דנג"ץ 10180/05עירית "ביתר עילית" נ. שרת החינוך והתרבות

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8133/05 עיריית בית"ר עלית נ' שרת החינוך התרבות והספורט (טרם פורסם), שניתן ביום 16.10.05.

1.ביום 6.1.05 נחקק בכנסת חוק ארוחה יומית לתלמיד, תשס"ה-2005 (להלן: חוק ארוחה יומית או החוק ) אשר על פי הנאמר בו מטרתו היא "לקיים מפעל הזנה במוסדות חינוך בעבור תלמידים בבית ספר יסודי על פי הוראות חוק זה" (סעיף 2 לחוק). כן נאמר בחוק כי שר החינוך יקבע, בהסכמת שר האוצר, את אוכלוסיית התלמידים הזכאים לארוחה יומית על פי החוק במוסדות החינוך ביישובים ובשכונות שבהם חל יום חינוך ארוך לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז-1997 (להלן: חוק יום חינוך ארוך ).

2.לאחר שנחקק חוק ארוחה יומית העבירו הגורמים המוסמכים מטעם עיריית בית"ר עלית (להלן: העותרת ) פנייה למשרד החינוך בה נתבקש המשרד לאשר העברת תקציב להזנת כל התלמידים הלומדים בבתי הספר היסודיים בעיר. יצוין, כי בשנת הלימודים תשס"ד התקיים בבתי הספר שבתחומה של העותרת פרויקט ניסיוני (פיילוט) למפעל ההזנה. הפיילוט נערך בכל בתי הספר היסודיים בעיר ובמימונו השתתפו הממשלה, העותרת, הורי התלמידים וכן העמותה לתפנית בחינוך מיסודה של קרן סקט"א רש"י – עמותה פרטית שהיא המשיבה 5 בעתירה שבפניי. העותרת סברה, כי גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק ארוחה יומית ימשיכו כל מוסדות החינוך בתחומה ליהנות מהזכויות שמקנה חוק זה. ואולם, בתוך זמן קצר התברר לעותרת, כי משרד החינוך אינו מתכוון להעביר את מלוא התקציב המבוקש. לעותרת התברר כי עמדתו של משרד החינוך היא שחוק ארוחה יומית חל רק ביחס למוסדות שעליהם חל חוק יום חינוך ארוך. לפיכך, בכוונת משרד החינוך להעביר תקציב שיספיק אך ורק להזנתם של התלמידים הלומדים בבתי הספר היסודיים עליהם חל חוק יום חינוך ארוך. משרד החינוך סירב, אפוא, לממן את הפעלתו של חוק ארוחה יומית במוסדות החינוך האחרים בעיר – "מוסדות מוכרים שאינם רשמיים" ו-"מוסדות פטור". כנגד החלטתו האמורה של משרד החינוך עתרה העותרת לבית משפט זה.

3.בעתירתה העלתה העותרת שתי טענות מרכזיות. טענתה הראשונה של העותרת היתה כי פרשנותו של משרד החינוך לחוק ארוחה יומית הינה שגויה. לשיטת העותרת, חוק ארוחה יומית אינו אמור לחול אך ורק על מוסדות עליהם חל חוק יום חינוך ארוך אלא, על כלל מוסדות החינוך הנמצאים ביישובים ובשכונות המנויים בצו יום חינוך ארוך ולימודי העשרה (החלה במוסדות חינוך), תשנ"ח-1998 (להלן: צו יום חינוך ארוך ). העותרת הסבירה כי היישובים המנויים בצו יום חינוך ארוך הנ"ל הינם יישובים שהמצוקה הכלכלית שורה בהם וכי המחוקק התכוון בחוק ארוחה יומית להעניק ארוחה חמה מדי יום לכל התלמידים ביישובים אלה, ללא קשר לסוג המוסד החינוכי אותו הם פוקדים. לטענת העותרת, הבחנה בין התלמידים על פי סוג המוסד בו הם לומדים, במסגרת מפעל ההזנה, הינה הבחנה פסולה אשר מהווה הפליה אסורה ועל כן דינה להתבטל. טענתה השניה של העותרת הופנתה כנגד הפרשנות שניתנה לחוק יום חינוך ארוך בבית משפט זה בבג"ץ 8437/99 רשת גני חב"ד נ' שר החינוך , פ"ד נד(3) 69 (להלן: פרשת גני חב"ד ). בתמצית ייאמר, כי בפרשת גני חב"ד קבע בית משפט זה שחוק יום חינוך ארוך חל רק על מוסדות חינוך ממלכתיים ואין הוא חל על מוסדות "מוכרים שאינם רשמיים" או "מוסדות פטור", הנחשבים למוסדות חינוך פרטיים. העותרת טענה בעתירתה כי יש לבחון מחדש את הלכת גני חב"ד ולקבוע כי חוק יום חינוך ארוך חל גם על בתי ספר שאינם ממלכתיים. כפועל יוצא מכך, כך נטען, יחול חוק ארוחה יומית גם על בתי הספר שאינם ממלכתיים.

