בש"פ 9153/03 מדינת ישראל נ. סולימאן דווירי

בפני בקשה (רביעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם – לפי המוקדם.

בתאריך 22.04.02 הוגש נגד שלושת המשיבים ונאשם נוסף כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (תפ"ח 1077/02), שתוקן בתאריך 02.05.02, אשר מייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין ועבירות נוספות שפורטו בכתב האישום המתוקן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן קשרו המשיבים 1-3 ונאשם נוסף קשר לבצע בצוותא מעשי שוד במכוני ליווי, ברחבי הערים תל אביב ורמת גן. המשיבים ביצעו כעשרה מעשי שוד במכוני ליווי שונים, תוך תקופה של כשבועיים ימים כאשר הם מצוידים בגז מדמיע וסכינים. במהלך מעשי השוד המשיבים היכו, איימו והתיזו גז מדמיע וגרמו לחבלות חמורות לנשים העובדות במכון, לקופאים ולפקידות. בנוסף, בחלק מהמקרים, ביצעו המשיבים עבירות מין – עבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בנסיבות אינוס כלפי המתלוננות ששהו אותה עת במכונים.

כחודש לאחר הגשת כתב האישום המקורי, הורה בית המשפט המחוזי ביום 27.05.02 על מעצרם של המשיבים והנאשם הנוסף עד תום ההליכים נגדם.

בתאריך 12.01.03 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. בית משפט זה (כב' השופטת ד. דורנר) האריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים החל מתאריך 22.01.03 (בש"פ 342/03).

בתאריך 10.04.03 הגישה המבקשת בקשה שניה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 3453/03). ובתאריך 20.04.03 האריך בית משפט זה (כב' השופט חשין) את מעצרו של משיב 2, בהסכמתו, ב-90 ימים נוספים החל מיום 22.04.03. ביום 24.04.03 האריך בית משפט זה (כב' השופט חשין) את מעצרם של המשיבים 1 ו- 3 ב-90 ימים נוספים החל מיום 22.04.03.

בתאריך 30.07.03 הארכתי בשלישית את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. (בש"פ 6358/03). כבר אז הדגשתי בהחלטה הנ"ל כי:

"ער אני לעובדה כי מדובר בהארכת מעצר שלישית ולדידי, יתכן והארכה זו לא תספיק ומשפטם של המשיבים לא יסתיים בהכרעת הדין במהלך שלושת החודשים הקרובים, במיוחד לאור העובדה כי קבועה ישיבה אחת בלבד בסמוך לסיום ההארכה המבוקשת. אך, במערכת האיזונים שעלי לשקול במקרה הספציפי, יש להעדיף את זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנות המשיבים העלולה לנבוע עקב שחרורם על פני זכותם של המשיבים להשתחרר מן המעצר בתום תשעה חודשים אם משפטם לא הסתיים בהכרעת דין".

ואכן צדקתי, ובמהלך תקופת ההארכה השלישית משפטם לא הסתיים במתן הכרעת דין. ביום 7.10.03 התקיימה ישיבה, במהלכה נחקר המשיב 2 בחקירה נגדית על ידי ב"כ התביעה, ובכך הסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק.

כעת מונחת בפני בקשתה של המדינה להאריך בפעם הרביעית את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

באי כוח המשיבים הביעו התנגדות לבקשה וביקשו לדחותה ולהורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

במהלך הארכת המעצר המבוקשת, על-פי החלטת בית המשפט המחוזי, אמורה התביעה להגיש את סיכומיה בכתב עד ליום 30.10.03, ובאי-כוח המשיבים יגישו את סיכומיהם עד ליום 4.12.03. התיק קבוע למתן הכרעת דין ליום 7.01.04. על-פי לוח הזמנים המתוכנן התיק יסתיים בסוף הארכת המעצר המבוקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת המדינה.

כאמור שמיעת הראיות בתיק הסתיימה, והארכת המעצר הנוכחית נועדה אך ורק למטרה אחת ויחידה והיא על מנת שהצדדים יוכלו להכין את סיכומיהם ובית המשפט, מצידו, יכתוב את הכרעת הדין. לא מצאתי הצדקה לשחרר את המשיבים בשלב זה, לפני מתן הכרעת הדין, היות ולדידי, מסוכנותם נשארה בעינה כפי שהייתה בזמן הארכות המעצר הקודמות. אילו הייתי דוחה כעת את בקשת המדינה ומורה על שחרור המשיבים, היה נוצר מצב אבסורדי, כי הרי מה טעם היה להאריך שלוש פעמים את מעצרם ובפעם הרביעית לא לעשות כן כאשר שמיעת הראיות בתיק נסתיימה למעשה. לעניות דעתי, ניתן לעשות זאת רק במקרים כאשר שמיעת הראיות בתיק אינה עומדת בקצב משביע רצון עד כדי כך כי לא ניתן לראות סוף להתמשכות ההליכים בתיק. לא זה המקרה שבפני, הארכת המעצר המבוקשת הינה האחרונה ולאור מסוכנותם של המשיבים לציבור, כפי שהדבר השתקף בהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינם, לא נותר לי אלא להשתמש בסמכותי על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, ולהאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים 1-3 בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 19.10.03 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1077/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.