דנ"א 9355/01 אגודה למען ישיבת סלונים-רמת גן נ. מנוחה גורפינקל

בפניי בקשה להחזרת יתרת כספי פקדון שהופקדו במסגרת ההליך שבכותרת, בסך 10,000 ₪.

1.בהליך שבכותרת הופקדו שתי ערובות. האחת, על סך 20,000 ₪, הופקדה בהמשך להחלטת כב' הרשם אוקון מיום 2.12.02. המדובר בערובה בה חוייבה העותרת "בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף התשמ"ד-1984 ... לשיפוי המשיב/ים על הוצאות הדיון הנוסף בעתירה". הערובה השניה הופקדה בהמשך להחלטה של כב' השופט חשין מיום 12.12.01. בהחלטה זו נעתר כב' השופט חשין לבקשה של העותרת לעיכוב ביצוע של פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 8.5.01. כב' השופט חשין הורה בהחלטתו, כי "... הצו יפקע ביום 18.12.01, אם לא תפקיד העותרת בבית המשפט ערובה לכיסוי הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ או ערבות בנקאית על הסך הנ"ל". כן ציין כב' השופט חשין, כי "החלטה זו כפופה לקיום החיוב שהוטל על העותרת בהחלטת הרשם מיום 2.12.01 להפקיד ערובה או לכל החלטה אחרת שיתן הרשם באותו עניין". בהמשך להחלטה זו, הפקידה העותרת פיקדון בסך 10,000 ₪, ביום 18.12.01.

2.הבקשה להחזרת הערבות מתייחסת לפיקדון הכספי שהופקד על פי החלטתו הנ"ל של כב' השופט חשין. בבסיסה, המחלוקת בין הצדדים שבפניי מתמקדת בשאלה אחת, והיא מהי תכליתו של הפיקדון האמורה. עמדת המשיבים היא, כי הפיקדון נועד להבטיח את נזקיהם כתוצאה מן הצו לעיכוב ביצוע שניתן על ידי כב' השופט חשין, ועל כן, לאחר דחיית העתירה, ובשים לב לכך שהוגש לבית משפט השלום הליך שעניינו נזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מצווי עיכוב ביצוע שונים, ובהם הצו האמור של כב' השופט חשין, אין מקום להשבת הפיקדון לידי העותרת. העותרת אינה חולקת על כך, שאם נכונה טענת המשיבים בדבר מהות הפיקדון ותכליתו, אין מקום להשבתו. טענתה היא, כי על פי מהותו, המדובר בערבון להבטחת הוצאות ההליך, ועל כן, לאחר שאלה נגבו מן הערובה האחרת שהופקדה בתיק, יש להשיבו לידיהם.

3.דין הבקשה שבפניי להידחות.

שאלת מהותו של הפיקדון ותכליתו נגזרת מהחלטתו של כב' השופט חשין מיום 12.12.01, אשר היא המקור להפקדת הפיקדון האמור (ראו ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645). אמנם, על פי לשונה, נאמר בהחלטה זו כי על העותרת להפקיד ערובה להוצאות המשיבים. עם זאת, פירושו של כל מסמך משפטי אינו מתמצה בבחינת לשונו של המסמך, ומחייב להידרש לתכליתו של המסמך, כפי שזו עולה ממכלול הנתונים הצריכים לעניין. בחינה כזו מלמדת, כי תכלית ההוראה שבהחלטת כב' השופט חשין בדבר הפקדת ערובה הינה להבטיח את המשיבים מפני נזקים עקב הצו לעיכוב ביצוע. מסקנה זו עולה משילובם של שיקולים אחדים.

