דנ"א 6505/00 מאירה דקל נ. עזבון המנוח טוביה דקל ז"ל, ע"י היורשת רחל דקל

ביום 29.8.00 נתן בית משפט זה (כב' השופטים מ' חשין, י' זמיר ומ' דקל) פסק דין בע"א 6613/93. בהסכמת הצדדים ניתן פסק הדין על דרך הפשרה. כעת מבקשת העותרת לקיים דיון נוסף בפסק דין זה.

1.עניינו של ההליך בסכסוך בין העותרת, בתו של המנוח, טוביה דקל ז"ל (מנישואיו הראשונים), לבין אשתו השניה אודות עזבונו. פסק דינו של בית המשפט העליון ניתן לאחר שהסכסוך נדון בבית המשפט המחוזי, הוגשו ערעור וערעור שכנגד, בית המשפט העליון החל בשמיעת הערעורים, החזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי ולאחר קביעת ממצאים בסוגיות שעל בירורן הורה בית המשפט העליון, נתן את פסק הדין נשוא העתירה (כאמור - פסק דין על דרך הפשרה).

2.בפי העותרת טענות מטענות שונות כלפי פסק דין זה. כך, לדוגמא, היא טוענת, כי בית המשפט העליון שגה כאשר הניח, כי אלמנת המנוח היתה זכאית למחצית הזכויות במבנה תעשיה שהיה בבעלות המנוח. עוד נטען, כי סכום המזונות מן העזבון שנפסק לעותרת, כמו גם פריסת תשלומו לאורך זמן מקפחים את זכויותיה של העותרת. כמו-כן נטען, כי פסק הדין לא נומק כראוי וכי טענות שהעלתה העותרת לא נדונו כל צרכן ולא השפיעו כנדרש על קביעת סכום העזבון.

3.דין העתירה להידחות. בהתייחס לפסיקה על דרך הפשרה נקבע:

"סעיף 79א לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות, ועוד. צדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור, ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור. התערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, באופן דומה או זהה לאופן ההתערבות בפסק דין "רגיל" פוגעת בציפיות הצדדים לקיום הליך מהיר שתוצאותיו סופיות, ובתכלית דבר החקיקה.

7 . אין משמעות הדברים, כי פסק דין שניתן על דרך הפשרה הוא פסק דין החסין בפני ערעור, אולם העילות להתערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין מסוג זה, הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות ומופעלות במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו." (וראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית,1995 , בעמ' 858).רשימת עילות ההתערבות אינה רשימה סגורה, והיא תיקבע ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו." (רע"א 6756/96 - זוננשוילי יצחק נ' חוד , טרם פורסם; ראו גם:רע"א 6200/99 א.צ.א. הדס דרום בע"מ נ' עמרם אזולאי , לא פורסם).

דברים אלה, שנאמרו בהתייחס לערעור (בזכות או ברשות) על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, יפים מקל וחומר לעניין עתירה לדיון נוסף. טענות העותרת, הן, לאמיתו של דבר, טענות ערעור שככלל אין ניתן להעלותן בהתייחס לפסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: "חוק בתי המשפט). ודאי שאין ניתן להעלותן בעתירה לדיון נוסף, שהרי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" (דנג"ץ 8479/99 התאחדות ענף הקולנוע נ' הרשות השניה , לא פורסם; דנ"א 1068/00 משה לישיצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם). ממילא ספק רב הוא, אם פסק דין שניתן על דרך הפשרה יוצר "הלכה" הבאה בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט.

העתירה נדחית איפוא.