רע"א 3856/17 עיזבון המנוח לאפי ח'ליל באמצעות יורשו היחידי אלאיס נ. עיזבון

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם ) בת "א 30939-12-16 מיום 31.3.2017, בה נדחתה בקשתו של המבקש לסילוק תביעה נגדו על הסף.

1.

המשיבים הגישו נגד המבקש ונתבעים נוספים (להלן יכונו יחד: יורשי המנוחה ) תביעה שעניינה בתחרות זכויות על הבעלות בחלקה 55 בגוש 17515 באדמות הכפר ריינה (להלן: החלקה ) . המשיבים, יורשי המנוח עלי קאסם מוחמד חו'טבא , טוענים כי המנוחה נאיפה עבדאללה יוסף (להלן: המנוחה ) , סבתם של המבקש והנתבעים הנוספים, מכרה את כל זכויותיה לסבם בשנת 1958 (להלן: העסקה המוקדמת ). לעומת זאת, המבקש טוען כי המנוחה העבירה לו וליתר יורשיה, בעודה בחיים, מחצית מזכויותיה בחלקה בשנת 1986 (להלן: העסקה המאוחרת ).

2.

המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף בהסתמך על העילות הבאות: התיישנות, קיומו של הסדר בחלקה, חוסר יריבות, היעדר עילה ושיהוי. להלן התייחסות תמציתית לטענות המבקש. התיישנות ; המבקש טוען כי זכותם של המשיבים נוצרה כביכול בשנת 1958 ומאחר שחלפו מאז יותר מ-15 שנים, עילת התביעה התיישנה בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ) ולא חל כל מאורע שיש בו כדי לקטוע את מרוץ ההתיישנות. קיומו של הסדר בחלקה ; לדברי המבקש, החלקה הוסדרה ברישום במרשם המקרקעין בשנת 1978, ועל כן לפי סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, התבטלה כל זכות אחרת פרט לזו שנרשמה בהסדר. חוסר יריבות ; צוין כי המשיבים ניהלו בשנת 1999 תביעה בעניין החלקה וזכו בפסק הדין בשנת 2000 (להלן: פסק הדין ) . ואולם, המבקש לא צורף כצד לאותה תביעה ועל כן, לשיטתו, האמור בפסק הדין לא חל לגביו. היעדר עילה ; המבקש טוען כי התביעה הוגשה נגד יורשי המנוחה, כאשר המשיבים יצאו מתוך נקודת הנחה שאביו המנוח, לאפי חליל (להלן: המנוח ), הוא זה שירש את זכויותיה של אמו, היא המנוחה. ואולם, נטען כי המנוחה העבירה את זכויותיה בעודה בחיים ליורשיה (המבקש ויתר נכדיה). על כן, לטענתו, המשיבים שגו בהסתמכם על כך שעזבון המנוח הוא צד נכון לתביעה, ולמעשה לא מתקיימת מכוח עילה זו יריבות בין המבקש לבין המשיבים. שיהוי ; המבקש טוען כי המשיבים לא צירפו אותו לתביעה שניהלו בשנת 1999, וגם לאחר שקיבלו את פסק הדין, הם לא רשמו הערת אזהרה כלשהי בגין אותו הליך ואף לא את זכויותיהם במרשם המקרקעין. לטענת המבקש, היעדר הרישום גרם לו לנזק ראייתי משמעותי, שכן במהלך תקופה זו, בשנת 2013, המנוח, שהיה אחרון צאצאיה של המנוחה, נפטר.

3.

