משני מוטות קצרים מחוברים בשרשרת ברזל, ונופף בו לעבר המתלונן וחברו. השניים החלו להימלט, כשהמשיב רודף אחר המתלונן ומיידה את הכלי. אחיו של המשיב שיחרר את הכלב השייך לו ולמשיב, וזה התקיף את המתלונן אשר מעד במנוסתו, נשך אותו וקרע את בגדיו. אחר כך הגיעו המשיב ואחיו אל המתלונן ובעטו בפניו ובגופו, כנטען, עד אשר דיירי המקום הבריחום. למתלונן נגרמו חבלות, הוא אושפז ונזקק לתפרים בפניו ובלחייו.

(3) עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (ב"ש 20285/06). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, לאחר שגם בחן את האפשרות שהוצעה לחלופת מעצר אך זו לא נמצאה ראויה. כעבור חודש ביקש בא כוח המשיב לשקול חלופת מעצר שונה, אך גם זו לא נמצאה ראויה על ידי שירות המבחן. ביולי 2006, לאחר מתן עדותם של המתלונן וחברו, ביקש המשיב מבית המשפט המחוזי לדון שוב בשאלת מעצרו. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 15.8.06, כי "על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט, לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות ראיות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמתי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה", אולם עילה כזו לא קמה, ולפיכך לא מצא בית המשפט מקום להורות על שחרור המשיב. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה; בית המשפט דחה את הערר בהחלטה מיום 28.8.06 מפי השופט לוי, אך הורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בו תיבחן חלופת מעצר בבית אמו של המשיב. על פי תסקיר מיום 23.10.06 לא נמצאה החלופה שהוצעה בבית האם ראויה, אף אם יצורף לה איזוק אלקטרוני. התסקיר הוגש לבית המשפט המחוזי, והדיון נקבע ליום 6.11.06 - מחר.

ד.(1) בבקשת המדינה נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו של המשיב, אשר כנטען אינה ניתנה לאיון בדרך של חלופת מעצר.

(2) המבקשת מדגישה כי מכל מקום לא היה בידי המשיב להציע חלופת מעצר ראויה. והבקשה לחלופת המעצר התלויה בפני בית המשפט המחוזי, נפסלה על ידי שירות המבחן.

(3) עוד נטען, כי משפטו של המשיב נמצא לקראת סיום, והגשת סיכומי הצדדים נקבעה בשליש הראשון של תקופת המעצר המבוקשת, עד 18.12.06.

(3) המבקשת טוענת כי בנסיבות אלה, באיזון בין זכויות המשיב לבין ההגנה על ביטחון הציבור, נוטה הכף לעבר הארכת המעצר.

ה.(1) בדיון טען בא כוח המדינה כי היתה התקדמות משמעותית בתיק מאז החלטת השופט לוי מסוכנות המשיב, כך נטען, היא כלפי הציבור ולא רק כלפי המתלונן; והדיון בחלופה צריך להיערך בבית המשפט המחוזי.

(2) לשיטת בא כוחו המלומד של המשיב, מצבם האישי של העורר והמשפחה משמיע כי אין בנמצא חלופה. ההגנה עשתה כל שביכולתה לקדם את שמיעת התיק, ואין מקום להארכה, אלא יש לשחרר בערבות עצמית. ראשית, המשיב זקוק מאוד לטיפול; הדעת נותנת כי הואיל והודה בעובדות, למעט בחלק הקשור בכלב ושיסויו, אף יורשע, ויהא אז צורך בתסקיר לענין גזר הדין ושוב יימשך המעצר. לדעת בא כוח המשיב, נחלשו הראיות בנושא הכלב; והימשכות התיק לא היתה מוצדקת. אם באיזון האינטרסים בגדרי מעצר הועדף עד כה אינטרס החברה, יש עתה ליתן את הדעת לאינטרס המשיב.

(3) עיינתי בתסקיר, המתאר את רקעו של המשיב. לא ברור מן התסקיר אם התיקים הפתוחים כנגד המשיב הם מב"דים, שאין מקום להידרש אליהם, או כתבי אישום (אפנה תשומת לב שירות המבחן כי לדבר זה יש ליתן את הדעת – ראו בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) ועל כן איני מביאם בחשבון.

ו.מטבע הדברים, כשהמדובר במשפחת עולים הנמצאת בארץ 7 שנים בלבד, יתכן מצב שבו קשה להציע חלופות נאותות. בית המשפט עומד בפני דילמה קשה שעה שהמלצת שירות המבחן, המייצג ככלל פן שיקומי-טיפולי, אינה חיובית. דילמה זו מצויה עתה לפתחו של בית המשפט המחוזי העתיד לדון בכך מחר, ואיני סבור כי עלי להקדים את המאוחר. אך עלי להידרש לשאלה היש מקום להארכה מעבר ל-9 חודשים, כשההנחה היא כי המשפט כולו לא יסתיים (לרבות תסקיר גזר דין שכנראה יידרש כדברי הסניגור) הרחק ממועד סיומה של ההארכה המבוקשת.

ז.סבורני בשקלול, כי יש מקום להאריך לעת הזאת את המעצר בשלושים יום מיום 9.11.06, וכמובן אין בכך כדי להשליך על החלטת בית המשפט המחוזי בעיון החוזר.