פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א
5333/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
העותרת
:
לילה
מדאח מג'לג'וליה
נגד
המשיבים
:
1.
מדינת ישראל
2.
רפעת עודה, משיב פורמלי
עתירה לדיון נוסף ב
פסק דינו של בית המשפט
העליון
בע"א 5355/97 מיום 4.8.98, שניתן
על
ידי כבוד השופטים: ת' אור, ט' שטרסברג-
כהן
ו-י' גולדברג
בשם
העותרת: עו"ד ר' שרון
בשם
המשיבה מס' 1: עו"ד י' בשן
החלטה
זוהי עתירה לדיון נוסף בפסק הדין בע"א 5355/97 בו התקבל ערעורה של המשיבה 1 (להלן: "המדינה") על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 867/92.
1.המשיב 2 (להלן: "עודה") שימש בעבר כסייען של כוחות הביטחון בשומרון. בשנת 1977 גוייס לכוחות המשטרה ושרת כשוטר בקלקיליה, מאוחר יותר הועבר למרחב ירקון, ובמקביל עבר להתגורר בג'לג'וליה. בעת התרחשות האירוע, המתואר להלן, היה בדרגת רב סמל.
2.ביום 15.10.88, ירה עודה, במסגרת סכסוך שכנים, בתת מקלע עוזי, שניתן לו על ידי מפקדו לצרכי הגנה עצמית, בעותרת ובשני בניה. כתוצאה מהירי נהרגו בניה של העותרת ולה עצמה נגרמה נכות בשיעור 65% לצמיתות. בגין מעשים אלה הורשע עודה בעבירות של הריגה וניסיון לרצח.
3.העותרת תבעה את המדינה ואת עודה בגין הנזק שנגרם לה. בית המשפט המחוזי קבע כי בנתינת תת המקלע לעודה התרשלו מפקדיו וזאת משום שבנסיבות האמורות, היה עליהם לצפות לשימוש בלתי אחראי בתת המקלע מצידו. משכך, קבע בית המשפט כי על המשיבים לשלם לעותרת פיצויים בסכום של 1,216,595 ש"ח.
4.המדינה ערערה לבית משפט זה על חיובה לפצות את העותרת ולחלופין על גובה הפיצויים. בית המשפט (כבוד השופטים ת' אור, ט' שטרסברג-כהן וי' גולדברג) קיבל את ערעור המדינה, לאחר שקבע כי במסירת תת המקלע לעודה לא היתה משום סטייה מסטנדרד הזהירות הסביר, הנדרש בנסיבות העניין, ולפיכך לא הוכחה כל התרשלות במקרה זה.
5.על פסק דין זה הוגשה לפני עתירה לדיון נוסף. עיקר טענותיה של העותרת נושאות אופי של טענות ערעור ונוגעות למסקנות בית משפט זה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. כן מביאה העותרת שורת הלכות שלטענתה נסתרות על ידי פסק הדין נשוא עתירה זו.
6.לאחר עיון בחומר שלפניי נחה דעתי כי דין העתירה להדחות. בית המשפט לא קבע כל הלכה שיש בו משום חידוש או קושי אלא בחן, האם בנסיבות העניין, התקיימה רמת הזהירות הנדרשת. האסמכתאות שהובאו על ידי העותרת אין בהן כדי לסתור את פסק הדין נשוא העתירה מהטעם הפשוט שפסק הדין אינו משנה מההלכות הקיימות אלא עוסק ביישומן של אלה על עובדות המקרה הקונקרטי. השגותיה של העותרת על מסקנותיו של בית המשפט, וזאת למרות שלחלקן מנסה היא להקנות אופי עקרוני, אינן אלא טענות ערעור שאין בהן כדי להצדיק דיון נוסף בפני בית משפט זה (דנ"א 4865/98 עדוי נ' עדוי (לא פורסם)).
העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' באייר התשנ"ט (18.4.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98053330.
A05
/דז/