בש"פ 9883/04 מדינת ישראל נ. דוד שטרנברג

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 6.11.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 1516/04 בבית המשפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב ואדם נוסף הוגש, ביום 6.2.04, כתב אישום בו יוחסו לשניים מספר עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מידע כוזב, עבירה לפי סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המחשבים ); חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים; נגיף מחשב, עבירה לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים; גניבה, עבירה לפי סעיף 383 לחוק העונשין; ניסיון חדירה לחומר מחשב שלא כדין, עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים. על פי הנטען באישום הראשון בכתב האישום תכננו המשיב ושותפו לבצע גניבה מבנק הדואר באמצעות התחברות בלתי חוקית למחשב הבנק וביצוע העברות כספים לחשבונות שנפתחו במיוחד למטרה זו. לאחר מכן היו אמורים הכספים שהופקדו בחשבונות להימשך. לצורך ביצוע העבירות התבצעו פריצות לסניף הדואר "הוד הכרמל" שבמהלך אחת מהן הותקן אמצעי אלקטרוני ("נתב") בארון התקשורת בסניף. הנתב נועד לאפשר למשיב להתחבר באופן אלחוטי למחשבי בנק הדואר. כמו כן, על מנת להימצא בטווח המאפשר התחברות אלחוטית, שכרו המשיב ושותפו שולחן במשרד הסמוך לסניף הדואר והתקינו שם את ציוד המחשבים הדרוש לביצוע העבירה. על פי הנטען בכתב האישום הצליח המשיב בביצוע הפריצה למחשב ועלה בידו לבצע הפקדות פיקטיביות של כספים בחשבונות שנפתחו, כדי למשוך מהבנק כספים. כספים אלו נמשכו לאחר מכן בהנחייתו של המשיב. על פי האישום השני, המיוחס למשיב בלבד, ניסה המשיב באמצעות תוכנות פריצה שונות לפרוץ לאתר האינטרנט של בנק ירושלים. יחד עם כתב האישום, הגישה המדינה לבית-משפט השלום בחיפה בקשה למעצרם של המשיב ושותפו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם וביום 18.2.04, נעתר בית-משפט השלום לבקשה והורה על מעצרם של המשיב ושותפו עד תום ההליכים. שותפו של המשיב הגיש ערר על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים ועררו נדחה בבית המשפט המחוזי אך התקבל בבית משפט זה (בש"פ 2135/04, השופט גרוניס ). בעקבות החלטה זו הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו אך בקשתו נדחתה. בית המשפט סבר כי לנוכח ההבדלים הקיימים בין המשיב לשותפו אין לקבל את הבקשה. על החלטה זו ערר המשיב לבית המשפט המחוזי ועררו נדחה. בית המשפט המחוזי סבר כי קיימות ראיות לכאורה, המעידות על כך שהמשיב, בניגוד לשותפו, הוא בעל המומחיות בתחום המחשבים, ומשמעות הדבר היא שהמסוכנות מפני ביצוע עבירות נוספות בתחום זה נשקפת מהמשיב בלבד. על יסוד הבחנה זו קבע בית המשפט כי על אף שיחרורו של השותף אין מקום לשחרורו של המשיב וכי ההבחנה ביניהם אינה בגדר אפליה. המשיב ערר על החלטה זו לבית משפט זה וביום 26.7.04 נדחה עררו (בש"פ 6864/04, השופט ג'ובראן ). בהחלטתו עמד השופט ג'ובראן על המסוכנות הנשקפת מהמשיב, אותו כינה "גאון מחשבים", אשר יכולותיו הטכניות מאפשרות לו לבצע עבירות נוספות בלחיצת כפתור מביתו. לפיכך, קבע השופט ג'ובראן, אין ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

