פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8935/04
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
יהודה אוחיון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת ב-ב"ש 2818/04 מיום 13.9.2004 שניתנה על ידי כבוד השופט י' כהן
תאריך הישיבה: ו' בחשון תשס"ה
(21.10.2004)
בשם העורר: עו"ד יובל
זמר
בשם המשיבה: דודי זכריה
החלטה
1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.9.04 בב"ש 2818/04, לפיה נדחתה בקשת המבקש לקבל לידיו "פרפרזות" על תוכן ראיות לגביהן הוצאה תעודת חסיון.
העובדות
2.לפי הנטען בכתב האישום בת"פ 1257/02, המבקש ביצע ביום 23.9.01 מארב בחצר החניון בחוף "שלדג" שבכינרת. בהיותו רעול פנים, חבוש מסכה מאולתרת וקסדת אופנוען לראשו, חמוש בשני אקדחים, ירה על פי המיוחס בשלושה אנשים וגרם למותם. עוד נטען, כי בסמוך לאחר מכן המבקש נמלט על גבי אופנוע עם אחר, נטש את האופנוע באזור אכסניית פוריה, הסתיר את האקדחים וביום 7.10.01 נמלט מהארץ בדרכון מזויף ושב ארצה ביום 17.6.02.
3.המבקש הואשם בכתב האישום בשלושה מקרי רצח בכוונה תחילה, נסיון לרצח, עבירות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד.
4.ב-15.4.04 הגיש המבקש, במסגרת התיק העיקרי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי (ת"פ 1257/02), בקשה לעיון והעתקת חומר חקירה, לפי סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. המבקש ביקש לעיין במסמכים המצויים בתיק פלילי המתנהל כנגד אחר , בעניין רצח אייל שטרית ז"ל, אשר אירע ביום 10.11.01 בטבריה וכן ביקש לקבל רשימה מפורטת של החומר המצוי בתיק חקירה זה. לטענת המבקש, חומר זה נוגע למיוחס לו ורלוונטי באשר לנשוא האשמות נגדו וככזה, מהווה "חומר חקירה" כעולה מסעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי.
5.ב-17.5.04 נדונה הבקשה בפני בית המשפט המחוזי, וב-3.6.04 קבע בית המשפט כי מסמכים מסוימים אכן מהווים חומר חקירה רלוונטי:
"לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפתחי נחה דעתי ושוכנעתי כי החומר המפורט להלן נוגע נגיעה של ממש אפשרית להגנת המבקש – נאשם הינו רלוונטי ומהווה 'חומר חקירה' ראוי ונדרש.
להלן אפוא רשימת חומר חקירה בעניינו של המנוח שטרית אשר עונה לטעמי ולעניות דעתי להגדרה של חומר חקירה במצוות ס' 74 (ב) לחסד"פ..."
יחד עם זאת, עיכב בית המשפט את ביצוע החלטתו, והתיר למדינה לפעול להוצאת תעודת חסיון בענין אותו חומר לגביו קבע בית המשפט כי הוא חומר חקירה:
"כל החומר אשר יסווג להלן כ'חומר חקירה' בר התרה לסניגוריה לעיון והעתקה כפוף לכך שחומר זה אינו מצוי במסגרת תעודת חסיון...
מקנה אני למשיבה 14 יום מיום מתן החלטה זו לעתור לחסות חומר כזה או אחר אשר יקבע כאן על ידי כחומר חקירה מותר לסניגוריה, כדי הגנת אינטרס ציבורי נדרש ובנסיבות ההחלטה כאן ומועדה".
ועוד הוסיף בית המשפט בסוף החלטתו:
" המשיבה תמציא
בכל מקרה
רשימה מפורטת של חומר החקירה לפרטיו (בליווי כותרים) לעיון הסניגוריה".
6.ב-13.7.04 הוציא השר לבטחון פנים תעודת חסיון המחסה את אותו חומר חקירה בר התרה. ההנמקה לחסיון היתה כי רצח איל שטרית טרם פוענח, ובמסמכים שהתבקשו יש כדי להצביע על כיווני החקירה המרכזיים אותם בוחנת המשטרה. תעודת החסיון התייחסה למספר רב של מסמכים אשר חלקם נחסו באופן חלקי (לגביהן הועברו למבקש "פרפרזות") וחלקם נחסו לחלוטין (לגביהן לא הועברו למבקש "פרפרזות"). ב-12.8.04 פנה המבקש למדינה בבקשה לקבל פרפרזות אודות החומר שנחסה לחלוטין. ב-23.8.04 השיבה באת כח המדינה לפניה בקובעה כי:
"לצערי, אין אני יכולה למסור פרטים לגבי תוכן המסמכים שתוכנם הוחסה במלואו בתעודה".
