בש"פ 9191/12 מדינת ישראל נ. יניב קרנש

על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה התשלום עבור צילום וסריקת חומרי חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, מוטלת ככלל על שכמה של ההגנה, למעט חריגים מיוחדים (וראו בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל (לא פורסם, 7.8.12) והאסמכתאות דשם). כבוד השופט א' חזק ציין בהחלטתו דנן כי:

"בענייננו, בשונה מפרשת "אלגמיל", מחזיקה המדינה בידיה רכוש וכספים שנתפסו אצל המבקשים בשווי נטען של עשרות מיליוני ש"ח, וזאת לצורך חילוטם. מתוך כך עולה שבפועל עומדת בפני ביהמ"ש האפשרות להורות על מימון עלות הסריקה, כולה או חלקה, מתוך הכספים האמורים, ובאופן זה תמומן עלות הסריקה מתוך רכוש שאין לגביו וודאות מלאה לחלוטין, שבסופו של יום יועמד לבעלות המדינה, שכן הנאשמים בעלי הרכוש טרם הורשעו וגם טרם הוכח באופן סופי שלמדינה זכות משפטית לחלט הרכוש".

לפיכך, קבע בית המשפט כי-

"לאור האמור לעיל אני קובע כי מתוך הסך שנתפס בידי המדינה, תממן המדינה סריקת חומר חקירה בסך של 120,000 ₪".

לאחר שמיעת טיעוניהם של באי כוח הצדדים, בהמלצת בית המשפט, ובכפוף לעיקרון האמור הוסכם כדלקמן:

החלטת בית המשפט המחוזי תישאר על כנה. עם זאת, הסכימו הצדדים כי אם יתברר בסופו של ההליך כי נותרו בידי המדינה כספים מכספי החילוט לזכותם של המשיבים, יקוזז התשלום האמור (על פי החלטת בית המשפט המחוזי דלעיל) מהסכום שיימצא לזכותם. בהינתן שהמשיבים יחויבו על פי פסק הדין הסופי בכל כספי החילוט, יהיו הם חייבים לשלם למדינה את הסכום דנן כפי שקבע השופט חזק בהחלטתו. זאת יעשה בחלוקה יחסית בין שלושת המשיבים. במידה וישוחררו כספי חילוט במהלך ניהול ההליכים ועוד קודם מתן פסק דין, רשאית המדינה לקזז את הסכום האמור לצורך מימון פעולות הסריקה והצילום כפי שנקבע כאמור.

רשמתי בפני את דברי המשיבים כי ההסכמה דלעיל ניתנה מבלי שהמשיבים מודים בטענות המדינה בקשר עם התפוסים ומתוך רצונם לקדם את ניהול ההליכים בתיק העיקרי.

להסכמת הצדדים כפי שפורטה ניתן בזה תוקף של החלטה.