עתה מונחת בפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשתה חוזרת המדינה ומציינת את המסוכנות הנשקפת מן המשיב לנוכח יכולותיו הטכנולוגיות יוצאות הדופן בתחום המחשבים ולטענתה קיים חשש ממשי כי, אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר, הוא ישוב לבצע עבירות מהסוג בהן הוא מואשם ובכך יסכל את תכלית המעצר. המדינה ציינה כי למשיב 5 הרשעות קודמות בתחום עבירות המרמה והזיוף והדבר מוכיח כי, אם תינתן לו האפשרות, ימשיך המשיב לבצע עבירות בתחום בו הפגין מיומנות ותחכום כה גבוהים. עוד ציינה המדינה את הסכנה כי המשיב יימלט ויתחמק מההליכים הקיימים כנגדו. לטענתה, בתיק אחר שבו נשפט המשיב על עבירה של זיוף ועל עבירה של גניבה בידי עובד הוא נמנע מלהתייצב לדיונים במשך יותר משנתיים והנסיונות לאתרו לא צלחו. באותו תיק, משנעצר המשיב לבסוף, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים ובית המשפט באותו ענין עמד על התחמקותו השיטתית של המשיב מההליכים שנוהלו נגדו ואת העובדה כי נמנע מלהגיע לישיבות בית המשפט בעניינו. בית המשפט ציין כי באותה תקופה נעלמו עקבותיו של המשיב, המשטרה לא הצליחה לאתרו, וגם משפחתו טענה כי אין היא יודעת היכן הוא מתגורר. העדרותו של המשיב מהדיונים באותו תיק העמידה את בית המשפט בפני "שוקת שבורה" והוא נאלץ, בלית ברירה, להתלות את ההליכים כנגד המשיב. לאחר מכן הוכרז המשיב כ"עבריין נמלט". לנוכח נסיבות אלו קבע בית המשפט באותו הליך כי קיימת סכנה ממשית של הימלטות מהדין מצידו של המשיב וכי הוא אינו ראוי לאמונו של בית המשפט ועל כן אין לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר.

מנגד, בדיון שבפניי, טענה באת כוח המשיב כי יש לדחות את הבקשה להארכת המעצר. בראשית דבריה ציינה באת כוח המשיב את הכרסום שחל לדעתה בראיות התביעה ואת העובדה כי מעדויות שנשמעו במשפט עלה כי הסכום שנגנב הינו כמחצית מהסכום שצוין מלכתחילה בכתב האישום. באשר להתנהלות המשפט ציינה באת כוח המשיב כי המשפט רחוק מסיומו וכי קיימים עוד עדי תביעה רבים שצריכים להישמע. בענין זה היא הוסיפה כי כנגד חלק מעדי התביעה הוגש כתב אישום בגין שותפותם בעבירות בהם מואשם המשיב ועל כן הם לא יוכלו להעיד במשפטו של המשיב עד לסיום משפטם שלהם. באת כוח המשיב ציינה כי עתה, לאחר שחלפו תשעה חודשים ממעצרו של המשיב, השתנתה נקודת האיזון וכי השיקולים שהצדיקו – אולי – את מעצרו של המשיב לפני תשעה חודשים אינם תקפים יותר ולמצער, משקלם פחת באופן משמעותי. באשר לטענות שהעלתה המדינה בדבר החשש מהימלטות המשיב לנוכח ניסיון העבר שפורט לעיל הרי שבענין זה ביקשו באי כוח המשיב כי המשיב עצמו יוכל להגיב ועל כן שמעתי את הסבריו בנושא זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, בבקשות להארכת מעצר שוקל בית המשפט את זכותו של הנאשם לחירות אל מול זכותו של הציבור להגנה מפני מסוכנות הנאשם וכן אל מול החשש מפני הימלטות הנאשם מאימת הדין. אכן, כפי שציינה באת כוח המשיב, בדרך כלל, ככל שמתארך המעצר כך משתנה גם האיזון בין השיקולים הנוגדים הללו לטובת השיקול התומך בכיבוד זכות הנאשם לחירות. על המדינה המבקשת להאריך את המעצר להוכיח, איפוא, כי כוחם של השיקולים הנוגדים לא פחת וכי יש בהם עדיין כדי להצדיק את המשך המעצר, למרות הכלל לפיו יש לשחרר עצור הנתון במעצר במשך 9 חודשים ומשפטו טרם נסתיים. בענייננו, שוכנעתי כי החשש הרציני מפני הימלטותו של המשיב מן הדין הוא הנימוק המכריע להמשך מעצרו של המשיב לעת הזאת.

