דנ"א 2265/14 עודד דרוקר נ. מפעלי לוקי לבניה בע"מ

1.

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 6507/11, שניתן ביום 11.3.2014 מפי השופטת א' חיות , בהסכמת השופטים ע' פוגלמן ו א' שהם , בו נתקבל ערעור המשיבה 2 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 4676-08-07 מיום 14.6.2011 (השופט א' יעקב ) ונדחה ערעורם של המבקש והמשיבים 3-2.

2.

המשיבה 1 הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה נגד המשיבה 2 ומנהליה, המבקש והמשיב 3, ונגד המשיבים 7-4. בתביעה נתבקשו פיצויים בגין קריסת תקרת חניון בפרויקט שיזמה המשיבה 1 ושעבודות השלד בו בוצעו על ידי המשיבה 2 וזאת, בהתבסס על עילה חוזית ועל עילה נזיקית. בין המשיבה 1 לבין המשיבים 7-4 הושג הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין, ולכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי עסק בתביעה נגד המבקש והמשיבים 3-2 בלבד. בפסק הדין נדחו טענותיה החוזיות של המשיבה 1. בנוסף, נקבע כי לא נטען ולא הוכח בנסיבות העניין כי קיימת חובת זהירות קונקרטית מצדה של המשיבה 2 כלפי המשיבה 1. לפיכך, נדחתה התביעה אף בהתבסס על העילה הנזיקית. עם זאת, צוין בפסק הדין כי אין מחלוקת שהמשיבה 2 גרמה במעשיה ובמחדליה להתמוטטות תקרת החניון. על פסק הדין ערערו הן המשיבה 1 והן המבקש והמשיבים 3-2.

3.

בית משפט זה קיבל את ערעור המשיבה 1 ככל שהוא נסמך על העילה הנזיקית, וקבע כי התקיימו לגבי המשיבה 2 יסודות עוולת הרשלנות שבסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנוסף, נדונה שאלת אחריותם האישית בנזיקין של המבקש והמשיב 3, ששימשו כמנהליה של המשיבה 2. בית המשפט מצא כי המשיב 3 כלל לא היה מעורב בפרויקט הנדון וקבע כי אין בסיס להטיל עליו אחריות אישית בנזיקין. לעומת זאת, על המבקש הוטלה אחריות אישית להתרשלות המשיבה 2. זאת, כיוון שהוא פעל כמנהלה לצורך הפרויקט הנדון והיה מעורב באופן אישי ופעיל מטעם המשיבה 2 בביצוע העבודות שבוצעו ברשלנות ואשר גרמו לקריסת תקרת החניון נושא הדיון. לאור האמור, חויבו המשיבה 2 והמבקש, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים למשיבה 1 בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪. ערעורם של המבקש והמשיבים 3-2 נדחה.

4.

בעקבות זאת, הגיש המבקש את הבקשה שלפניי לקיום דיון נוסף בפסק הדין בערעור ולעיכוב ביצוע של פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה או בדיון הנוסף. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי בפסק הדין הוטלה עליו אחריות אישית בגין העוולה בה חב התאגיד בו שימש כנושא משרה, וזאת, באופן "אוטומטי", בלא שנבחנה התקיימות יסודות העוולה לגביו. לדבריו, הלכה זו עומדת בסתירה להלכות קודמות לפיהן מעמדו של אדם כמנהל בתאגיד אינו מצדיק כשלעצמו להטיל עליו אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות שלהן אחראי התאגיד. לדבריו, לפי הלכות אלה, לצורך הטלת אחריות אישית על אדם כאמור, יש לבחון האם נתקיימו בו יסודות העוולה, באופן נפרד ועצמאי מהתאגיד, יש לבסס מערכת נתונים החורגת מפעילותו הרגילה והשגרתית בחברה, וכן יש להתחשב בשיקולי מדיניות. המבקש טוען כי משמעותו של פסק הדין בערעור הינה כי ניתן להטיל אחריות נזיקית אישית על בעל תפקיד בתאגיד באופן אפריורי ואוטומטי כל אימת שמוטלת חבות נזיקית על התאגיד. בכך, לדעתו, טמון "חידוש עצום" בתחום דיני החבות האישית בנזיקין ויש משום התעלמות מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הוא טוען כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין בערעור תוביל לגידול אדיר בכמות המקרים בהם תוטל אחריות אישית על ממלאי תפקידים בתאגידים. כפועל יוצא מכך, לשיטתו, עלול להיגרם נזק משמעותי לכלל התאגידים והגורמים הפועלים במשק הישראלי, שפעילותם תשותק או שיהא עליהם לבטח את כל נושאי המשרה בהם, וכן עלולה להיגרם פגיעה בחברות הביטוח. המבקש סבור כי הקביעות בפסק הדין לא היו בגדר טעות ביישום ההלכה הנוהגת, אלא הוא "משוכנע" כי כוונתו של בית המשפט בערעור הייתה לקבוע הלכה חדשה. אחרת, לדבריו, היה מחזיר את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי. לבסוף, עומד המבקש על הנזקים האדירים שנגרמו לו עצמו בעקבות פסק הדין בערעור.

הכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין אליהם היא נוגעת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. במקרה דנא לא מתמלאים התנאים הדרושים לקיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף. בפסק הדין נושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה חדשה, בוודאי לא כזו המצדיקה דיון נוסף. כפי שנקבע בפסיקה, הלכה כאמור צריכה "לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר עניינו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות." (דנ"א 4804/02

רביזדה נ' גולדמן , פיסקה 2 (19.8.2002) ). בפסק הדין בערעור סקר בית המשפט את ההלכות החלות בעניין הטלת חבות אישית בנזיקין, לרבות ההלכות הנזכרות בבקשה שלפניי, ויישמן על המקרה שלפניו. אין בפסק הדין משום סטייה מההלכות הקודמות בעניין זה. נהפוך הוא: בית המשפט עמד במפורש על כך שאחריותו האישית של אורגן בתאגיד אינה קמה באופן אוטומטי כתוצאה מאחריות התאגיד בנזיקין ומעצם תפקידו של האורגן בחברה (ראו פיסקאות 16-15 לפסק הדין). בית המשפט גם קבע מפורשות כי על אורגן אחר – המשיב 3 – אין להטיל אחריות. עם זאת, כך קבע בית המשפט לאור מכלול נסיבות העניין, יש מקום להטיל אחריות אישית על המבקש. בית המשפט הדגיש כי המבקש, להבדיל מהמשיב 3, היה מעורב באופן אישי ופעיל בביצוע העבודות שהביאו לקריסת התקרה. מכאן, שטענות המבקש הן טענות ערעוריות במהותן, התוקפות את נכונות ההכרעה בעניינו. טענות אלה אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין, שהרי הליך זה אינו מהווה מסגרת לקיום הליך ערעורי נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון (דנ"פ 6178/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (4.11.2013)). משנדחתה הבקשה לדיון נוסף, מתייתר הצורך להתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין בערעור.

6.

סוף דבר: הבקשות נדחות.