בש"פ 9217/20באסם אבו דקה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן ) במ"ת 56788-09-20 מיום 9.12.2020, אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

כתב האישום וההליך בבית המשפט המחוזי

2.

נגד העוררים הוגש ביום 25.9.2020 כתב אישום המייחס להם עבירות של קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(2) ו-29 לחוק העונשין; החזקה, נשיאה והובלת נשק, לפי סעיפים 144(א), 144(ב) ו-29 לחוק העונשין; ירי מנשק חם, לפי סעיפים 340א(ב)(1) ו-29 לחוק העונשין; מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיפים 338(א)(1) ו-29 לחוק העונשין; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיפים 186 ו-29 לחוק העונשין.

3.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 6.9.2020 נסעו העוררים מלוד לחיפה, כשהם נושאים ומובילים עמם שני אקדחים, שלוש מחסניות, תחמושת רבה לאקדחים, וסכין. כשהגיעו למחוז חפצם בשכונת מגורים בעיר חיפה, יצאו העוררים מהרכב וירו כ-40 כדורים לעבר דירת מגורים מסוימת, בה התגורר המתלונן. במהלך הירי שהה המתלונן בדירת המגורים יחד עם אמו. בבנין שהו לפחות שני שכנים נוספים, וברחוב הילכו עוברי אורח. אדם נוסף אליו חברו השניים ישב אותה עת ברכבו בסמוך למקום, ותיעד את הירי בתיעוד חזותי.

לאחר ביצוע הירי נמלטו השלושה מהמקום, בשני רכבים שונים, ובהמשך נתפס הרכב בו נסעו העוררים על ידי המשטרה, כשהאקדחים מוסלקים בגג רכבם, אחד מהם טעון עם כדור בקנה.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובין היתר דוחות פעולה של השוטרים שהשתתפו במעצרם, הודעות עדי ראיה, ממצאי מז"פ מזירת הירי וסרטון המתעד את אירוע הירי שצולם על ידי האדם הנוסף והופץ ברשת.

עוד נטען כי העבירות המיוחסות לשניים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), נוכח העובדה שבוצעו תוך שימוש בנשק חם; ומסוכנותם נלמדת גם מכך שביצעו ירי לאור היום בלב שכונת מגורים, תוך התעלמות מוחלטת מהסיכון הרב שנשקף ממעשיהם.

לבסוף נטען כי קמה עילת מעצר גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט. בהקשר זה צוין כי בין עדי התביעה נמנים קרובי משפחתם של השניים.

5.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 15.10.2020 הסכימו באי-כוח העוררים לקיומן של עילות מעצר וראיות לכאורה, תוך שהבהירו כי טענותיהם לגבי קיומן של ראיות לביצוע עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין שמורות עמם, והן תידונה בתיק העיקרי.

בתום הדיון הורה בית המשפט על עריכת תסקירי מעצר בעניינם של העוררים.

6.

בתסקיר המעצר בעניינו של העורר בבש"פ 9220/20 (להלן: העורר 1 ) מיום 6.12.2020, צוין כי

הוא צעיר בן 19 הנעדר עבר פלילי, אך לחובתו 11 הרשעות בגין עבירות תעבורה, בגינן נדון לעונשי קנס. שירות המבחן העריך כי "מידת הסיכון להישנות התנהגות פוגענית עוברת חוק דומה הינה גבוהה".

אשר לחלופת המעצר המוצעת, בבית משפחתו בלוד ובפיקוח הוריו, דודו וקרובת משפחתו המתגוררת בסמוך, התרשם שירות המבחן כי אין בכוחה לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהעורר 1, גם בתוספת רכיב הפיקוח האלקטרוני. זאת, לנוכח העובדה שממקום החלופה המוצעת ניהל בעבר "אינטראקציות שליליות ועוברות חוק", ובשל ספק באשר ליכולת הוריו לזהות מצבי סיכון פוטנציאליים עבורו.

לנוכח זאת, לא בא שירות המבחן בהמלצה על מעצרו של העורר 1 בפיקוח אלקטרוני.

7.

בתסקיר המעצר בעניינו של העורר בבש"פ 9217/20 (להלן: העורר 2 ) מיום 2.12.2020, צוין כי העורר 2 נעדר אמנם עבר פלילי, אך על פי התרשמותו של שירות המבחן הוא "נוטה לפעול על פי נורמות וערכים שוליים ויתקשה לעמוד בתנאים מגבילים לאורך זמן". לנוכח זאת, העריך שירות המבחן כי "רמת הסיכון והמסוכנות הנשקפת מצידו להישנות עבירות דומות הינה גבוהה מאוד".

אשר לחלופת המעצר המוצעת בבית אמו של העורר 2, בפיקוח אמו, אחותו ודודתו, התרשם שירות המבחן כי לא יהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו, שכן היא אינה מרחיקה אותו מהמקום בו "היה מעורב באינטראקציות שליליות"; וכי המפקחות המוצעות אינן כשירות לתפקיד, בשל כך שאינן מסוגלות לזהות מצבי סיכון או שאינן מהוות גורם סמכותי או מגביל ביחס לעורר 2.

