בש"פ 935/05 מדינת ישראל נ' יאן נורמטוב, חיים עובדיה ומיכאל בוטיאר

א.זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 ( להלן: חוק המעצרים ).

ב.(1) כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בעבירות רבות, וביניהן, קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לזנות בנסיבות מחמירות, וכן עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (משיבים 1 ו- 3), ועבירות אינוס ומעשים מגונים (משיב 2) - מן הבזויות שבעבירות.

(2) על פי כתב האישום המתוקן בחמישית, בו נאשמים 4 נאשמים נוספים, עסקו המשיב 1, אחד מרקיאל מירזוקנדוב אשר כנגדו הוגש כתב אישום נפרד ומשפטו עומד להסתיים בימים אלה, והנאשם 4 בכתב האישום ( להלן: חבורת בת ים ), ביבוא נשים מטשקנט דרך מוסקבה ומצרים לשם מכירתן לעיסוק בזנות בישראל. במסגרת זו הובאו לישראל 4 נשים ששוכנו בדירה שהוכנה מראש, כשבזמן זה נעשו נסיונות חוזרים "למכור" או "להשכיר" את הנשים לזנות. במקביל לכך שהה המשיב 3 במוסקבה ורכש 4 נשים נוספות. בסופו של דבר, לאחר שה"רוכש" המקורי לא הצליח לגייס את הכסף הדרוש, הועברו הנשים הנוספות לחבורת בת ים ואלו הוצעו ל"מכירה" על ידיה. חלק מהנשים שלא "נמכרו", הועסקו על ידי המשיבים 1 ו-3 בזנות. שתיים מאותן נשים הצליחו להימלט, אך המשיבים 1 ו-3 חטפו אותן שנית. לאחר מכן, הורה המשיב 1 לנשים לקיים יחסי מין עם המשיב 3 ועם 4 אנשים נוספים, כגמול על השתתפותם בחטיפתה, בניגוד להסכמתן החופשית. בנוסף, על פי כתב האישום, "קנה" המשיב 2 מחבורת בת ים אשה אשר הובאה על ידם מאוזבקיסטן והעסיקה בזנות. המשיב 2 אנס אותה אשה בשמונה הזדמנויות שונות, וביצע בה מעשים מגונים בשתי הזדמנויות.

(3) שלושת המשיבים, וכן נאשמים 6-4 בכתב האישום, נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

(4) יצויין עוד, כי מירזוקנדוב וכן נאשם נוסף שמשפטו כבר הסתיים בהרשעה, משמשים כעדי תביעה כנגד המשיבים והנאשמים הנוספים.

ג.(1) המדינה טענה בבקשה ובדיון ראשון, בו לא השתתף בא כוח משיב 1, כי המעשים המיוחסים למשיבים, ובעיקר למשיבים 1 ו-3, מצביעים על מסוכנותם הרבה לשלום הציבור, ועברם הפלילי של המשיבים 2 ו-3 מהווה תמיכה לכך. למשיב 2 - כיום בן 50 - רישום פלילי בעבירות שונות מאז 1973; למשיב 3 - כיום כן 42 - הרשעה משנת 2000 בעבירות הקשורות בזנות. יתר על כן, כך נטען, העבירות החמורות המיוחסות למשיבים והעונש הכבד הצפוי להם אם יורשעו, בעיקר נוכח קשריהם של המשיבים 1 ו-3 עם גורמים בחו"ל, ונוכח העובדה שהמשיב 3 נעצר בשדה התעופה שעה שניסה לצאת את הארץ, מקימים חשש להימלטות המשיבים מאימת הדין. נטען, כי עד כה התנהל משפטם של המשיבים ביעילות רבה, וכי כל העיכובים בו נגרמו בשל אילוצי הסנגורים. עוד נטען כי גם המשכו של המשפט עתיד להתנהל ביעילות, שכן עד לאמצעיתו של חודש אפריל נקבעו אחד עשר מועדי ישיבות נוספים, ומועדים נוספים לא נקבעו אך בשל התנגדות בא כוחו של הנאשם 5. בנוסף נטען, כי עד תביעה אחד שהיה מעורב בפרשה, כבר הורשע בדיון נפרד והעיד כבר במשפטם של המשיבים, וכי משפטו של מירזוקנדוב עומד בסיומו.

