רע"א 10161/17 מפעלי לוקי לבנייה בע"מ נ. עודד דרוקר

1.

בשנת 2002 קרסה תקרת חניון ששירת מתחם מגורים שאותו יזמה והקימה המבקשת. עקב כך תבעה המבקשת 7 נתבעים שונים ובהם המשיב שהיה מנהלה של החברה שביצעה את עבודות השלד (להלן: החברה ). במסגרת ההליך נחתם הסכם גישור בין המבקשת לבין 4 נתבעים – שלוש חברות הביטוח ומהנדס הפרויקט – שלפיו המבקשת תפוצה בסכום של 1,120,000 ש"ח (להלן: הסכם הגישור ). ההליך נגד החברה, המשיב ואדם נוסף המשיך להתנהל ובסופו נדחתה תביעת המבקשת (ת"א (מחוזי מר') 4676-08-07 מפעלי לוקי לבנייה בע"מ נ' אררט חברה

לבטוח בע"מ (14.6.2011)). המבקשת ערערה על פסק הדין לפני בית משפט זה וערעורה התקבל. נקבע כי החברה והמשיב חבים למבקשת ביחד ולחוד סכום של 2,037,873 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ (11.3.2014); בקשה לדיון נוסף נדחתה, דנ"א 2265/14 דרוקר נ' מפעלי לוקי לבניה בע"מ

(24.4.2014)) .

2.

כעולה מהחומר שלפנינו, המבקשת ביקשה להיפרע מן המשיב ונקטה בהליכי הוצאה לפועל. עקב כך הגיש המשיב תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם הגישור – שלטענת המבקש הוא הסכם לטובת צד שלישי שהוא זכאי לאכוף – מונע מהמבקשת לממש את פסק הדין נגדו. טענה זו נסמכת בעיקר על פרשנות המשיב את תניית השיפוי שבהסכם. המבקשת הגישה בקשה לסלק את תביעת המשיב על הסף בטענה שמדובר בתביעת סרק. לטענתה, הסכם הגישור קבע בבירור כי המבקשת זכאית להמשיך לנהל את התביעה מול המשיב ואם תזכה בה, לממש זכייתה זו. לטענתה, תניית השיפוי שממנה מבקש המשיב להיבנות כלל אינה רלוונטית וממילא לא חלה על המשיב שאינו צד להסכם. עוד נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין שקם עם מתן פסק הדין של בית משפט זה וחייב את המשיב בפיצוי המבקשת. התביעה דנן, חרף לבושה המשפטי, אינה אלא ניסיון לחמוק מאחריותו זו. לבסוף נטען כי גם עיקרון סופיות הדיון מחייב את סילוק התביעה על הסף ואין לאפשר למשיב לשוב ולהטריד את המבקשת בהליך נוסף שיסודו באותה עילה.

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' רביד ) דחה את בקשת המבקשת לסילוק תביעת המשיב על הסף. נקבע כי טענות המשיב בדבר פרשנות הסכם הגישור מחייבות בירור עובדתי בדבר כוונת הצדדים לו. עוד נקבע כי סילוק תביעה על הסף היא סעד קיצוני שאינו מתאים בנסיבות העניין. זאת ועוד, נקבע כי דין הטענה בדבר מעשה בית-דין להידחות שכן המשיב אינו מבקש להשיג על הקביעות שנקבעו בפסק הדין של בית משפט זה, אלא תובע סעד הצהרתי שלפיו המבקשת מנועה מלאכוף את פסק הדין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת שגה בית המשפט שלא סילק את התביעה על הסף; והחלטה זו צפויה להשפיע באורח מהותי על זכויותיה שכן עליה לנהל עתה הליך שלדידה הוא הליך סרק. לטענת המבקשת הסכם הגישור ברור לגמרי, אינו דורש הוכחה בראיות, ומאפשר לקבוע כבר עתה כי המבקשת זכאית לממש את פסק הדין נגד המשיב. המבקשת שבה וטוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין כאמור לעיל ובכך לחסוך בזמן שיפוטי יקר. עוד נטען כי המשיב מושתק מלטעון כל טענה נגד הסכם הגישור שבחר לא להיות צד לו ונטל את הסיכון שבהמשך ניהול ההליך.

5.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטה לדחות בקשה לסילוק תובענה על הסף המביאה להמשך בירור ההליך העיקרי לגופו, אלא במקרים חריגים (רע"א 7703/17 אחימן נ' המועצה האיזורית פרדס חנה-כרכור , פסקה 10 (25.10.2017); רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק הולדינגס לימיטד , פסקה 3 (3.8.2011)) . לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדרם של מקרים חריגים אלה. כך, בין היתר, משום שגם לשיטת המבקשת, הכרעה בשאלת השפעת הסכם הגישור על מערכת החיובים בינה לבין המשיב מחייבת את פרשנות הסכם הגישור. מטבע הדברים, פרשנות זו צריכה להיעשות תחילה על ידי הערכאה המבררת, אשר בענייננו טרם נדרשה לסוגיה לגופה. זאת ועוד, החלטת בית משפט קמא שלא לסלק בשלב זה את התביעה מחמת מעשה בית-דין היא החלטה דיונית-מינהלית במהותה שגם בה תמעט ערכאת הערעור להתערב (רע"א 3856/17 עזבון ח'ליל נ' עזבון ח'וטבא , פסקה 7 (2.1.2018)). לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין נמצא טעם להתערבות כאמור.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.