דנ"א 7794/98 רביד משה נ. דניס קליפורד

בפני בקשה לבטל את החלטתי, לפיה אפשרתי למשיבים בבקשה (המבקשים בבקשה לדיון נוסף) להוסיף נימוקים לבקשה לדיון נוסף.

אין מחלוקת על השתלשלות העניינים בתיק זה.

ביום 30.11.98 ניתן פסק-דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים ש' לוין, ד' ביניש, י' גולדברג), בו נדחה ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לדחות את תביעת העותרים לפיצויים בגין הנזק שנגרם למשיבה 1 עקב זריקת הרדמה מקומית שהוזרקה לה על-ידי המבקש 4 במהלך טיפול שינים.

ביום 9.12.98 הוגשה על-ידי המשיבה 3 (אמה של המשיבה 1) עתירה לדיון נוסף. ביום 20.8.00 הגיש בא-כוחם החדש של המשיבים בקשה להוסיף טיעון, את הגשתו התרתי ואשר הבקשה היא לבטל החלטה זו.

המבקשים מנמקים את בקשת הביטול בכך שלמעשה לא מדובר בהוספת טיעון, אלא בהגשת עתירה חדשה. לטענתם, העתירה המקורית הוגשה בהעדר ייצוג והיא מתפרסת על שני עמודים בלבד, בעוד שהטיעון הנוסף מנוסח על-ידי בא-כוחם החדש של המשיבים ומשתרע על פני עשרה עמודים להם צורף נספח פסיקה. לכן, מבקשים המבקשים לראות בכך עתירה חדשה לדיון נוסף, שאז, כך לטענתם, אין נימוק מספיק להארכת המועד בכשנתיים ימים.

בתגובתו טוען בא-כוח המשיבים, כי אין מדובר בעתירה חדשה כיוון שהעתירה המקורית הוגשה במועדה. עוד טוען בא-כוח המשיבים, כי על אף שהבקשה המקורית נוסחה בידי המשיבה 3 (אמה של המשיבה 1) בלשון שאינה משפטית, ברור ממנה כי היא קובלת על כך שהמבקשים לא חוייבו בתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לבתה. אותו טיעון עצמו, כך טענת בא-כוח המשיבים, הוסף על ידו, אלא שכיום הוא לובש נסוח משפטית, על אף, שכאמור, מדובר באותן טענות עצמן.

מוסיף בא-כוח המשיבים, כי בתי המשפט, ככלל, מאפשרים תיקון כתבי טענות, ובוודאי כך כשהדיון בבקשה לגופה טרם החל.

עוד חוזר בא-כוחם החדש של המשיבים על ההסבר שניתן בבקשה להוספת טיעון, ולפיו בא-כוח המשיבים, שייצג את המשיבים בהליכים קודמים ובערעור בבית המשפט העליון, הפסיק לייצגם בתום שמיעת הערעור, בשל דרישה שהמשיבים לא עמדו בה, לתשלום שכר-טרחה נוסף. עד שעלה בידי המשיבים למצוא עורך-דין ולהעביר אליו את הייצוג, ועד שבא-כוחם החדש למד את התיק בו מתעוררות שאלות משפטיות סבוכות, חלף זמן, ועל כן הוגשה הבקשה להשלמת טיעון מאוחר.

הדין עם המשיבים. העתירה לדיון נוסף הוגשה במועדה. בעתירה לדיון נוסף מציינת המשיבה 3 כי אינה משפטנית ורק בהעדר יכולת כלכלית לשלם שכר טרחה היא מגישה את העתירה בעצמה.

המבקשת 3, על אף שאינה משפטנית, מתארת בקצרה את הבעייתיות שבמקרה שבפנינו, היא מציינת כי מדובר במקרה נדיר של שיתוק בשל זריקת הרדמה מקומית של רופא שיניים. המשיבה 3 כותבת:

"על מי לשאת באחריות לנזק? האם על רביד [הקטינה מ.א.ג] לשאת "בעונש" הנזק רק משום שהוא לא נצפה ולא כתוב עליו בספרות המקצועית?".

המשיבה 3, על אף שכאמור אינה משפטנית, מציינת את אחריותו של הרופא המטפל וכן את העובדה שקיימת פסיקה סותרת המובאת בפסק דינה של שופטת המיעוט (כבוד השופטת ד' ביניש).

בטיעון הנוסף כל שעושה בא-כוחם החדש של המשיבים הוא להלביש תהיות ושאלות אלו בכסות ובניתוח משפטיים. במקום לדבר על נזק "שלא נצפה" כדברי המשיבה 3, מדבר בא כוחה על הלכת הציפיות, קשר סיבתי ורשלנות. במקום הטענה הכללית של המשיבה 3 בדבר חשיבות הנושא מזכיר בא-כוח המשיבים את ההלכות הקיימות, ואף מאזכר אותן בפירוט.

