דנ"א 5254/17 פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוח חובה

1.

לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 8961/16 מיום 14.6.2017, שניתן מפי השופט י' עמית ובהסכמת השופטים י' דנציגר ו נ' סולברג . בפסק הדין נדחה ערעורם של המבקשים ונקבע שהם אינם נחשבים "תלויים" באביהם המנוח (להלן: המנוח ) לצורך קבלת פיצויים מכוח סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ).

2.

המנוח נהרג בתאונת דרכים בגיל 62 והותיר אחריו אישה ושני ילדים בגירים. אשתו של המנוח היא היורשת היחידה וילדיו טענו שהם זכאים לפיצוי משום שהמנוח תמך בהם תמיכה כספית בפועל ותמיכה זו הייתה נמשכת אלמלא התאונה. טענה זו התבססה על סעיף 78 לפקודת הנזיקין שבו נקבע:

זכותם של תלויים לפיצויים

78.

גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם של המבקשים בקבעו שאין לראותם תלויים במנוח לצורך סעיף זה. המבקשים ערעורו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וערעורם נדחה בפסק הדין מושא הבקשה. בפסק הדין ניתח השופט י' עמית

את הדין בסוגיית הפיצוי לתלויים במסגרת דיני הנזיקין. השופט עמית בחן את פסיקותיו הקודמות של בית המשפט בתחום זה, פירש את סעיף 78 הנזכר מבחינה מילולית ותכליתית, ונדרש לשיקולי המדיניות בסוגיה ולהיבטים נוספים של העניין. בסופו של דבר, הגיע השופט למסקנה הבאה:

"ילד יוכר כ'תלוי' ויוכל לזכות בפיצוי כתובע עצמאי רק אם הוא תלוי תלות ממשית בהוריו, היינו – נסמך על שולחנם וחסר יכולת להתפרנס כאדם בוגר" (פסקה 23 בפסק דינו של השופט י' עמית ).

כאשר השופט עמית יישם את הקביעה הזו על המקרה דנן הוא הגיע למסקנה שלא ניתן לראות במבקשים "תלויים" לצורך קבלת פיצוי לפי סעיף 78. סוגיה נוספת שהתעוררה בפסק הדין נגעה לתשלומי פנסיית השארים. גם בנוגע לעניין זה נקבע שיש לאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי שלפיהן תשלומי הפנסיה ינוכו מתוך הפיצוי החודשי, בתקופה שלאחר יציאתו של המנוח לגמלאות הפנסיה תנוכה מהפיצוי המגיע לאלמנה, ובתקופה שלאחר תום תוחלת חייו של המנוח תקבולי הפנסיה הצפויים לא ינוכו. בית המשפט אישר את הקביעות האלו באומרו שהן מוצדקות ומתיישבות עם ההלכה.

3.

השופט נ' סולברג הצטרף לתוצאת פסק דינו של השופט עמית וגם לעיקרי דבריו. עם זאת, השופט סולברג

ביקש להסתייג במידת מה מהפרשנות שניתנה לסעיף 78 ולקבוע שנכון יהיה:

"לאפשר גם לילדים בוגרים לחסות תחת הגדרת 'תלויים' אם יוכיחו כי פרנסתם – כולה או עיקרה – מסופקת על-ידי הוריהם. זאת, אף אם הילדים הם בעלי יכולת השתכרות, ואף אם פרחו מן הקן ועזבו את בית ההורים.

[...]

ודוק, לא בנקל יעמדו הילדים הבוגרים בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם בטענת התלות – עליהם להוכיח תלות של ממש בהוריהם, כאשר ללא תמיכת ההורים לא עמד להם מקור לקיום באופן עצמאי" (פסקה 7 בפסק דינו של השופט

נ' סולברג ).

השופט

י' דנציגר לא הכריע במחלוקת הנדונה, שכן לדעתו לא היה בכך צורך במקרה דנן, אשר בנסיבותיו הוחלט בלאו הכי לדחות את הערעור. לפיכך, גם השופט דנציגר

הצטרף לתוצאת פסק דינו של השופט עמית .

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפניי.

4.

המבקשים טענו שבית המשפט שגה בפירושו את סעיף 78 לפקודת הנזיקין. בין היתר נטען שלא היה מקום להתייחס לכותרת הסעיף, שיש לפרש את הסעיף לפי הדין האנגלי ושמכיוון שמדובר בחוק חברתי-כלכלי יש מקום לתת משקל יתר לזכויות הנפגעים. המבקשים הוסיפו שתוצאת פסק הדין סוטה מהלכות קודמות ושהיא בעייתית משום שהיא "פוגעת במוטיבציה של אדם הנתמך על ידי הוריו לצאת למעגל העבודה" (פסקה 82 בכתב הבקשה לדיון נוסף). המבקשים השיגו גם על הקביעות לעניין ניכויי הפנסיה וטענו שהן מוטעות ומשקפות יישום שגוי של ההלכות בתחום.

5.

דין הבקשה להידחות. אכן, ביחס לשאלה אם המבקשים, בהיותם בגירים שסיימו את לימודיהם ומנהלים משקי בית עצמאיים, יכולים להיחשב "תלויים" לצורך סעיף 78 לפקודת הנזיקין, צוין בפסק הדין ש"בית משפט זה טרם אמר את דברו בסוגיה" (פסקה 6 בפסק דינו של השופט י' עמית ). בית המשפט סקר בפסק הדין את המגמות השונות בפסיקה בנוגע להגדרת "תלויים" תוך הדגשה ש"הגדרתו של ילד בגיר ועצמאי כלכלית בכוח או בפועל כ'תלוי' – לא נדונה במפורש במקרים שהוזכרו" (פסקה 8 לפסק דינו של השופט י' עמית ). אולם אין די בחדשנותו של פסק דין כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף. על פי ההלכה "לא כל חידוש הילכתי די בו כדי להצדיק סטייה מן הכלל הרגיל שלפיו פוסק בית-המשפט העליון בשלושה ופסיקתו היא סוף פסוק. נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין" (דנ"א 595/16 בית החולים הלל יפה בחדרה נ' דנינו , פסקה 6 (14.3.2016)). לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי שהמקרה דנן, על אף שחשיבותו אינה מבוטלת, אינו נמנה עם אותם המקרים ה" חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף" (דנ"פ 11414/05

רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 14 (31.1.2006)) . קל וחומר שאין לקיים דיון נוסף בקביעותיו של בית המשפט בסוגיית הפנסיה, שכן גם המבקשים עצמם לא הצביעו על הלכה חדשה וברורה שקבע בית המשפט בעניין זה, אלא השיגו על הכרעת בית המשפט ועל האופן שבו יישם את ההלכות בתחום. כידוע, אין בטענות שכאלו כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף (דנ"פ 1329/16 זדורוב נ' מדינת ישראל , פסקה 29 (5.7.2016)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.