(2) בא כוח המשיב 2 טען בפנינו, כי סעיף 62 לחוק המעצרים נועד להארכת מעצר נוספת רק במקרים חריגים, אשר אינם מתקיימים בעניינו של המשיב 2. בהקשר זה נטען בנוסף, כי המשפט עתיד להימשך אף מעבר ל-90 הימים הנוספים המתבקשים עתה. יתר על כן, נטען כי הפגיעה במשיב 2 קשה במיוחד, שכן כל העדים המרכזיים בעניינו כבר העידו, ואילו הופרד עניינו מזה של המשיבים האחרים, היה משפטו מסתיים. ביחס לטענה זו טען בא כוח המדינה, כי אדם אשר קשר עצמו לחבורה העוסקת במעשים ממין זה, קשר עצמו גם למסכת האישומים כולה ביחס לניהול המשפט, ואין לו להלין אלא על עצמו. בא כוח המשיב 2 הוסיף ואמר, כי שירות המבחן המליץ על העברתו של המשיב 2 לחלופת מעצר ב"מכון מאיר", ואף שהבקשה נדחתה במסגרת בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, יש בהמלצת שירות המבחן כדי להעיד על כך, שחלופת המעצר יכולה לאיין את מסוכנותו של משיב זה. ביחס לעברו הפלילי של המשיב 2 נטען, כי כמעט כל העבירות בהן הורשע בעבר הן עבירות ישנות שאינן חמורות.

בשתי הודעות לאחר הדיון טען בא כוח המשיב 2, כי שני מועדי הוכחות שהיו קבועים במשפטם של המשיבים, בוטלו, בשל העובדה שהתביעה ביקשה להעיד את מירזוקנדוב על אף שמשפטו טרם הסתיים באותו מועד בגזר דין (הכרעת דין ניתנה). עוד נטען, כי בשל מחדל של התביעה, לא הועבר חלק מחומר החקירה אל הסנגורים, ועל כן, על פי החלטת בית המשפט המחוזי, יוכלו הסניגורים לחקור עדים שכבר נחקרו על ידיהם, ככל שחקירתם של אותם עדים נפגמה בשל מחדלה הנטען של התביעה.

המדינה הגיבה להודעותיו של בא כוח המשיב 2, וטענה כי שתי ישיבות ההוכחות בוטלו בשל עמדת הסנגורים אשר שללה את העדתו של מירזוקנדוב, על אף שהכרעת הדין בעניינו כבר ניתנה, ולא היתה סיבה עניינית, על פי הגיונה של הלכת קינזי, לשלול את העדתו. עוד נטען כי המחדל באי העברת חומר החקירה לידי הסנגורים נוסע ממחדלם שלהם, ולא, כפי שטען בא כוח המשיב 2, ממחדלי התביעה.

(3) בא כוח המשיב 3 סמך את ידיו על טיעוני בא כוח המשיב 2 ביחס לשימוש הראוי, לטענתו, בסעיף 62 לחוק המעצרים, והוסיף כי על פי עדותה של אחת הנשים, המשיב 3 לא היה נוכח בכל מעשי האינוס המיוחסים לו בכתב האישום. עוד נטען, כי לאחר מספר חודשים של דיונים, חל כרסום בראיות כנגד המשיב 3, ולא נמצא בו יסוד מסוכנות שיאפשר הארכת מעצר נוספת. בנוסף נטען, כי חלקו של משיב זה בפרשה, כפי שעולה ממהלך המשפט, אינו חלק מרכזי.