מנגד, המשיבים טענו כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף תוך שהתייחסו לכל אחת מטענותיו של המבקש. באשר לטענת ההתיישנות ; נטען כי אין לחשב את תקופת ההתיישנות החל ממועד העסקה המוקדמת בשנת 1958, אלא מן המועד שבו נודע להם על עילת התביעה העומדת להם כלפי המבקש, באוקטובר 2016, וכי תקופת ההתיישנות טרם חלפה מאז. באשר לטענה בדבר קיומו של הסדר בחלקה ; נטען כי לא מדובר בטענת סף אלא בטענה שיש לבחון אותה במסגרת ההליך, לאחר שמיעת ראיות. בהקשר זה נטען כי המבקש מתעלם מקיומו של פסק הדין שניתן נגד המנוח. באשר לטענת חוסר היריבות ; נטען כי פסק הדין ניתן, בין היתר, נגד המנוח, שהוא כאמור אביו של המבקש, ועל כן מתקיימת יריבות ביניהם לבין המבקש. באשר לטענה בדבר היעדר עילה ; נטען כי עיון בכתב התביעה מגלה שקיימות עסקאות סותרות בין זו שבוצעה מולם לבין זו שבוצעה מול המבקש. באשר לטענת השיהוי ; נטען כי מאחר שנודע למשיבים על זכויותיו של המבקש רק באוקטובר 2016, לא חל כל שיהוי בהגשת התביעה.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי התנגשות הזכויות העומדת בבסיס עילת התביעה נוצרה בעת העברת הזכויות בעסקה המאוחרת, שנערכה בשנת 1986, ולא בעסקה המוקדמת כפי שטוען המבקש. בית המשפט עמד על כך ששני הצדדים טענו כי תקופת התיישנות עומדת על 15 שנים, ועל כן אין צורך להכריע בעניין ולקבוע אחרת. נקבע כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מהיום בו נודע למשיבים על עילת התביעה, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, וכי מועד זה התקיים לכל המוקדם בשנת 2002, עת דוּוח לשלטונות המס על העסקה המאוחרת וכך ניתן היה לדעת על עצם קיומה. על רקע זה דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות, שכן התביעה הוגשה בשנת 2016 וטרם חלפו 15 שנים מאז. על רקע זה נדחתה גם טענת השיהוי אשר גרם למבקש נזק ראייתי לכאורה. כמו כן, נקבע כי קיומו של הסדר בחלקה אינו מונע מהמשיבים לעתור לאכיפתן או להעדפתן של הזכויות להן הם טוענים, על פני הזכויות הסותרות של יורשי המנוחה באחת העילות הקבועות בדין. בית המשפט קבע כי למשיבים עומדת עילת תביעה נגד המבקש, בתור אחד ממקבלי הזכויות בעסקה המאוחרת. לנוכח האמור, נדחתה בקשתו של המבקש לדחות את התביעה נגדו על הסף.

5.

בבקשה שלפנַי טוען המבקש כי יש לקבל את בקשתו לסילוק התביעה נגדו על הסף, כיוון שכך יחסכו הצדדים ובית המשפט "משאבים רבים וניכרים". לשיטתו, במקרה דנן אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, שכן קביעותיו של בית המשפט המחוזי התבססו ברובן על כתבי הטענות שהגישו הצדדים, ועל כן יש מקום להתערבותו של בית משפט זה. המבקש חוזר על עיקר הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי ומציג נתונים עובדתיים שונים, שיש בהם כדי להצביע, לשיטתו, על קיומם של טעמים המצדיקים את דחיית התביעה נגדו על הסף.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

7.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן בנושאים דיוניים-מנהליים. משכך, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות מסוג זה ולהעניק רשות ערעור, למעט במקרים חריגים בהם ניכר כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות [ חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, 2012)]. בהקשר זה נקבע לא אחת, כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות שעניינן בבקשה לסילוק על הסף רק במקרים חריגים, שבהם קיים חשש שניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים או שההכרעה בבקשה תמנע ניהולו של הליך שגוי או מורכב במיוחד [השוו: רע"א 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 4 והאסמכתאות שם (16.2.2017)]. אינני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי כי נפלה טעות מהותית בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי מתקיימות בענייננו עילות שונות המצדיקות את דחיית התביעה נגדו על הסף. ואולם, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לסלק תביעה על הסף " אלא במקרים נדירים בהן התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה" [השוו: רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד , פסקה 7 (15.12.2014)]. לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, אשר נסמכה על התרשמותו מן החומר העובדתי שהוצג בפניו . מן הבקשה עולה כי בין הצדדים ישנה מחלוקת באשר לעובדות המקרה ולנפקותן המשפטית. לטעמי, ראוי כי מחלוקות עובדתיות אלה תתבררנה על ידי בית המשפט המחוזי שלא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

9.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.