פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
4936/13
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
העותרים:
1. טיבריו קליין
2. ניר מיכה
3. אהרון לייב ז"ל
4. יעקב פייג ז"ל
5. מרגריטה קליין
6. נפתלי לייב
נ ג ד
המשיבים:
1. בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
2. זאב שורגי
עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית
המשפט העליון מיום 12.6.2013 ברע"א 5963/11, רע"א 5964/11 ורע"א
6008/11 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' רובינשטיין, ח' מלצר ו-צ' זילברטל
בשם העותרים:
עו"ד ג' ספקטור;
עו"ד א' וינוגרד; עו"ד מ' פלדמן
החלטה
1.
לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 12.6.2013 ברע"א 5963/11, רע"א 5964/11 ורע"א 6008/11 (השופטים א' רובינשטיין , ח' מלצר ו- צ' זילברטל ) (להלן – פסק הדין ).
2.
כמתואר בפסק הדין, השתלשלות העניינים הנוגעת לסכסוך בין בעלי הדין היא סבוכה. בית המשפט העליון עמד בפסק הדין על הדברים בפירוט, ולא זה המקום לשוב עליהם. בקצרה ייאמר, כי מדובר בסכסוך אשר נמשך בין בעלי הדין למעלה מעשרים שנה. בבסיס הסכסוך עומדת טענת העותרים והמשיב 2, כי המשיב 1, בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – המושב ), חייב להם כספים. על רקע חבות נטענת זו, התנהלו בין בעלי הדין הליכים משפטיים רבים ומסועפים, אשר טרם הגיעו לסיומם. לענייננו נציין, כי ביום 28.12.2010 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין לחישוב שנערך על-ידי רואה-חשבון לעניין זה, לפיו חובו של המושב לעותרים ולמשיב 2 עומד על סכום של כ-70 מיליון ש"ח. על כך הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון, בפסק הדין בגינו נתבקש דיון נוסף, הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא לשם המשך בירור המחלוקות בין בעלי הדין ולצורך מינוי של גורם מקצועי לשם כך, הכל כמפורט וכאמור בפסק הדין.
3.
דין העתירה לדיון נוסף להידחות. עיינתי בבקשה ובפסק הדין. בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה המצדיקה עריכת דיון נוסף בפסק הדין, כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עיקר תרעומתם של העותרים מתייחסת לפסק דין שניתן באחד מהסתעפויותיו של הסכסוך, בגדר ה"פ 957/01 (מיום 20.8.2002, מפי כבוד השופטת ד' פלפל ;
ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 8969/02 שורגי נ' בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (1.10.2003)). בפסק דין זה נתן בית המשפט המחוזי הוראות שונות באשר לאופן עריכת ההתחשבנות בין בעלי הדין, ובעיקר, באשר להיקף המסמכים שיוכלו בעלי הדין להציג לשם כך. לטענת העותרים, ההוראות שנתן בית המשפט העליון בפסק הדין באשר להמשך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי, אינן עולות בקנה אחד עם פסק הדין שניתן בה"פ 957/01, שהינו פסק דין חלוט. עוד מוסיפים וטוענים העותרים, כי בפסק הדין נשוא העתירה ניתנו הוראות באשר להמשך ההתדיינות בין בעלי הדין, העומדות בניגוד להסדרים דיוניים אשר הושגו ביניהם. טענות אלו הן טענות ערעוריות באופיין, ועניינן בהשקפת העותרים באשר לנכונות פסק הדין נשוא העתירה. טענות מסוג זה אינן מקימות עילה לקיומו של דיון נוסף. אין אלא לקוות כי בעלי הדין ישכילו להביא את הסכסוך ביניהם, הנמשך זמן רב מאוד, לכלל סיום באופן יעיל ומהיר. התמשכות ההליכים על פני מספר עשורים אינה משרתת את טובתם של בעלי הדין.
4.
העתירה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג בחשון התשע"ד (27.10.2013).
המשנָה לנשיא