דנ"א 5406/15 פריניר (הדס 1987) בע"מ נ. שי ברזילי

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.2014) (מפי השופט ח' מלצר , בהסכמת השופטים א' רובינשטיין ו ס' ג'ובראן ).

רקע

1.

המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) הגישו בקשה לאישור תביעה כייצוגית נגד המבקשת, פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן:

פריניר ), בטענה כי הכיתוב אשר הופיע על-גבי אריזות רסק עגבניות מתוצרת פריניר "כשר לפסח בהשגחת הרבנות גליל תחתון" – הטעה את ציבור הרוכשים . בבקשת האישור נטען כי התובענה הוגשה בשמה של קבוצה בלתי ידועה של כ-800,000 צרכנים, שבגדרה נכללים: "כל אדם ו/או כל אדם בעל העדפות צריכה של מוצרים בעלי הכשר כדין לפסח, שרכש ו/או צרך, לקראת ובמהלך פסח תשס"ד-2004, מוצר ממוצרי המשיבה [המבקשת – מ.נ.] שהוצג שלא כדין כבעל הכשר לפסח בהשגחת הרבנות ו/או נציגיה".

2.

בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט

ה' ח'טיב ) קבע כי פריניר הטעתה לכאורה את המשיבים ולקוחות נוספים וכי עקב התנהלות זו נגרמו להם נזקים. חרף קביעות אלה, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האישור. ראשית, נקבע כי בקשת האישור הוגשה ביוזמתו של מי שהיה באותה עת בערכאה הדיונית בא כוח המשיבים מתוך מניעים אישיים ושיקולים של קבלת שכר טרחת עורך-דין. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלה נוצר חשש שבקשת האישור לא הוגשה למטרה שלשמה נועד הליך התביעה הייצוגית, אלא כדי להעשיר את בא-כוח המשיבים. בנוסף לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. על כן, דחה כאמור בית המשפט המחוזי את בקשת האישור.

המשיבים לא השלימו עם תוצאת פסק הדין והגישו ערעור לבית המשפט העליון. היועץ המשפטי לממשלה התייצב להליך הערעור. כמו כן, ביקשה לשכת עורכי הדין להצטרף להליך כידידת בית המשפט. הן היועץ המשפטי לממשלה, הן לשכת עורכי הדין צידדו בעמדת המשיבים.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

3.

בית המשפט העליון פסק כי דין ערעורם של המשיבים להתקבל ברובו. פסק הדין העיקרי ניתן מפי השופט ח' מלצר . חברי ההרכב הנוספים, השופט א' רובינשטיין והשופט ס' ג'ובראן , הצטרפו לתוצאה שלפיה דין הערעור להתקבל והוסיפו הערות משלהם.

4.

בית המשפט העליון אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי שלפיהן התקיים לכאורה פער בין המצג שהציגה פריניר על גבי אריזותיהם של מוצריה

("כשר לפסח בהשגחת הרבנות האזורית גליל תחתון") לבין המציאות לאשורה. בנוסף לכך נקבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה הנוכחי, יש לאמץ את הקביעה שלפיה נגרם לכאורה נזק ממוני לכל מי שרכש את המוצר לפני הפסח. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי "... לא בכל מקרה שבו לקוח צרך מוצר בעקבות מעשה הטעיה, לכאורה, מצד עוסק – יהיה הצרכן זכאי להשבת הסכום ששילם בעד המוצר... הדבר אפשרי, לטעמי, רק במקרים חריגים ביותר – כגון זה שלפנינו – שבהם תכונותיו של המוצר שנצרך בפועל ... שונות באופן מהותי מתכונותיו של המוצר שהצרכן התכוון לצרוך, עד כי מתקיים למעשה מעין 'כשלון תמורה מלא'" (פסקה 48 לפסק דינו של השופט מלצר).

עוד נקבע כי נגרם לכאורה נזק לא-ממוני למי שצרך את המוצרים הנדונים במהלך הפסח. אולם, נדחתה הטענה שלפיה נגרם נזק לא-ממוני גם למי שרכש את המוצרים לפני פסח, אך בעקבות הודעת הרבנות על קיומו של "חשש חמץ" – נמנע מצריכתם.

5.

בית המשפט העליון התערב גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה לא התקיימו התנאים לאישורה של התביעה כייצוגית. בין היתר, קבע בית המשפט העליון כי גודל הקבוצה מצדיק במקרה זה את ניהול התביעה כייצוגית: "... מקרה של הטעיה, לכאורה, בכשרות של מוצר מזון, הוא בהחלט מסוג המקרים שבהם הפגיעה שנגרמה, לכאורה, לצרכן (שעשה שימוש במוצר) היא ברורה על פניה עד כי לא יכול להיות ספק שציבור צרכנים גדול מאוחד באינטרס משותף להעמיד במבחן משפטי את מעשה ההפרה של העוסק" (פסקה 66 לפסק דינו של השופט מלצר). מכל מקום, נקבע כי אף אם ניתן היה להעריך כי מספרם של חברי הקבוצה יהיה קטן, לא היה הדבר מצדיק בהכרח לקבוע כי התביעה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. בנוסף לדברים אלה, קבע בית המשפט העליון כי אף שקיימת שונות בין חברי הקבוצה, מדובר בשונות הרלוונטית בעיקרה לקביעת שיעור הפיצוי שייפסק לכל אחד מחברי הקבוצה. שונות מסוג זה, כך נקבע, אינה גורעת מכשירותה של תביעה להתברר במסגרת של תביעה ייצוגית.