לנוכח זאת, גם בעניינו של העורר 2 לא בא שירות המבחן בהמלצה על מעצרו

בפיקוח אלקטרוני.

8.

לקראת הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 9.12.2020 החליף העורר 2 את ייצוגו, ובא-כוחו הנוכחי טען כי יש לבחון מחדש קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה למרשו.

במהלך הדיון עתרו שני העוררים למעצרם בפיקוח אלקטרוני, תוך שקבלו על עבודת קציני שירות המבחן והשיגו על מסקנות התסקירים.

החלטת בית המשפט המחוזי

9.

בהחלטתו מושא הערר דחה בית המשפט המחוזי את בקשת בא-כוח העורר 2 לחזור בו מההסכמה שניתנה לקיומן של ראיות לכאורה גם לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בנימוק שאין בהחלפת הייצוג כשלעצמה כדי להצדיק חזרה מהסכמה. הודגש, כי אין מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית לעובדות המתוארות בכתב האישום, וכי בא-כוח העורר 2 חולק רק על פרשנותן המשפטית.

יתר על כן, נקבע כי די בעבירות האחרות המיוחסות לשניים, לרבות העבירות של הובלת ונשיאת נשק וירי בנשק חם – אשר לגביהן אין חולק כי קיימת תשתית ראייתית איתנה – כדי להקים עילת מעצר.

עוד צוין, כי נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה סוג האקדחים בהם נעשה שימוש; הסכסוך המתמשך בין העורר 2 למתלונן, כעולה מתסקיר שירות המבחן; העובדה שהעוררים ביצעו ירי לאור יום, בשכונת מגורים, מבלי לשקול את הסכנה הנשקפת לדיירי הרחוב ולעוברי אורח; עובדת קיומו של אחר שהיה שותף לביצוע העבירות שזהותו אינה ידועה, המגבירה את החשש לשיבוש מהלכי משפט; החשש שהעוררים הם "שכירי חרב", הנתמך בדברי העורר 2 לפיהם המניע לביצוע המעשים הוא כלכלי; ושתיקת העוררים בחקירתם – כל אלו מגבירים את המסוכנות הנשקפת מהעוררים, באופן שלא ניתן לאיינה במעצר באיזוק אלקטרוני. כמו כן צוין, כי העובדה שהעוררים נסעו כברת דרך מלוד לחיפה כדי לבצע את העבירות, מלמדת כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם בחלופת מעצר מרוחקת ממקום ביצוע העבירות.

בית המשפט הוסיף, כי המלצותיהם השליליות הנחרצות של התסקירים תומכות אף הן במעצרם של השניים מאחורי סורג ובריח, תוך שהדגיש את האמור בהם באשר למסוכנותם הגבוהה של העוררים והתרשמות שירות המבחן כי לא ניתן לתת בהם אמון.

מכל הטעמים האמורים הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המתנהלים נגדם, תוך שצוין כי עם תום עדות המתלונן ניתן יהיה לשקול החלטה זו מחדש.

10.

מכאן העררים שלפניי.

טענות הצדדים בעררים

11.

העורר 1 טוען, כי נסיבותיו האישיות – ובעיקר גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי בעניינו, היותו נתון במעצר מזה למעלה משלושה חודשים, והתרשמותו של שירות המבחן כי מעצרו גורם לו "למצוקה מסוימת" – מצדיקות את מעצרו בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.

נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן את המפקחים המוצעים באופן ישיר ובלתי אמצעי; כשזקף את שתיקת העוררים בחקירתם לחובתם, במובן זה שהיא מגבירה את מסוכנותם; וכשהעלה את ההשערה שהעוררים הם שכירי חרב, שאינה נתמכת בראיות.

עוד נטען, כי בסופו של דבר לא נגרמו פגיעות בנפש כתוצאה מהמעשים, וכי המתלונן עצמו נתון במעצר ומתנהל בעניינו הליך פלילי.

12.

העורר 2 טוען אף הוא כי נסיבותיו האישיות – ובהן היעדר עבר פלילי בעניינו והיותו אב לתינוק, וכן התקופה בה שהה עד כה במעצר – מצדיקות להורות כעת על מעצרו בפיקוח אלקטרוני; וכי שגה בית המשפט המחוזי משלא התיר לו לחזור בו מהסכמתו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית לאחר החלפת ייצוגו ולאחר קבלת חומרי חקירה חדשים.

13.

בדיון שנערך לפניי שבו באי כוח העוררים על עיקרי נימוקיהם בכתב. בא כוח העורר 1 הדגיש כי אינו חולק על חשיבות תסקיר המעצר לצורך גיבוש עמדה בשאלת הותרתו של נאשם זה או אחר במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, לשיטתו, אין הדבר פוטר את בית המשפט מלבחון את המפקחים המוצעים, באופן בלתי אמצעי, לצורך בחינת חלופת מעצר.

