דנ"א 4233/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. מונדר סלאמה

1.

מונחת לפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 4233/08 מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.4.2008) (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קיבל בית המשפט (השופטים א' גרוניס, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן) את ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שבגדרו בוטלה החלטת רשמת בית המשפט המחוזי להעניק למשיבים רשות להתגונן.

2.

העותרת הגישה בקשה לביצוע שיקים בלשכת ההוצאה לפועל והמשיבים הגישו את התנגדותם לכך. בקשה זו נדחתה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי משום שהתגלו בה חסרים מבחינת הרקע העובדתי. בטרם ניתן פסק דין בערעורה של העותרת על החלטה זו, הסכימו הצדדים (ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק דין) כי יותר לעותרת לתקן את כתבי טענותיה. משכך, הגישה העותרת בקשה מתוקנת לביצוע השיקים. המשיבים מצידם ביקשו למחוק חלקים מתוך בקשה מתוקנת זו, שכן לטענתם לא ניתנה הרשות להוספתם והם לא הופיעו בבקשה המקורית. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה טענה זו, אולם בד בבד החליטה להעניק למשיבים רשות להתגונן על פי בקשתם בלבד, בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) וכן להתיר להם להגיש כתב הגנה (למטרה מוגבלת ומוגדרת) (להלן: החלטת הרשמת ).

העותרת ערערה לבית המשפט המחוזי על החלטת הרשמת וטענה כי ההחלטה שללה את זכותה לחקור את המשיבים על תצהיריהם בטרם קבלת ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן. בית המשפט המחוזי קבע כי הרשמת נתנה את החלטתה מבלי שניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לסוגיה ובמסגרת דיון בבקשה בעניין שונה, לכן נפסק כי יש לבטל את החלטת הרשמת. הדיון הוחזר לרשמת מבלי שהובעה עמדה כלשהי בשאלה אם יש להעניק למשיבים רשות להתגונן אם לאו. בנוסף, חויבו המשיבים בהוצאותיה של העותרת ובשכר טרחת עו"ד בסך 26,000 ש"ח. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטה זו.

3.

כאמור, בית משפט זה ראה מקום ליתן רשות ערעור ולדון בעניין כאילו הוגש ערעור ולקבלו, כך שהחלטת הרשמת תשוב על כנה – וזאת למרות הנטייה שלא ליתן רשות ערעור במקרים כגון דא. בפסק הדין עמד בית המשפט על התיקון שנעשה בנוסח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי ועל משמעות השינוי שנעשה. בית המשפט הסביר כי נוסח התקנה האמורה כיום מאפשר, באופן חריג , להחליט בבקשה שעניינה מתן רשות להתגונן אף ללא קיום דיון. בית המשפט דחה את טענת העותרת כי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי אינה גוברת על סעיף 17 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, לפיו רשאי בית המשפט שהוגש לו תצהיר לצוות על חקירת המצהיר "ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך". בית המשפט ציין מקרים נוספים בגדר תקנות סדר הדין האזרחי שבהם נדרשת רשות בית המשפט לשם חקירה על תצהיר, וכן הדגיש היתרונות והחשיבות שבמתן החלטה ללא דיון בבקשת רשות להתגונן במקום שבו הרשם או בית המשפט משוכנע שיש ליתן רשות כאמור (בשונה מדחיית הבקשה המצריכה "טעמים מיוחדים שיירשמו"). לאור האמור קבע בית המשפט כי החלטת הרשמת תשוב על כנה.

4.

העותרת סבורה כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה, בעניין שלא נדון בהרחבה עד כה בפסיקה, וכי הוא בעל משמעות "מרחיקת לכת" בכל הנוגע למסגרת הדיונית של סדר הדין המקוצר. לשיטתה של העותרת, במקרה דנן מתקיימים השיקולים המצדיקים קיום דיון נוסף. כך, העותרת טוענת שפסק הדין, אשר לשיטתה לא הציב קריטריונים ברורים להפעלת החריג המתיר החלטה מבלי לקיים דיון, עלול להוביל להפיכת החריג לכלל. עוד נטען כי יש הצדקה לקיום דיון נוסף מאחר שמ דובר

בתקנה חדשה ובהלכה חדשנית המצמצמת עד מאוד את ההלכות הקודמות שנקבעו בסוגיה ומשליכה על זכותו של בעל דין לחקור חקירה נגדית. כן נטען כי ההלכה תקשה על התובעים בהליך סדר הדין המקוצר ותפגע בצורך בגילוי האמת על חשבון שיקולים של יעילות דיונית.

5.

כאמור, העותרת סבורה כי קביעתו של בית המשפט לעניין תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי מעלה שאלות שראוי לקיים לגביהן דיון נוסף בפני הרכב מורחב. לאחר שבחנתי טענה זו ועיינתי בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה בענייננו להיעתר לעתירה. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר המקרים הנדירים והחריגים שבהם ראוי לקיים דיון נוסף על-פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד‑1984. בענייננו, לא ניתן לומר כי בפסק הדין נפסקה הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט זה ביחס לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שזו מנוסחת כיום, באופן המקים עילה לדיון נוסף (ראו דנ"א 10867/06 עטר נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ (לא פורסם, 28.8.2008)). בנוסף, לא ניתן לומר שסיכויי העתירה לשינוי ההלכה גבוהים, שכן לשון תקנה 205(ג) נהירה ודומה כי פסק הדין לא בא אלא כדי להבהיר את המתבקש מן הנוסח העדכני של התקנה (והשוו דנ"א 10639/06 TEA BOARD INDIA

נ' DELTA LINGERIE S.A OF CACHAN, FRANCE

(לא פורסם, 13.4.2008) פסקה 9 להחלטה; דנ"א 8349/03 רובינשטיין נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (לא פורסם, 28.6.2004) פסקה 6 להחלטה). אמנם, כפי שטוענת העותרת, יתכנו מקרים נוספים שבהם תתעורר שאלה דומה בהתייחס לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם זו הסיבה העיקרית שבגינה מצא לנכון בית המשפט מלכתחילה להעניק רשות ערעור ולהעמיד את אופן השימוש בתקנה על מכונה. נמצא, כי השיקולים המצדיקים קיום דיון נוסף בפסק דין של בית-המשפט העליון אינם מתקיימים בעניינו.

6.

למעלה מן הצורך, אף לגופו של עניין אציין כי סבורני שפסק הדין לא יפגע ביעילותו של הליך סדר הדין המקוצר וברצון של התובעים לנקוט בו. תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין המקוצר תוקנה כך שתינתן האפשרות לבית המשפט להעניק רשות להתגונן אף ללא חקירת המצהיר ומבלי לקיים דיון. כך נקבע במפורש בתקנות. בפסק דינו הדגיש בית המשפט כי החלטה ליתן רשות להתגונן ללא דיון היא בגדר חריג ותעשה רק במקרים שבהם הרשם או השופט שוכנעו לחלוטין כי יש לכך הצדקה. אין בכך משום הפיכת החריג לכלל – אלא להיפך – יש בכך כדי להבהיר את אופן יישומו של החריג. מעבר לאמור, לדעתי, יש בכך אף משום שיפור היעילות וכן חיסכון רב בזמן שיפוטי ובהתדיינויות, שהרי באותם מקרים חריגים שבהם התוצאה ברורה – הדיון אינו דרוש. יתכן שיש מקום לקבוע קריטריונים להתוויית שיקול הדעת בעת בחינת בקשה למתן רשות להתגונן בסוגיה האמורה, אך בנסיבות העניין אין בכך בכדי להצדיק דיון מורחב בעתירה.

7.

התוצאה היא כי העתירה נדחית.