בש"פ 9907/08 עבדאללה אלוג' נ. מדינת ישראל

1.

במרכזו של כתב האישום בגינו עומדים העותרים לדין, ניצבת הטענה כי הם קשרו עם תושב זר המכונה "אבו סאלם", לקבל מידיו רובים ותחמושת שיובאו ממצרים, במטרה להעבירם לאדם אחר בשטח ישראל. אותה עסקה בוצעה ביום 2.5.07, כאשר העותרים הגיעו עם רכב לאזור מצפה רמון, וקיבלו לידיהם שבעה שקים בהם היו ארוזים 19 רובי קלצ'ניקוב, 10 מחסניות ותחמושת.

בעתירה שבפני, המוגשת מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971, מבקשים העותרים כי יינתן להם לעיין בדו"חות שערכו גורמי שב"כ אשר צפו על ביצוע העסקה, מתוך הנחה שיהיה באלה כדי לאשר את גרסתו של עותר 2 לפיה הוא התכוון לרכוש סם מסוכן מסוג חשיש, ואת גרסתו של משיב 1 לפיה הוא ניצב במרחק של עשרה מטרים משותפו שעה שקיבל את השקים מהאדם עמו סחר.

2.

בפרשה זו חתם שר הביטחון על תעודות חיסיון, ובחודש דצמבר 2007 הגיש סנגורם הקודם של העותרים, עו"ד רון סולקין, בקשה להסיר את החיסיון, בין היתר, מעל אלה: מידע מודיעיני הקיים לגבי העותרים, ובמיוחד זה שהוביל ללכידתם; זהות המקור שמסר את המידע; ונוסח מלא של המידע. כמו כן, נתבקשה המשיבה להשיב אם הופעל מטעמה סוכן שהיה מעורב בעסקת הנשק, ואם כלי הנשק שנתפסו היו בעבר בידי מדינת ישראל או מי מטעמה. בחודש אדר ב' התשס"ח (מרץ 2008) דחה כב' השופט ח' מלצר את הבקשה, לאחר שעיין בחומר החוסה בצלה של תעודת החיסון ומצא כי גילויו עלול לפגוע באינטרסים הביטחוניים של המדינה, ומאידך, אין בו לסייע בהגנת העותרים (בש"פ 10411/07).

3.

בחודש אב התשס"ח (אוגוסט 2008) הגיש בא-כוחם הנוכחי של העותרים, עו"ד מ' מרוז, ערר לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שדחה בקשה שהגיש לעיין בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. באשר לזהותו של אותו חומר חקירה, זה הוגדר (בלשון המקור) כ" דו"חות התצפית שנרשמו על ידי השב"כ בעת העברת הסחורה וכן חומר החקירה שנוגע לאיתור המעורבים הנוספים בפרשה".

בהחלטה מיום כ' בחשון התשס"ט (18.11.08) דחה המשנה לנשיאה, כבוד השופט א' ריבלין , את הבקשה. נקבע, כי החומר בו מבקשים העותרים לעיין מצוי בגדרן של תעודות החיסיון, ולפיכך ההליך הנכון לגילויו אינו בעתירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא סעיף 44 לפקודת הראיות. על אף האמור, הערר לא נדחה רק מטעם זה, והמשנה לנשיא טרח ובדק את הסוגיה גם כבקשה להסרת חיסיון, וכך מצא הדבר את ביטויו בהחלטתו (ראו בש"פ 6831/08, סעיף 6):

"לגוף הדברים אין לקבל את טענת העוררים כי החומרים המבוקשים אינם חסויים, לאחר עיון מעמיק בחומר החקירה החסוי שהוגש לעיוני נמצא כי לא ניתן לומר שישנו בתיק החקירה חומר גלוי נוסף שלא נמסר לידי [ העותרים ], לרבות לעניין הנושאים בהם עוסקת בקשתם. בנוסף, מהעיון בחומר החסוי עולה כי אין בחומר זה פרטים נוספים שלא נמסרו לעוררים אשר חיוניים להגנתם או שיש בהם בכדי לסייע להגנתם ". (ההדגשה הוספה).

הנה כי כן, בהחלטתו של המשנה לנשיא היתה התייחסות ישירה לחומר בו עוסקת העתירה שבפני, ולפיכך גם אם קיים חומר החקירה המבוקש, נמצא כי אין בו כדי לסייע להגנת העותרים, וממילא אין מקום להורות על גילויו. נוכח זאת שוב אין מנוס מן המסקנה כי עתירה זו מוטב היה לולא הוגשה, ומשהוגשה לא נותר לי אלא לדחותה.