ב-25.8.04 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לעיון ולהעתקה של המסמכים אשר לפי פקודת החסיון נחסו בכללותם, וביקש כי בית המשפט יחייב את המשיבה במתן פרפרזות על אותו חומר. המדינה השיבה לבקשה בפני בית המשפט המחוזי ביום 9.9.04 בנוסח הבא:
" למעשה אין המדובר בבקשה לחומר חקירה אלא בעתירה כנגד תעודת החסיון
הנוספת (שהוצאה בעקבות החלטת בימ"ש נכבד זה למתן חומר חקירה)... יובהר כי אותם מסמכים שניתן היה להעביר את תוכנם (אם במלואו ואם בתמצית –"פרפראזה") – הועברו זה מכבר להגנה. מסמכים שעל תוכנם הוטל חסיון מלא, אין אפשרות להעביר תמצית מהם כל עוד תעודת החיסיון עומדת בתוקף ועל כן אם רצון ההגנה הוא לתקוף את התעודה, עליה לפנות להרכב השומע את התיק בעתירה כנגד התעודה ואין ההגנה יכולה לעקוף דרך זו בדרך של פניה לקבלת חומר חקירה".
ב-13.9.04 החליט בית המשפט המחוזי כי הדין עם המדינה ודחה את בקשת המבקש:
"מדובר למעשה בעתירה באשר לתעודת החסיון הנוספת ואין אנו במסגרת ס' 74 (ב) לחסד"פ (נ"מ) ה'תשמ"ב'-1982 ועל ב"כ המבקש לפעול כצריך וכנדרש. מכאן, אני מורה על דחית הבקשה".
המבקש עורר בפני על החלטה זו של בית המשפט המחוזי .
עמדות הצדדים
7.המבקש טוען, כי בקשתו לפני בית המשפט המחוזי מה-25.8.04 לא היתה להסרת החסיון אלא לקבלת חומר חקירה , אשר מחובת המדינה להעמיד לעיונו. הוא טוען, כי תעודת החסיון עצמה הינה חלק בלתי נפרד מחומר החקירה, אשר יש להעמיד לעיון ההגנה. כך גם, לגישתו, יש להגיש לעיונו פרפרזות על אותו חומר חסוי.
8.עמדת המדינה היא כי שמירת מסגרת החסיון, אשר מראש צומצם אך לאותם ענינים אשר יש בהם במובהק כדי לסכל את האפשרות לפענוח רצח איל שטרית, מחייבת לפטור אותה ממתן פרפרזות לחומר המבוקש. לגישתה, המסגרת הדיונית היחידה המאפשרת קבלת חומר חקירה שנופל תחת חסיון הינה עתירה לגילוי ראיה המוגשת לפי סעיף 45 או סעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
המסגרת הנורמטיבית
9.סעיף 78 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי הוראות סעיף 74, שדן בעיון בחומר חקירה, אינן חלות על
חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין . מכאן, שהזכות לקבל חומר חקירה אינה חלה על חומר שגילוי נאסר כדין, כבענייננו, מכוחה של תעודת חסיון. בהסתמך על הוראה זו, נקבע בבש"פ 687/96 גיל נ' מ"י , פ"ד נג (3) 804, כי תקיפת תעודת חסיון על חומר חקירה שהוצאה כדין יכולה להיעשות רק במסגרת עתירה לגילוי ראיה, לפי סעיף 46 לפקודת הראיות. וכך כתב שם השופט א' מצא , אליו הצטרף השופט מ' חשין :
" בקשה לעיון בחומר חקירה, שהוצאה בגינו תעודת חיסיון, אינה אלא עתירה לגילוי ראיה, כמובנה בסעיף 46 לפקודת הראיות. והלכה פסוקה היא, כי דינה של החלטה בעתירה כזאת כדין כל החלטת ביניים במשפט פלילי, שהדרך להשיג עליה היא במסגרת הערעור על הכרעת הדין...
