פרטי ההליך
החלטה בתיק דנג"ץ 3737/23
בבית המשפט העליון
דנג"ץ 3737/23
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקש:
יוחנן ברקאי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לקיים דיון
נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 3.5.2023 בבג"ץ 2852/23 שניתן על
ידי כבוד השופטים ד' מינץ, השופט י' כשר
והשופטת ר' רונן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (השופט ד' מינץ, השופט י' כשר והשופטת ר' רונן) מיום 3.5.2023 בבג"ץ 2852/23 (להלן: פסק הדין), שבו נדחתה עתירת המבקש להפחתת סכום הפיצוי שהוטל עליו בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו.
2.המבקש הורשע בשנת 2007 בעבירה של רצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם וכן חויב בתשלום פיצוי לבנות משפחת המנוח בסכום כולל של כ-680,000 ש"ח. בעתירתו לבית משפט זה ביקש העותר להורות על הפחתת הפיצוי האמור, וזאת לנוכח פסק הדין בע"פ 1076/15 טווק נ' מדינת ישראל (7.6.2016) (להל: עניין טווק) (שאושר בדנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק (13.9.2017)), אשר קבע כי הסכום המירבי שניתן לפסוק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הוא 258,000 ש"ח, ללא תלות במספר נפגעי העבירה. העותר טען כי סכום הפיצוי שהושת עליו – שהגיע כיום לסכום של 2 מיליון ש"ח – הוא מוגזם, בלתי סביר ונוגד את עקרון השוויון. לשיטתו, היות שהוא חסר כל ואין באפשרותו לעמוד בתשלום הפיצוי, נמנעת ממנו האפשרות לקציבת עונשו.
3.בפסק הדין נושא הבקשה דחה בית המשפט (השופט מינץ, בהסכמת השופטים כשר ורונן) על הסף את עתירת המבקש. ראשית, נקבע כי המבקש לא צירף את נפגעות העבירה שעשויות להיפגע מהסעד המבוקש בעתירה, כמשיבות, ודי בטעם זה לבדו כדי להצדיק את דחייתה. שנית, נקבע כי הגשת העתירה בחלוף כ-7 שנים ממועד פסק הדין בעניין טווק עומדת למבקש לרועץ. כמו כן, בית המשפט ציין כי מבלי להביע עמדה לגוף טענותיו של המבקש, נראה כי "תרופתו [...] מצויה באכסניה דיונית אחרת, מלבד בית משפט זה". לבסוף צוין כי לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש עשה דין לעצמו ונמנע במשך 9 שנים מהעברת תשלום כלשהו לנפגעות העבירה.
4.במסגרת הבקשה דנן שב המבקש על בקשתו להפחתת הפיצוי שהושת עליו לסכום של 258,000 ש"ח, בהתאם לאמור בעניין טווק. לטענתו, לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף אך משום שלא צירף משיבים; לא הייתה לו ידיעה על פסק הדין בעניין טווק עד לאחרונה משום שהוא אסיר ובלתי מיוצג; והוא פנה מספר פעמים למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות כדי להגיע להסדר בעניין הפיצוי.
5.דין הבקשה להידחות. כאמור, בית המשפט דחה את עתירת המבקש על הסף, מבלי שדן בה לגופו של עניין. בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה, והמבקש אף לא טוען כך, ועל כן לא מתקיים התנאי הבסיסי לקיום דיון נוסף בפסק הדין (דנג"ץ 3326/23 רדיע נ' רשמת האגודות השיתופיות, פסקה 4 (28.6.2023)). טענות המבקש הן טענות ערעוריות מובהקות, אשר אין מקומן להתברר במסגרת דיון נוסף (ראו: דנג"ץ 3789/23 חג'אזי נ' שר התחבורה והבטיחות בדרכים, פסקה 7 (25.6.2023); דנג"ץ 181/23 וינברג נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (15.2.2023)).
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' באב התשפ"ג (19.7.2023).
ה נ
ש י א ה