(4) בא כוח המשיב 1 טען בדיון המשך, כי המשפט מתארך בשל מחדליה של התביעה. למשל, כך נטען, כתב התביעה תוקן בפעם החמישית, ובמהלך המשפט "נולד", חדשות לבקרים, חומר ראיות חדש וכן נוספים עדים. נטען, כי המשיב 1 לא עמד ב"ראש הפירמידה" כפי שטוענת התביעה, הוא - כנטען - אדם נורמטיבי, עובד בבנק, בעל תואר אקדמי, סיים שירות צבאי מלא במסגרת קרבית, ואף נפצע והוכר כנכה צה"ל. בהקשר זה נטען, כי מעצרו גורם להחמרת נכותו, שכן אינו מקבל את כל הטיפולים השוטפים הנדרשים לטיפול בבעיה ממנה הוא סובל. נטען, כי קיימת חלופת מעצר ראויה בעבורו, וכי על שירות המבחן, אשר עד כה לא הוטל עליו לבחון אפשרות לחלופת מעצר בכל תקופת מעצרו של המשיב 1, לבחון אפשרות זאת. עוד נטען בהקשר זה כי מירזוקנדוב, אשר כבר הורשע, שוחרר בערבות ממעצרו, ואין כל סיבה להפלות בינו לבין המשיב 1. לעניין חשש ההימלטות נטען, כי העובדה שלמשיב קשרים ברוסיה אינה רלוונטית, שכן "קשריו" נובעים מהיותו יליד רוסיה, ומכך אין להשליך לעניין החשש להימלטותו.

(5) כנגד טענות בא כוח המשיב 1, טען בא כוח המדינה כי חומר הראיות משתנה במהלך המשפט בעקבות חשיפת פרטים חדשים במהלכו, אך הראיות אף מתחזקות. נטען בנוסף, כי בהחלטה מיום 3.2.05 קבע בית המשפט המחוזי שאין לאפשר למשיב 1 לצאת מבית המעצר לרגל הולדת בתו.

ד.(1) עיינתי במכלול החומר שהוגש. סבורני, כי בנסיבות יש מקום להעתר להארכה המבוקשת. העבירות בהן מדובר מקרינות מסוכנות בדרגה גבוהה, ולצידה חשש להימלטות מאימת הדין. חלה התקדמות לא מעטה בתיק, ובית המשפט המחוזי עושה - בכל הכבוד - מאמצים גדולים לקידומו. איני מקל ראש כל עיקר במעצרם הממושך של המשיבים, ואינני סבור שהגענו לשלב שבו השתנה האיזון לכיוון שחרורם של המשיבים לחלופה. דומה, כי תיק זה, נוכח ריבוי הנאשמים והמורכבות, הוא מאותם שסעיף 62 נועד להם על פי תכליתו.

(2) באשר למשיב 1, אכן עברו נקי ונורמטיבי כשמו, לרבות שירות צבאי, פציעה בו, השכלה אקדמית וראשית עבודה במוסד בנקאי מכובד. אך מנגד עומד חלקו בתיק, גם לגירסה הממעיטה, בעבירות שהמסוכנות וחשש ההימלטות בולטים בהן. אף שהפכתי והפכתי בטיעונים, לא ראיתי מקום לחלופה.

(3) הוא הדין באשר למשיב 2. עיינתי בנסיונות למצוא לו חלופת מעצר, אך לא מצאתי דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.12.04 בהקשר אליו.

(4) כך גם באשר למשיב 3. אטעים כאן רק, כי נעצר כאמור בשדה התעופה בנסותו לצאת את הארץ, וחשש ההימלטות מקבל בולטות מיוחדת בהקשר זה.

ה.סבורני איפוא, כי הן נוכח עילות המעצר והממצאים בהקשר למסוכנות ולחשש ההימלטות, והן נוכח התקדמותו של המשפט, יש מקום להעתר לבקשת המדינה, וכך אני מורה. הארכת 90 יום תחול לגבי המשיב 1 - מיום 6.2.05, המשיב 2 - מיום 3.2.05, והמשיב 3 - מיום 27.2.05, או עד למתן פסק הדין במשפט המתנהל נגדם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. לגבי משיב 1 אוסיף, כי מצבו הרפואי ראוי לתשומת לב הרשויות העוצרות לשם מתן הטיפול הנחוץ.