פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9522/06
בפני:
כבוד השופטת
ד' ברלינר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.11.06
בב"ש 311/06 שניתנה על ידי כבוד השופטת ברכה בר-זיו
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התשס"ז (22.11.2006)
בשם העורר:
עו"ד מוטי לוי
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
העורר הורשע בבית משפט השלום לנוער בחיפה בעבירה של החזקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ). הרשעתו של העורר נסמכה על הודאתו, לאחר שבית המשפט בחר להרשיעו על-פי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. על העורר הוטלו 9 חודשי מאסר על תנאי וכן פסל אותו בית המשפט קמא מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, מכוח סעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. הפסילה עומדת במוקד הערר הנוכחי.
לטענת בא-כוח העורר, העורר כרגע מצוי בתהליך של לימוד נהיגה, שעל כן חרף העובדה שאין בידיו עדיין רישיון, עונש הפסילה משמעותי עבורו. עוד טוען העורר, כי בית המשפט
קמא (בית משפט השלום לנוער), פסל אותו מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה מבלי שהתביעה עתרה לכך, ומשכך, קופחה זכותו להגיב לאפשרות, כי הענישה תכלול גם רכיב של פסילה.
העורר הגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום לבית משפט המחוזי לנוער בחיפה, וביחד עם הערעור עתר בבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הפסילה. גם שם לא ניתנה לו הזדמנות להגיב, שכן בית המשפט המחוזי קיבל את תגובת המדינה לבקשת עיכוב הביצוע מבלי שתגובה זו הועברה אליו. ההחלטה ניתנה על בסיס הבקשה והתגובה בלי דיון.
נזדמן לי כבר להביע דעתי, כי כאשר עומדת על הפרק סוגית מתן עיכוב ביצוע של פסילת רישיון, ניתן להסתפק בטיעונים בכתב, ואין צורך לקיים דיון בעל-פה בנוכחות הצדדים. ראה לעניין זה בש"פ 7333/06 אבי דהאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); כמו כן ראה דברי כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 8793/06 נטלי חן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), ובבג"ץ 6506/06 עמאד חמאד נ' המינהל האזרחי ביהודה ושומרון
) טרם פורסם). יחד עם זאת, במקרה הנוכחי ולא בלי היסוס, החלטתי להיענות לבקשה ולעכב את הביצוע, וזאת מן הטעם הבא:
מ דובר בפסילה שניתנה בתיק שבו העבירה שיוחסה לעורר היא עבירת סמים. הפקודה מאפשרת לבית המשפט להטיל גם עונש פסילה, אולם, אין מ דובר בעונש חובה; סעיף 37א(א) לפקודה אומר "הורשע...רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש אחר...". כיוון שפסילה איננה בהכרח ענישה המתחייבת מהרשעה בעבירת סם, נראה לי, כי יש ממש בטיעוני הסנגור באשר לכך שהתביעה לא עתרה לעונש זה, ובית המשפט הטיל אותו מיוזמתו. בית המשפט
איננו כבול כמובן לטיעוני התביעה ורשאי היה לנהוג בדרך שבה נהג. יחד עם זאת, לעניין עיכוב הביצוע יש משמעות לעובדה, כי לעורר לא ניתנה בשום שלב ההזדמנות להביא את טענותיו בנושא. רק משום כך אני נענית לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע הפסילה עד להחלטה בערעור.
ניתנה היום, א' בכסלו התשס"ז
(22.11.2006).
ש
ו פ ט ת