4.בית המשפט דחה את עתירת העותרת. על פי לשונו ותכליתו של חוק ארוחה יומית קבע בית המשפט כי חוק זה חל אך ורק על מוסדות חינוך שעליהם חל חוק יום חינוך ארוך. בית המשפט כינה את חוק ארוחה יומית "חוק המשך" שנועד לאפשר את קיומו של יום חינוך ארוך במוסדות עליהם חל חוק יום חינוך ארוך. מכיוון שחוק ארוחה יומית נועד "לשרת" את חוק יום חינוך ארוך ולאפשר את יישומו ברי כי אין הוא חל על מוסדות שחוק יום חינוך ארוך אינו חל עליהם. בית המשפט התייחס גם לטענת ההפליה שהעלתה העותרת ודחה אותה. בפסק דינו קבע בית המשפט כי ההבחנה בין מוסדות חינוך רשמיים ממלכתיים לבין מוסדות חינוך פרטיים שאינם ממלכתיים אינה בגדר הפליה אסורה אלא בגדר הבחנה ברורה. בית המשפט ציין כי מדובר בהבחנה הנלמדת מהחוקים השונים הנוגעים לחינוך במדינת ישראל וכי הבחנה זו מצאה את ביטויה בפסיקה פעמים רבות. בהתחשב באמור לעיל דחה בית המשפט גם את טענתה השניה של העותרת בענין ההלכה שנפסקה בפרשת גני חב"ד וקבע כי הלכה זו על מכונה עומדת.

5.על פסק דינו זה של בית המשפט העליון הוגשה העתירה שבפניי בה מבקשת העותרת כי יקוים דיון נוסף בהלכות שנפסקו בו.

בעתירתה לקיום דיון נוסף טענה העותרת כי בפסק הדין פורש לראשונה חוק ארוחה יומית ולנוכח השלכותיה מרחיקות הלכת של הפרשנות שנקבעה בו יש מקום לדיון נוסף בהלכה שנפסקה. לטענת העותרת, הפרשנות שנתן בית המשפט בפסק דינו לחוק ארוחה יומית אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק והיא גורמת לתוצאות מעשיות קשות ביותר. בין השאר נטען, כי הפרשנות שניתנה לחוק ארוחה יומית יוצרת תלות בין בחירת ההורה בענין סוג בית הספר אליו ישלח את ילדו לבין הזכויות הסוציאליות מהן יהנה הילד. תלות זו, לשיטת העותרת, פוגעת בזכויותיו של הילד ליהנות משירותי רווחה וסעד והיא מנוגדת לתכליתו ולרוחו של חוק ארוחה יומית אשר נועד, לטענת העותרת, להיות בראש ובראשונה חוק סוציאלי החל על כלל האוכלוסייה הנצרכת. העותרת ציינה כי הפרשנות שניתנה לחוק ארוחה יומית בפסק הדין גורמת לכך שעשרות אלפי ילדים המשתייכים למסגרות החינוך הפרטיות ואשר באים משכבות מצוקה אינם זכאים ליהנות מההטבה שמעניק חוק ארוחה יומית ובכך נפגעות זכויותיהם היסודיות. לשיטת העותרת, הפרשנות שנקבעה בפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף מפלה לרעה ילדים אלה לעומת אותם ילדים שיהנו מההטבה המוקנית בחוק ללא שלמעשה קיים הבדל כלשהו בין האחרונים לראשונים. בנוסף לאמור לעיל ביקשה העותרת כי ייערך דיון נוסף גם בקביעתו של בית המשפט בפסק הדין כי הלכת גני חב"ד על מכונה עומדת.

6.בתגובת המשיבים לעתירה לקיום דיון נוסף נטען כי דין העתירה להידחות. לטענת המשיבים, אין מתקיימת במקרה דנן עילה לעריכת דיון נוסף שכן פסק הדין אינו סותר הלכות קודמות (אלא עולה בקנה אחד עימן) ולא נפסקה בו הלכה חשובה, קשה או חדשה אשר בעטיה מוצדק יהיה לערוך דיון נוסף. המשיבים סמכו בתגובתם את ידיהם על הפרשנות שניתנה לחוק ארוחה יומית בפסק הדין וטענו כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים. כן ציינו המשיבים, כי טענות העותרת בדבר התוצאות המעשיות הקשות הנלוות, על פי הטענה, לפסק הדין אין בהן כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף בקביעותיו המבוססות של בית המשפט.

7.לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין העתירה לעריכת דיון נוסף בפסק הדין להידחות. כפי שציינו המשיבים, לא נפסקה בפסק הדין הלכה חדשה המצדיקה עריכת דיון נוסף, זאת גם אם תוצאת פסק הדין ויותר מכך תוצאת החוק המיושם על ידי משרד החינוך קשה היא. פסק הדין אינו סותר הלכות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה אלא להיפך, כפי שאף העותרת עצמה ציינה, הוא עולה בקנה אחד עימן. לפיכך, אין הוא מקיים עילה לעריכת דיון נוסף.