בראשית הדברים יש לציין כי טענותיה של הסניגורית בדבר הכרסום שחל לכאורה בחומר הראיות אין מקומן בהליך שבפניי. כפי שכבר נאמר פעמים רבות בעבר, טענה בדבר כרסום בחומר הראיות היא טענה שיש להעלותה בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר על החלטת המעצר. ככלל, בדיון בבקשה להארכת המעצר אין בית המשפט בוחן את הראיות לכאורה אלא מתייחס לשיקולים שפורטו לעיל (ראו: בש"פ 1695/03 מדינת ישראל נ' אבו עסא

(לא פורסם) ופסקי הדין המוזכרים שם). לפיכך, באם סבורה באת כוח המשיב כי חל פיחות בראיות כנגד מרשה הרי שפתוחה הדרך בפניה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. באשר למסוכנות המשיב הרי שנראה כי אכן, המשיב מסוגל לבצע עבירות נוספות בתחום המחשבים מביתו "בלחיצת כפתור" (כפי שציין השופט ג'ובראן

בבש"פ 6864/04 שהוזכר לעיל) ועל כן שחרורו של המשיב לחלופת מעצר עלול לסכל את תכלית המעצר. על אף האמור לעיל לא הייתי רואה להעתר לבקשה להאריך את המעצר בשל המסוכנות בלבד אלמלא העילה המתווספת אליה והיא החשש הכבד מפני הימלטותו של המשיב מן הדין והחשש כי לא ניתן יהיה לנהל את ההליכים כנגדו. המשיב הוכיח בעברו את יכולותיו וניסיונו העשיר בעבירות הזיוף והמרמה וכן את נכונותו להתחמק מהליכים משפטיים המנוהלים נגדו עד כדי כך שהוא הוכרז כ"עבריין נמלט" וההליכים שנוהלו כנגדו הותלו. בנסיבות אלו מתעורר חשש ממשי ומוצק כי תחכומו הרב של המשיב יסייע לו בהימלטות מפני הדין ובכך יסוכלו ההליכים המנוהלים נגדו באם ישוחרר לחלופת מעצר. בדיון שבפניי העליתי קושי זה בפני באת כוח המשיב אך תשובתה בענין זה לא הניחה את דעתי וגם דבריו של המשיב עצמו לא שכנעוני. לפיכך, איני סבורה כי לעת הזו השתנה האיזון בין השיקולים עליהם עמדתי לעיל באופן שמצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ייתכן כמובן כי בעתיד איזון זה ישתנה או לחלופין, ניתן יהיה לבטל את החשש עליו עמדתי מפני הימלטותו של המשיב. אוסיף עוד כי כיום מרצה המשיב עונש מאסר בגין העבירות הקודמות שהורשע בביצוען ומעצרו זה הינו חופף לתקופת המאסר שהוא מרצה.

אשר על כן, הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 6.11.04 או עד למתן פסק הדין בת"פ 1516/04 המתנהל בבית המשפט השלום בחיפה, לפי המוקדם. אוסיף כי מהבקשה עולה שבמשפטו של המשיב קבועות שבע ישיבות לחודשים הקרובים אשר חלקן תתנהלנה על פני יום שלם. יש לקוות כי כל הישיבות הללו תתקיימנה ללא הפרעה וחזקה על המדינה כי תנהל את פרשת התביעה באופן יעיל וענייני כך שמשפטו של המשיב לא יתארך מעבר לנדרש.