אולם, ברור הוא, כי מדובר בהשלמת הטיעון, או למעשה בתרגומו ללשון משפטית. על-כן, אין לומר כי מדובר בעתירה חדשה.

מכאן, שאין מקום לדון בשאלה האם קיים טעם מיוחד להארכת מועד, אלא בשאלה האם יש מקום להתיר את תיקון כתבי הטענות על דרך של השלמת הטיעון. גם לעניין זה הדין עם המשיבים.

לעניין תיקון כתבי טענות יש לשקול אם יש הסבר סביר לכך שהעניין שתיקונו או הוספתו נדרשים לא נכלל במקור, כן יש לשקול את השלב בו נמצא ההליך והאם יגרם נזק לצד השני כתוצאה מהתיקון. במקרה שלפנינו עונה הבקשה לתיקון על כל המבחנים לפיהם יש מקום לקבלתה.

ראשית , קיים הסבר סביר לצורך בהשלמת הטיעון. בא-כוח המשיבים הבהיר את העובדה שלקח זמן עד שהמשיבים פנו אליו, ולאחר מכן עד שהוחלף הייצוג, זאת, לאור מחלוקות בין המשיבים לבא-כוחם הקודם. ביום 6.6.99, עוד טרם הגשת הבקשה להשלמת טיעון על-ידי בא-כוחם החדש של המשיבים, הגישה המשיבה 3 לבית המשפט העתק ממכתבה לעורך-דין פנחס זלצר (שייצג את המשיבים בערעור), ממנו עולה, כי למשיבים היו קשיים אמיתיים בקבלת התיק המשפטי מבא-כוחם הקודם, ועל כן מדובר בהסבר סביר ביותר לכך שנדרשת השלמת טיעון ושזו התבקשה מאוחר יחסית להגשת הבקשה עצמה.

שנית , כפי שציין בצדק בא-כוח המשיבים, גישת בתי המשפט היא לאפשר תיקון כתבי הטענות, בעיקר כך שהדיון טרם החל ולמעשה לא נגרם נזק. על פי הפסיקה, הרי שגם אם נגרם נזק כתוצאה מדחיית הדיון, יש לאפשר את התיקון ולהתגבר על הנזק שבדחייה בעזרת הוצאות. כפי שציינה מ"מ הנשיא השופטת מ' בן פורת בע"א 9/84, אגודת ארתור רובינשטיין למוסקה נגד החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ , פ"ד לח(1) 566), לאחר שקבעה כי על הגישה לתיקון כתבי טענות להיות ליברלית:

"השימוש בזכות [לתיקון כתבי טענות - מ.א.ג.] צריך להיות מודרך על-ידי השיקול, שמא יהיה בו כדי לגרום לצד האחר (בענייננו - למשיבה) נזק שאי אפשר לתקנו על-ידי פיצוי הולם. אולם, כפי שצויין לא פעם... המקרים בהם אין אפשרות לתקן את העוול בפיצוי כספי, הם נדירים ביותר. מכל מקום, האיחור שחל בהגשת הבקשה בענייננו אינו נמנה עם אותם חריגים, שהרי הדיון טרם החל..." (שם, בעמוד 568).

שלישית , אשר לשלב הדיון, הרי שבמקרה שבפנינו, כמו בעניין אגודת ארתור רובינשטיין לעיל, הדיון טרם החל ולכן איני רואה נזק שייגרם למבקשים.

בבר"ע 282/80, המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נגד מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 130, נדחתה בקשה לתיקון משום שמדובר היה בשלב מתקדם במשפט, בעילה חדשה לחלוטין, ובמקרה בו לא ניתן הסבר כלשהו לאיחור בהגשת הבקשה לתיקון. אולם, גם בנסיבות אלו דאג השופט מ' אלון להדגיש כי מדובר בחריג לגישה הליברלית (עוד ראה: ע"א 702/86, איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נגד בן הרוש , פ"ד מד(1) 160).

לסיכום, במקרה שבפנינו מתקיימים כל התנאים להתיר את השלמת הטיעון. קודם כל, מדובר באותו טיעון עצמו, שלובש הפעם כסות משפטית מקצועית, בנוסף קיים הסבר סביר ביותר לכך שהטיעון הוגש ושאינו שלם וכן לאיחור בהגשת הבקשה, ובעיקר, מדובר בדיון שטרם החל כך שלא יגרם כל נזק אם תותר הוספת הטיעון.

מכל הטעמים לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול החלטתי.

המבקשים יגיבו לבקשה לדיון נוסף לגופה, על-פי הוראת כבוד הנשיא, עד ליום 31.1.2001.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בבקשה זו ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 שקלים, בצירוף מע"מ כדין.