8.לגופו של פסק הדין יצוין, כי מלשון חוק ארוחה יומית ותכליתו עולה קשר ברור בין תחולת צו יום חינוך ארוך לבין המוסדות שתלמידיהם זכאים לארוחה חמה. המוסדות הם מוסדות חינוך ממלכתיים – חילוניים ודתיים כאחד. אכן, כטענת העותרת, חוק ארוחה יומית נושא אופי סוציאלי אך הוא קשור קשר בל יינתק לחוק יום חינוך ארוך החל על מוסדות החינוך הרשמיים. בהתאם לכך בסעיף 4 לחוק אשר כותרתו היא "החלה בהדרגה" נקבע:

" החלה בהדרגה

4.השר בהסכמת שר האוצר יקבע את אוכלוסית התלמידים הזכאים לארוחה יומית על פי חוק זה, במוסדות החינוך ביישובים ובשכונות שבהם חל יום חינוך ארוך לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז-1997, בימים שבהם הלימודים במוסד החינוך מתקיימים עד שעות אחר הצהריים".

הקשר בין החוקים ברור, אפוא, על פניו.

יש לזכור, כי ההבחנה בין מוסדות חינוך רשמיים לבין מוסדות חינוך שאינם רשמיים חוצה את דיני החינוך לכל אורכם. בסעיף 2(ב) לחוק יום חינוך ארוך נקבע כי תכליתו של החוק היא להרחיב ולהעמיק את הידע וההשכלה של התלמיד ולהוסיף חינוך לערכים ופעילות חברתית "במסגרת מטרות החינוך הממלכתי" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (להלן: חוק חינוך ממלכתי ). הקשר, אפוא, בין שני חוקים אלה בולט. למותר לציין כי על בתי הספר הפרטיים מוטלות עוד הוצאות מימון, לרבות מימון יום לימודים ארוך שהם מקיימים ללא תמיכה מהרשות הציבורית. ענין זה נדון בהרחבה בפרשת גני חב"ד הנזכרת לעיל וכפי שנאמר שם, ישנם גם מוסדות מוכרים שאינם רשמיים הזכאים מכוח חוק לקבל תמיכה מאוצר המדינה ואלה הם מוסדות השייכים לתאגיד מרכז החינוך העצמאי ולתאגיד מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל. זכאותם למימון ציבורי של מוסדות השייכים לתאגידי חינוך אלה נקבעה במסגרת סעיפים 3א(ט) ו-(י) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 והיא בגדר חריג לכלל העדר המימון למוסדות פרטיים. מכל מקום, ההבחנה האמורה בין המוסדות השונים היא שעמדה בבסיסה של ההלכה שנפסקה בפרשת גני חב"ד ולעת הזאת לא קמה עילה לעריכת דיון נוסף בהלכה זו, שקנתה לה שביתה בשיטתנו (ראו: בג"ץ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך , פ"ד נו(4) 203; בג"ץ 8186/03 קרן החינוך למען בתי הספר תל"י נ' משרד החינוך (טרם פורסם); בג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). אשר על כן, אין מתעוררת בענייננו כל שאלה של הלכה המצדיקה עריכת דיון נוסף.

9.נציין עוד, כי מרבית טיעוני העותרת עוסקים בתוצאות המעשיות אשר לכאורה גורר עימו פסק הדין והעותרת מעלה בעתירתה טענות רבות כנגד בית המשפט אשר יצר, לשיטתה, הפליה אסורה. טענות אלה, ככל שקשות הן, פתרונן אינו בפסיקתו של בית המשפט, המעוגנת בחקיקת הכנסת ובהלכה הפסוקה. חוק ארוחה יומית הוא יציר כפיו של המחוקק וביישומו של החוק רק על מוסדות חינוך שעליהם חל חוק יום חינוך ארוך פעל משרד החינוך כדין. הכנסת רשאית היתה, כמובן, לקבוע תחיקה שתחול על כלל הילדים בישראל ובכוחה לעשות כן תמיד. ואולם, בקשתה של העותרת כי בית המשפט ירחיב את תחולתו של החוק באופן הסותר את לשונו ואת תכליתו אינה בגדר סעד שבידי בית משפט זה להושיט לעותרת. כמו כן, בקשתה החלופית של העותרת כי בית משפט זה יבטל את חוק ארוחה יומית, בשל היותו מפלה, נטולת כל תכלית כשמדובר בחוק מיטיב המבוסס על עקרונות חקיקת החינוך בישראל. לפיכך, את טענותיה בדבר התוצאות המעשיות הנגרמות עקב חוק ארוחה יומית על העותרת להפנות לרשויות המתאימות.

בשולי הדברים, ומבלי לנקוט עמדה במסגרת ההליך שלפנינו, נעיר, כי גם אם אפשר שראוי לשקול הנהגת מפעל הזנה לתלמידים אשר ימומן על פי פרמטרים שאינם תלויים בחוק יום חינוך ארוך דווקא אלא על פי אמות מידה סוציו-אקונומיות, הרי שאין ענין זה כרוך בפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.