בש"פ 9506/07 יאן נורמטוב נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה אשר במסגרתו הועמד עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש על 11 שנות מאסר. בבית המשפט המחוזי הורשע המבקש בעבירות רבות של סחר בבני אדם, סרסרות, הבאת אדם למעשי זנות, כליאת שווא, חטיפה לשם עיסוק בזנות, ושתי עבירות אינוס. בית המשפט המחוזי הטיל על המבקש עונש של עשר שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וחיוב בפיצוי בסכום של 5,000 ₪ לכל אחת מארבע המתלוננות. בפסק דינו של בית משפט זה זוכה המבקש משתי עבירות האינוס, מחמת הספק. הערעור על יתר רכיבי הכרעת הדין נדחה. בד בבד קיבל את בית המשפט את ערעור המשיבה על קולת העונש והעמיד את עונשו של המבקש על אחת-עשרה שנות מאסר בפועל. בפסק הדין נכתב כי המבקש היה הרוח החיה והפעילה בחבורת הנאשמים וכי היקף המעשים והעבירות בהן הורשע המבקש הצדיק מלכתחילה הענשתו בחומרה יתירה באופן משמעותי מזו שקבע בית המשפט המחוזי. אולם נוכח זיכויו מעבירות האינוס ומתוך כך שאין ערכאת הערעור ממצה את מלוא חומר הדין, נקבע עונשו לאחת-עשרה שנות מאסר כאמור.

2.

פסק הדין מוש א הבקשה ניתן ביום 8.10.2007. הבקשה שלפני הוגשה ביום 8.11.2007. בבקשה נטען כי רק בחלוף המועד שבדין להגשת הבקשה לדיון נוסף הצליחו בני משפחתו של המבקש לגייס את האמצעים הדרושים להגשת הבקשה. עוד נטען כי היות המבקש מאחורי סורג ובריח הקשתה אף היא על הגשת הבקשה בתוך המועד הקבוע בחוק. לטענת המבקש, נימוקי הבקשה לדיון נוסף הם כבדי משקל. אלה מתבססים על כך שבקביעת העונש לא ניתן משקל ממשי לעובדת זיכויו של המבקש משתי עבירות האינוס ולכך שהחמרת עונשו של המבקשת הפלתה אותו לרעה לעומת הנאשמים האחרים בפרשה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. מתן ארכה להגשת הליך זה טעונה ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בפירושה של הוראה זו ננקטה גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2)569; בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון נז 5). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו, בש"פ 1985/01 בבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.2001 ); בש"פ 5497/00 באקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2000)).

4.

הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר אשר לא ניתן לו הסבר של ממש. המבקש היה מיוצג כל העת לאורך ניהול ההליכים בערכאות השונות. בבקשה לא הוסבר מדוע נדרש פרק זמן ארוך לגיוס הממון להגשת הבקשה וכיצד היותו של המבקש מאחורי סורג ובריח מנעה הגשתה של בקשה לדיון נוסף במועד. לא ניתן גם הסבר לכך שלא נתבקשה הארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף. כמו כן, וזה העיקר בעיני, נראה על פניו כי סיכויי ההליך להתקבל הינם קלושים. הבקשה לדיון נוסף נוגעת אך ורק לרכיב העונש בפסק הדין. עיון בפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, ובפרט בחלק המתמקד במידת העונש שהוטל עליו, אינו מעלה, על פניו, עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, מבין העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.