6.

בית המשפט העליון הוסיף והתערב בקביעה שלפיה יש לדחות את בקשת האישור בשל התנהלותו של בא-כוח המשיבים. לעניין זה נקבע – על בסיס פסיקה קודמת – כי "... אין במניעיו של התובע היוזם את ההליך הייצוגי, המבקש לזכות ברווח, כדי לשלול את תום לבו ולהכשיל את בירור תביעתו כייצוגית (בכפוף להתקיימותם של יתר התנאים הנדרשים). הוא הדין ביתר-שאת בשעה שהמניעים הכספיים האמורים מיוחסים לעורך-הדין, שזה עיסוקו ואין פסול בציפייתו לקבל שכר טירחה בעבור עבודתו" (פסקה 87 לפסק דינו של השופט מלצר). בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי העולה מגישה זו הוא, כי במקרים המתאימים גם פעולה של עורך-דין לאיתורם של נפגעים לצורך הגשת תביעה ייצוגית – אין בה בהכרח כדי להכשיל את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. עם זאת, צוין כי במקרה דנן לא נקבע כממצא עובדתי כי בא כוח המשיבים הוא שיזם את הפנייה למשיבים במטרה "לגייס" אותם לצורך הגשת תביעה ייצוגית. אף הודגש כי מעדותם של המשיבים עלה כי הם היו אלה שפנו לבא-כוחם לאחר שנודע להם על ההטעיה לכאורה מצד פריניר (שם, פסקה 96).

7.

נקבע איפוא כי יש לקבל את בקשת האישור ולדון בתביעה כייצוגית בערכאה הדיונית. לשם כך, הגדיר בית המשפט העליון את הקבוצה שבשמה תנוהל התביעה הייצוגית: כל צרכן בעל העדפות צריכה של מוצרי מזון כשרים לפסח בהשגחת הרבנות, שיצהיר בתצהיר כי רכש בישראל לקראת פסח תשס"ד-2004 או במהלכו מוצר ממוצרי פריניר אשר על גבי אריזתו צוין "כשר לפסח בהשגחת הרבנות האזורית גליל תחתון". בנוסף נקבע כי בקבוצה זו תיכללנה שתי קבוצות משנה. קבוצת המשנה האחת תכלול כל אדם שצרך מוצר ממוצרי פריניר, ו קבוצת המשנה השנייה תכלול כל אדם שנודע לו על קיומו של "חשש חמץ" במוצרי פריניר ובשל העדפותיו ההלכתיות – לא צרך את המוצר במהלך פסח תשס"ד או לאחריו, ולא קיבל זיכוי או מוצר חלופי תחתיו. כן הוגדרו עילות התביעה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לקבוצה והסעדים הנתבעים. לבסוף נקבע כי באי-כוח הצדדים יגישו לבית המשפט בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין טיוטת הודעה על אישור התובענה הייצוגית וכי הודעה זו תפורסם לאחר אישור בית המשפט בשלושה עיתונים יומיים.

8.

השופטים א' רובינשטיין ו ס' ג'ובראן הסכימו כאמור לתוצאת פסק הדין, והוסיפו מספר הערות. בשונה מהשופט מלצר, היה השופט רובינשטיין מסויג יותר באשר לשימוש של תובעים ועורכי-דין בכלי התובענה הייצוגית. בנושא זה הדגיש השופט רובינשטיין כי מטרתו של כלי התובענה הייצוגית היא בראש ובראשונה מטרה ציבורית. לכן, לדידו, על בית המשפט להישמר שלא להחליף בין העיקר (האינטרס הציבורי) לטפל (האינטרס הממוני של התובעים האינדיבידואליים ובעיקר עורכי הדין); ולהישמר מפני מתן הכשר להפיכת התביעה הייצוגית ל"'תעשיה' מקצועית שתועלתה אינה בשירות העניין הציבורי אלא בשירות הכיס גרידא" (פסקה ט"ו). על רקע דברים אלה, סבר השופט רובינשטיין כי אין לעודד התנהגות פעלתנית כלשונו מצד עורך הדין בנוגע לייזומן של תביעות ייצוגיות. עם זאת, הדגיש השופט רובינשטיין כי דברים אלה הם בבחינת למעלה מן הצורך, שכן בית המשפט המחוזי לא קבע כממצא עובדתי כי בא כוח המשיבים הוא שיזם את הפניה למשיבים.

השופט ג'ובראן מצדו תמך בעמדת השופט מלצר וציין כי לנוכח ייחודה של התובענה הייצוגית ותכליותיה, יש ככלל לאפשר את ייזום התובענה הייצוגית על ידי עורכי דין גם ממניעים כספיים.

9.