מעת שהוצאה תעודת חיסיון, הדרך היחידה הפתוחה בפני נאשם המבקש לעיין בחומר שהתעודה אוסרת את מסירתו, היא הגשת עתירה לגילוי הראיה...
ודוקו: סיווגה של עתירה לגילוי ראיה, בתורת שכזאת, איננו נגזר מן הכותרת המתנוססת בראשה, או מסוג הטענות עליהן היא נסמכת".
10.חובת התביעה היא למסור במידת האפשר תמצית או תיאור כללי של החומר בגינו הוצאה התעודה. וכך קבע השופט מ' חשין בע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מ"י, פ"ד מו (5) 8:
ואולם גם בתעודת חיסיון אין די, ובצמוד לה חייבת התביעה להביא לידיעת הסניגוריה, ולו בקווים כלליים, תוכנה של אותה עדות חסוייה, כדי שהנאשם ובאי-כוחו יוכלו למצות זכותם באותו שלב של ההליכים ובשלבים שיעקבוהו... התביעה חטאה איפוא לחובתה כלפי הנאשמים... בכך שלא כללה בחומר החקירה תיאור, ולו באורח כולל, של אותו חומר חקירה שמסך החיסיון פרוש עליו; זאת, כמובן, במסגרת המותרת על-פי תעודת החיסיון ".
ואולם חובת התביעה במסירת אותו "תיאור ולו באורח כולל" המכונה משום מה בפי הצדדים "פרפרזה", כפופה לתעודת החסיון. כפי שקבע השופט מ' חשין בבש"פ 6392/97 בלביסי נ' מ"י , פ"ד נא (5) 176:
"הלכה-שמכבר היא, כי גם לעניינן של ראיות חסויות חובה היא המוטלת על המדינה לגלות 'לפחות בקווים כלליים, ותוך שמירת מסגרתה של תעודת החיסיון, כנגד מה עליו לכוון את חיצי טענותיו, שאם לא כן הריהו כסומא המגשש את דרכו ללא תכלית' (השופט גולדברג בע"פ 297 ,265 ,253/85, לא פורסם...). אכן, זכאי הוא סניגור לדעת תוכנן של ראיות חסויות 'לפחות בקווים כלליים', ואולם שטר זה שוברו בצידו, והשובר הוא: 'ותוך שמירת מיסגרתה של תעודת החיסיון'".
בבש"פ 5400/01 פלוני נ' מ"י (לא פורסם) נקבע שוב, כי דרך המלך לחשוף חומר החקירה חסוי אינה בערר על פי סעיף 74(ה), אלא בהליך שנועד להסרת החיסיון:
"אם אין ויתור על סודיות או שלא ניתן ויתור על סודיות ביחס לחשיפת החומר בפני הסנגוריה, הרי נוכח הוראות סעיפים 74(ו) וסעיף 78 לחוק כאמור לעיל, מנועה התביעה מלמסרו עד שיוסר החיסיון. על כן, הדרך לחשוף את חומר החקירה החסוי בהעדר ויתור על החיסיון אינה בערר על פי סעיף 74(ה), אלא בהליך שנועד להסרת החיסיון. עם הסרת החיסיון, תהיה התביעה מחויבת להעבירו לידי הסניגוריה כמו כל חומר חקירה אחר, בהתאם להליך הקבוע בסעיף 74 לחוק".
11.ב"כ המבקש מסביר כי הוא חושש לנקוט בהליך של הסרת החסיון כדי לא לחשוף את ההרכב הדן בתיק למידע נגד העורר, אם קיים כזה. חוששתני שמסירת מידע כללי על התוכן אין בה ממילא כדי להפיג חשש כזה. נניח שהכותרת הכללית שתימסר תהיה: "מידע על מעורבותו של פלוני ברצח שטרית". כיצד ידע העורר אם התוכן הקונקרטי מפליל אותו אם לאו? אך יהא הדבר אשר יהא, וכפי שצוטט בעניין
בלביסי , החובה למסור מידע כללי כפופה למסגרת החסיון. במקום שהדבר ניתן היה במסגרת החסיון – נמסר מידע כללי, ובאותו מקום שהדבר לא ניתן היה – לא נמסר.
12. הערר נדחה.
ניתנה היום, ו' חשון, תשס"ה
(21.10.2004).
ש
ו פ ט ת