בש"פ 992/06 מדינת ישראל נ. שחר צנגאוקר

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 5.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 2394/05, המתנהל בבית-משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 5.4.05 הוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום (2394/05) כנגד המשיב, המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, שלל עבירות זנות ואלימות, עבירות של תקיפת בת זוג, גניבה, סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, סחיטה בכוח, כליאת שווא, ניסיון להביא אדם לידי עיסוק בזנות, תקיפה והדחה בחקירה.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת (להלן: המדינה) בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 10.5.05 הורה בית-משפט השלום בבאר-שבע על שחרור המשיב לאישפוזית בבאר-שבע בתנאי "מעצר בית מוחלט" עם אפשרות ליציאה לבדיקות שונות על-פי החלטת שירות המבחן. כמו-כן, הורה בית-משפט השלום למשיב להפקיד ערבות אישית בסך 50,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 35,000 ש"ח ושלא ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה - ועם המתלוננת בפרט - באופן ישיר או עקיף.

בדיון שהתקיים ביום 8.6.05 הורה בית-משפט השלום על שינוי תנאי שחרורו של המשיב, כך שישהה בקהילה "ברמות יהודה", כפי שהמליץ שירות המבחן, מאחר והמשיב סיים את תוכנית הגמילה באישפוזית.

ביום 9.6.05 הפר המשיב את תנאי שחרורו, לאחר שעזב את הקהילה הטיפולית "ברמות יהודה". המשיב נעצר על-ידי המשטרה ביום 12.6.05 ומעצרו הוארך עד ליום 15.6.05.

ביום 15.6.05 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר ולמעצרו מחדש של המשיב. במסגרת הדיון, ביקש בא-כוח המשיב לדחות את הדיון לקבלת תסקיר משלים. בית-משפט השלום הורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת ודחה את הדיון ליום 21.6.05.

ביום 29.6.05 התקבל תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המשיב, בו צוין, כי המשיב סולק מהקהילה הטיפולית "רמות יהודה" עקב שימוש בסמים. המשיב הכחיש, כי השתמש בסמים וטען, כי מטופלים אחרים שתלו את הסמים בתיקו. יחד עם זאת, הודה המשיב, כי הוא עדיין משתמש בסמים במעצר. שירות המבחן התרשם, כי המשיב נעדר מוטיבציה לצאת ממעגל השימוש בסמים ולאור כישלונו להשתלב בקהילה טיפולית, נמנע התסקיר מלתת המלצה טיפולית.

ביום 3.7.05 הורה בית-משפט השלום על מעצרו מחדש של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו קבע בית-משפט השלום, כי המשיב אינו ראוי לאמון. כמו-כן, דחה בית-משפט השלום את האפשרות לבחון את שילובו של המשיב במסגרת טיפולית סגורה חלופית, נוכח המסוכנות הנשקפת לציבור ממנו.

משעברו תשעה חודשים והמשיב במעצר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים.

לטענת בא-כוח המדינה, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב נוכח המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. כמו-כן, לטענתו, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב נוכח העובדה, כי הוא אף ניסה להדיח בעבר את המתלוננת, דבר המחייב אף הוא את המשך מעצרו עד להכרעה סופית במשפטו. עוד מציין ומוסיף בא-כוח המדינה, כי פרשת התביעה במשפט הסתיימה ביום 15.12.05 ולעת הזו צפויה פרשת ההגנה להחל ביום 3.4.06.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי הארכת המעצר המבוקשת, לא תביא לסיום המשפט ומטעם זה אין הצדקה להאריך את מעצרו של המשיב.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם) ; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , (לא פורסם)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

במקרה שלפנינו, שוכנעתי, כי לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיב, המעידות על מסוכנותו הרבה והמקימות חזקת מסוכנות; לאור נסיבות ביצוע העבירות והיקפן, המצביעים על מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור; לאור עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה קודמת בעבירה של סחר בסמים, המעיד אף הוא על מסוכנותו; לאור העובדה, כי קיים חשש לכך, שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהדיח עדים, ביניהם המתלוננת; לאור העובדה, כי המשיב הפר את תנאי מעצרו לאחר שחרורו לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית; ובמיוחד לאור התנהלות משפטו של המשיב ביעילות ובקצב משביע רצון, כך שפרשת התביעה הסתיימה ביום 15.12.05 ופרשת ההגנה צפויה להתחיל ביום 3.4.06 – המקרה שבפני נמנה עם אותם המקרים המצדיקים הארכת מעצר.

בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי הכף נוטה בשלב זה לזכות האינטרס המחייב הגנה על שלום הציבור וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

בנסיבות אלה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 5.2.06 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 2394/05 בבית-המשפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.

בתוך פרק זמן זה, מתבקש בית-משפט השלום לעשות את מירב המאמצים כדי לקבוע תאריכים נוספים, על-מנת לקדם את שמיעת ההוכחות בתיק ולהביא לסיומו.