דנ"א 4993/99 גלינה רושקנסקי נ. יאנק רושקנסקי

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופטים ת' אור, י' זמיר וי' אנגלרד) בע"א 5592/98.

1.העותרת תבעה את המשיב, בעלה לשעבר, בתביעת מזונות עבור התקופה שקדמה לגירושי בני הזוג. בית המשפט המחוזי בחיפה ( השופט יעקבי-שווילי) דחה את התביעה, בהתבסס על קביעותיו כי העותרת קיימה קשרים עם גבר זר וכי מעשי ידיה הספיקו למזונותיה. העותרת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעורה טענה, כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הן שגויות וכי לא היה לה יומה בבית המשפט המחוזי, משום שבית המשפט לא נאות לדחות את שעת הדיון על מנת לאפשר לבא כוחה להתייצב ולטעון בשמה. מטעם זה נאלצה לייצג את עצמה.

2.בית המשפט העליון דחה את ערעורה של העותרת, בקבעו, כי בית המשפט לא היה חייב לדחות את הדיון משנמנע בא כוחה של העותרת להתייצב בשעה היעודה וכי קביעותיו העובדתיות הושתתו כהלכה על חומר הראיות.

3.מונחת בפני עתירה לדיון נוסף בעניין זה. העותרת שבה וחולקת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ומביאה ראיות המעידות לשיטתה על אי-אמינותו של המשיב. עוד היא טוענת, כי בית המשפט המחוזי נהג בה שלא כהלכה בעת שסירב לדחות את הדיון וחייבה לטעון לעצמה. לעניין זה היא מוסיפה, כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי מטילות בה דופי ופוגעות בשמה הטוב.

4.דין העתירה להידחות. על פי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-:

"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף."

טענותיה של העותרת אינן באות בגדרו של הסעיף. העותרת אינה טוענת נגד הלכה שיצאה מתחת ידיו של בית המשפט העליון. היא מבקשת, למעשה, לערער (פעם נוספת) על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ועל הדרך הדיונית בה נקט. כבר פסקנו לא פעם, כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" (וראו לדוגמא: ד"נ 917/97 חוזה נ' בית המשפט העליון , ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש הוצאה לפועל, פ"ד לו (3) 99, 101, ד"נ 3379/91 עו"ד רם כספי נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

העתירה נדחית איפוא.