ראשית, ההחלטה על ערבון להבטחת הוצאות ניתנה במסגרת נפרדת, היא החלטתו של כב' הרשם אוקון מיום 2.12.01. לא היה צורך בהחלטה נוספת או בערבון נוסף לצורך הבטחת הוצאות. אכן, גם באת כוח העותרת לא הצליחה להבהיר, לאיזה הוצאות יכולה להיות הכוונה בהחלטה מיום 12.12.01, אם נכונה עמדתה כי אין החלטה זו מתייחסת לנזקים עקב הצו לעיכוב ביצוע. אכן, על פי גישתה של באת כוח העותרת אין כל תכלית בהפקדת הפיקדון האמור בסך 10,000 ₪. פירוש כזה, המרוקן את החלטת כב' השופט חשין מכל תוכן מעשי, אינו סביר, ואיני מוכן לקבלו. הוא אף עומד בניגוד לכלל הפרשנות, לפיו על בית המשפט לעשות מאמץ פרשני על מנת להגשים את תכליתה של נורמה, ואין הוא רשאי לגלות שוויון נפש ביחס לאפשרות כי תכלית זו לא תוגשם (ראו דברי כב' השופט ברק בבג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 811).

שנית, ההקשר בגדרו הורה כב' השופט חשין על הפקדת הערובה הוא הוצאת צו לעיכוב ביצוע. הצורך בערובה אגב הוצאתו של צו זה הוא להבטחת נזקים העלולים להיגרם עקב נתינת הצו. כפי שצויין בהקשר קרוב בעניין ארנס הנ"ל, "מטרתה של הערובה להבטיח את זכותו של מי שכפו עליו את הקפאתו של המצב, שהיא תולדה של מתן סעד זמני, כדי שניתן יהיה לפצותו ל מ ע ש ה בבוא העת ואם הנתונים יצדיקו זאת בגין הנזק שבינתיים סבל." אכן, אין ביד העותרת כדי להצביע על כל תכלית סבירה אחרת של הערובה עליה הורה כב' השופט חשין. לא למותר לציין, שאין הוצאת הצו לעיכוב ביצוע יוצרת סיכון מוגבר לחיוב בהוצאות בגדרי ההליך של העתירה לדיון נוסף, כי אם סיכון בנזקים עקב אי ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן גם מבחינה זו פירושה של באת כוח העותרת, אינו יכול לעמוד.

גם טענת באת כוח העותרת, לפיה הפירוש המוצע על ידי המשיבים אינו סביר הואיל והנזקים עקב עיכוב הביצוע הובטחו בהחלטה של בית המשפט המחוזי, אינה יכולה לעמוד. החלטת בית המשפט המחוזי אינה מתייחסת, ואף אינה יכולה להתייחס, לעיכוב הביצוע בבית משפט זה, במסגרת ההליכים בעתירה לדיון נוסף. המדובר בנדבך נוסף של עיכוב ביצוע, שהוא פרי החלטת כב' השופט חשין מיום 12.12.01. משכך, נשוא הערובה עליה הורה כב' השופט חשין בהחלטתו האמורה שונה ונפרד מנשוא החלטת בית המשפט המחוזי. המדובר בצווים שונים לעיכוב ביצוע, המתייחסים לתקופות אחרות בהשתלשלות ההליכים. משכך, הערובה עליה הורה בית המשפט המחוזי אינה יכולה לייתר את הצורך במתן הוראה הולמת על ערובה בבית משפט זה, במסגרת עיכוב הביצוע שניתן בעתירה לדיון נוסף. על כן, אף טענת העותרת כי עמדת המשיבים יוצרת למעשה "ערובה כפולה" להבטחת הנזקים עקב הצו לעיכוב ביצוע, אינה יכולה להתקבל.

התוצאה היא, שאני מקבל את עמדת המשיבים, לפיה נועד הפיקדון להבטיח את נזקיהם עקב הוצאת הצו לעיכוב ביצוע על ידי כב' השופט חשין. משכך, אני דוחה את הבקשה של העותרת להשבת הפיקדון לידיה. הפיקדון ישאר בקופת בית המשפט, עד למתן הוראה אחרת בעקבות ההכרעה בת.א. 166566/02 של בית משפט השלום בתל אביב, אשר עניינה הנזקים להם טוענים המשיבים בעקבות הצווים השונים שניתנו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 1,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.