אשר על כן, התקבל כאמור הערעור ברובו. יצוין כי לאחר עיון בחוות דעתם של השופטים רובינשטיין וג'ובראן, הוסיף השופט מלצר בפסק-דינו כי נוכח העובדה שהתובענה הייצוגית אמורה עדיין להתברר לגופה – טענות הצדדים ביחס לקביעות הלכאוריות בה תהיינה שמורות להם. כן הסכים השופט מלצר כי בית המשפט המחוזי ימשיך לבדוק בקפדנות גם בשלב בירור התובענה לגופה את דרך הייצוג והגמול, כמו גם את הבטחת תכליות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ותועלת הציבור (פסקה 101).

החלטת הפרסום מיום 27.7.2015

10.

בהתאם לפסק הדין, הגישו המשיבים בקשה לאישור נוסח מודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית. לאחר עיון בבקשת המשיבים, בתגובת המבקשת (פריניר), בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובתשובת המשיבים לתגובות, הוחלט לאשר את נוסח המודעה שהגישו המשיבים בתוספת קטע שבו ייאמר כדלקמן: על כל אדם הנכלל באחת משתי קבוצות המשנה אשר בדעתו לבקש פיצוי אישי, לצרף תצהיר בגדרו יבהיר מתי נודע לו לראשונה על הודעת הרבנות בדבר החשש לחמץ במוצרי פריניר; ויצהיר לאילו משתי תתי הקבוצות הוא משתייך וכיצד מתקיימים בו תנאי הקבוצה. בכך הובהר כי הגשת תצהיר אינה תנאי להיכלל בקבוצת התובעים, כי אם תנאי לקבלת פיצוי אישי, ככל שייפסק פיצוי כזה. לפיכך נקבע כי מודעה בנוסח שאושר כאמור תפורסם בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה (עד ליום 27.8.2015) בשלושה עיתונים יומיים (להלן: החלטת הפרסום ).

הבקשה לדיון נוסף

11.

לטענת המבקשת, מן הראוי היה לדחות את בקשת האישור בשל התנהלותו חסרת תום הלב של בא-כוח המשיבים. לטענת המבקשת, בא-כוח המשיבים הוא שיזם את הגשת התביעה הייצוגית נגדה, וזאת מתוך מניעים אישיים של קבלת שכר טרחת עורך-דין. לטענת המבקשת, בנסיבות אלה לא ניתן להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. המבקשת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט העליון בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, שלפיהן התביעה הייצוגית אינה מהווה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת הנדונה. בפרט הלינה המבקשת על קביעותיו של בית המשפט בעניין גודל הקבוצה ובעניין היקף הנזק שנגרם לכאורה לחברי הקבוצה. לבסוף טענה המבקשת כי במסגרת החלטת הפרסום שינה בית המשפט מפסק דינו באופן מהותי, ללא סמכות. לטענתה, בעוד שלפי פסק הדין נדרש היה להגיש תצהיר כדי להיכלל בקבוצת התובעים, החלטת הפרסום ביטלה דרישה זו שלא כדין.

בד בבד עם הבקשה לדיון נוסף, הגישה המבקשת בקשה לעכב את ביצוע פרסום ההודעה על אישור התובענה כייצוגית עד למתן החלטה אחרת.

המשיבים מצדם התנגדו לבקשה לדיון נוסף.

הכרעה

12.

בפתח הדברים יצוין, כי אף שהבקשה לדיון נוסף שלפניי הוגשה באיחור ניכר, בשים לב לכך שהמשיבים לא הביעו התנגדות בתגובתם למתן הארכת מועד, החלטתי לדון בבקשה לדיון נוסף לגופה. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.

כידוע, הליך הדיון הנוסף שמור למקרים חריגים ונדירים, שבהם נפסקה הלכה חשובה, קשה או כזו העומדת בסתירה עם הלכה קודמת של בית המשפט העליון (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף אינו עונה על אמות מידה אלה. בפסק הדין נדרשו שופטי ההרכב לשאלה אם ראוי הוא אם לאו שעורך-דין ייזום פנייה לתובעים פוטנציאליים לשם הגשת תביעה ייצוגית. עם זאת, בפסק הדין צוין במפורש כי הדברים בעניין זה נאמרו למעלה מן הצורך, שכן ממילא בית המשפט המחוזי לא קבע ממצא עובדתי בעניין ואף המשיבים עצמם העידו כי הם אלה שיזמו את הפנייה לבא-כוחם ולא להפך. העמדות שנשמעו בסוגיה הנדונה מהוות איפוא אמרות-אגב, ואין בהן משום פסיקת הלכה. לא זו אף זו: במסגרת פסק הדין נקבע כי בשלב בירור התביעה הייצוגית לגופה ימשיך בית המשפט המחוזי לבדוק בקפדנות את דרך הייצוג והגמול, כמו גם את הבטחת תכליות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. גם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשה לדיון נוסף.

יתר טענות המבקשת בעניין התנאים לאישורה של תביעה כייצוגית ובעניין החלטת הפרסום הינן טענות ערעוריות במהותן ואף בהן אין כדי להצדיק עריכתו של דיון נוסף.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 5,000 ש"ח.