עוד הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי נמנע מלהתייחס לעבירה "העיקרית" כלשונו, המיוחסת למרשו, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

באת כוח העורר 2 הצטרפה לחברהּ בטיעוניו, והוסיפה כי תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של מרשה בהתייחס למפקחים המוצעים היה "חיובי ברובו", כלשונה; וכי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות מצדיקות, לשיטתה, את השבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את המפקחים המוצעים, ואת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר מתאימה.

14.

מנגד, באת כוח המשיבה סמכה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וביקשה לדחות את שני העררים. במענה לטיעוני העוררים הדגישה, כי באי כוחם הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה בישיבה שהתקיימה ביום 15.10.2020, בציינם: "את הטענות שלנו בנוגע לכוונה לגבי העבירה לפי סעיף 329 נבקש לשמור ... לתיק העיקרי".

עוד הפנתה לאמור בסעיף 12 להחלטת בית המשפט המחוזי אשר ציין כי "גם אם קיים קושי בעבירת החבלה בכוונה מחמירה (ואיני נדרש לכך), הרי ביחס ליתר האישומים, לרבות הובלת ונשיאת נשק, ירי בנשק חם, ועוד, קיימת תשתית איתנה, ועילות המעצר בוהקות" (עמ' 13 ש' 16–18 להחלטת בית המשפט המחוזי).

מכל מקום הוסיפה וטענה באת כוח המשיבה כי בית המשפט המחוזי התרשם שלא ניתן לתת אמון בשני העוררים; וכי מדובר בעוררים עם דפוסי התנהגות עברייניים ותסקירים שליליים. לשיטתה, נסיעתם מלוד עד חיפה כדי לבצע את העבירות המיוחסות להם, מוכיחה כי הרחקה מאזור הסכסוך אינה נותנת מענה למסוכנותם.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בעררים ושמעתי את טענות באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין העררים להידחות.

16.

נגד העוררים קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בשל כך שעל פי המיוחס להם ביצעו עבירות תוך שימוש בנשק חם. הנחת המחוקק היא כי המסוכנות הנשקפת מנאשם בעבירות נשק מצדיקה ככלל את מעצרו מאחורי סורג ובריח, ובמקרים חריגים בלבד ניתן יהיה להפיג מסוכנות זו בחלופת מעצר (ראו בש"פ 7007/20 מדינת ישראל נ' אבו עסב , בפסקה 13 להחלטתי (15.10.2020); להלן: ענין אבו עסב ).

ואכן, סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים מורה כי לא ייעצר אדם בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות תוך שימוש בנשק חם, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. לענין זה יצוין, כי גילו הצעיר של נאשם (להבדיל מהיותו קטין) והיעדר עבר פלילי בעניינו אינם נחשבים, כשלעצמם, לטעמים מיוחדים המצדיקים מעצר באיזוק אלקטרוני.

17.

בנסיבות הענין שלפנינו, לא זו בלבד שלא נתקיימו טעמים מיוחדים כאמור, אלא שמתקיימים נימוקים כבדי משקל למעצרם של העוררים מאחורי סורג ובריח.

מסוכנותם הרבה של העוררים נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. על פי הנטען, העוררים פתחו בירי מנשק חם, לאור היום, בלב ליבה של שכונת מגורים, וירו לעבר דירת מגורים כ-40 כדורים, ביודעם שבאותה דירה נמצאים באותה עת המתלונן ובני משפחתו. העוררים לא היססו לעשות כן על אף הפגיעה הקטלנית האפשרית בחיי אדם, כשהם מודעים לכך שבאותה עת חלפו עוברי אורח ברחוב, שהיו עלולים להיפגע כתוצאה מהירי. רק באורח בנס לא גבו המעשים המיוחסים לעוררים חיי אדם.

בנסיבות אלה, אף אם נכונה הטענה באשר להיעדר תשתית ראייתית לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לעוררים – ואיני מכריע בכך – הרי שדי בתשתית הראייתית הקיימת ביחס ליתר העבירות כדי להצדיק את מעצרם של השניים.

18.

לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהעוררים, שאינה מתאיינת אף אם המתלונן נתון כעת במעצר, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שבית המשפט המחוזי לא בחן את המפקחים המוצעים בעצמו. כך במיוחד, שעה ששירות המבחן כבר העריך כי לא יהיה ביכולתם למלא תפקיד זה באופן שיאיין את מסוכנותם של העוררים.

אמנם, ככלל בית המשפט אינו כבול להערכתו של שירות המבחן והוא נדרש להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהתרשם בעצמו הן מהמפקחים המוצעים הן מתנאיה של חלופת המעצר המוצעת בכללותה (ראו: בש"פ 3960/18 דמראני נ' מדינת ישראל , בפסקה 14 להחלטתי (30.5.2018)). ואולם, במקרים בהם התרשמות חיובית מהמפקחים המוצעים אינה יכולה ממילא לשמש "טעמים מיוחדים" הנדרשים על פי הוראת סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, לצורך הצדקת מעצר בפיקוח אלקטרוני (ראו: ענין אבו עסב , בפסקה 14), אין כל הכרח כי בית המשפט יעשה כן.

18.

לאור האמור, בדין הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים מאחורי סורג ובריח.

19.

העררים נדחים אפוא.