בש"פ 9427/09 אסתר אלון נ. מדינת ישראל

1.

הליך זה עניינו השגה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (מיום 15.11.09, כב' השופטת ח' כוחן) בו נדחתה טענה מקדמית של המבקשת לפיה יש לבטל כתב אישום שהוגש נגדה מכוח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982.

2.

משביקשה המבקשת להגיש לבית משפט זה בקשה שונה בהליך פלילי בנדון (בש"פ), סירבה המזכירות לקבלה שכן ההליך שבדין להשגה מעין זו הינה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. מכאן ההליך שלפני שעניינו השגה על החלטת המזכירות.

3.

דין ההשגה להדחות. אכן, ההחלטה שלא להיעתר לטענה מקדמית לביטול כתב האישום היתה החלטת ביניים בהליך פלילי וככזו – ובאין הוראה אחרת בחוק – השגה עליה שלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי אפשרית רק בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נגד כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4), 683 (1987); בג"ץ 4841/04 מחמוד בן מחמוד מחג'אנה ואח' נ' בית המשפט המחוזי בחיפה ואח' (לא פורסם, 24.6.04); בג"ץ 2484/04 ניסנביץ נ' הרכב בימ"ש מחוזי בראשות השופט צבי טל

(לא פורסם, 14.3.04); בג"ץ 4390/04 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.04)). אוסיף, כי המבקשת לא הביאה בטענותיה כל אסמכתא בה נדונה בנסיבות דומות, השגה כאמור שלא בעתירה מעין זו ומכל מקום, אסמכתא כי כך הדין. האסמכתאות שצורפו עניינן דיון בשאלת המעצר בו עלתה כעניין שבאגב סוגיית השימוע (ראו למשל בש"פ 7438/01 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.10.01); בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.10.09)). אלא שכאן תוקפת המבקשת את ההחלטה עצמה והדין הינו בנדון – כאמור לעיל.

4.

התוצאה היא כי ההשגה על החלטת המזכירות, נדחית. המבקשת תוכל להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אך מוצע כי תשקול צעד זה, בשים לב לאמת המידה המצמצמת ביותר להתערבות בנסיבות מעין אלו (וראו למשל בג"ץ 4390/04 הנ"ל; בג"ץ 4841/04 הנ"ל).