פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
דנג"ץ
641/05 - ב'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר:
יעקב נגר
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין
הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי י-ם
3. מרי נגר
עתירה לדיון נוסף
החלטה
בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון (השופטים ריבלין, גרוניס וארבל) בבג"צ 8543/04 יעקב נגר נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' (טרם פורסם) (להלן: פסק-הדין ).
1.העותר, אזרח ישראל, והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ), תושבת ואזרחית ארה"ב, נישאו בנישואין אזרחיים וכן בנישואין כדת משה וישראל בעיר ניו-יורק. מנישואין אלה נולדו להם שני ילדים. לאחר שיחסיהם של בני-הזוג התערערו, הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית-משפט מוסמך בניו-יורק, ובשנת 2001 הותרו נישואיהם האזרחיים של בני-הזוג. המשיבה אף פנתה לבית-הדין הרבני בארה"ב בתביעת גירושין, אך העותר סירב להתייצב לדיון.
ביוני 2002 שב העותר ארצה. שנה לאחר שובו לארץ, הגישה המשיבה באמצעות בא-כוחה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים בבקשה כי יחייב את העותר במתן גט ויכפה זאת עליו. במסגרת תביעת הגירושין האמורה, נענה בית-הדין הרבני האזורי לבקשת המשיבה ועיכב את יציאתו של העותר מהארץ.
בית-הדין הרבני האזורי דן בטענות שונות שעורר העותר כנגד סמכותו, ודחה אותן. עוד נפסק כי התנאים שמציב העותר לגירושין אינם אפשריים ומשכך יש לראות בהם סחיטה. לפיכך, חייב בית-הדין את העותר לגרש את אשתו בהתאם לתנאים שפורטו בפסק-דינו. ערעורו של העותר בפני בית-הדין הרבני הגדול, נדחה.
3.כנגד פסקי-הדין האמורים ראה העותר לעתור לבית-המשפט זה. טענתו העיקרית היתה כי בית-הדין הרבני לא היה מוסמך להיזקק לתביעת הגירושין שהוגשה בפניו, באשר המשיבה אינה אזרחית או תושבת ישראל כאמור בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: החוק ). בית-משפט זה דחה את העתירה, בקובעו כדלקמן:
"...גם נטיית ליבנו לא היתה שונה מזו המשתקפת בהחלטת בית הדין, ככל שהדבר נוגע לשאיפה למצוא את הדרך להעניק למשיבה את האפשרות לבקש מבית-הדין את הסעד המבוקש על-ידה. עם זאת, איננו צריכים היום להידרש לשאלה אם אכן מצויה דרך כזו, ומהי הדרך, שכן די לנו אם נלך בעקבות הנימוק הראשון בו אחז בית-הדין הרבני הגדול, ונאמר כי היום אין העותר יכול להעלות את הטענה הנטענת בפיו בדבר סמכותו של בית הדין הרבני הדתי – משלא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו".
3.כנגד פסק-הדין האמור הוגשה העתירה שבפניי לדיון נוסף. העותר, הטוען לעצמו, סבור כי טעה בית-משפט זה כאשר קבע כי לא עורר את טענת העדר הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. עוד טוען הוא כי המשיבה חסרת זיקה לישראל וכי בני-הזוג גרושים אזרחית על-פי דיני מדינת ניו-יורק; לפי הטענה, בנסיבות אלה לא היה בית-הדין הרבני מוסמך להיזקק לתביעת הגירושין שהוגשה לו על-ידי המשיבה.
דין העתירה להידחות. פסק-הדין נשוא הבקשה שבפניי אינו מעורר קושי, חשיבות או חידוש משמעותיים. פסק-הדין תואם הלכות קודמות של בית-משפט זה במסגרתן נקבע כי אף אם לא מתמלאים תנאי הסמכות המנויים בסעיף 1 לחוק, מוסמך בית-הדין הרבני לדון בתביעת גירושין שהוגשה בפניו אם הצדדים הסכימו לכך במפורש או מכללא, כאמור בסעיף 9 לחוק. מסקנה זו עולה גם מסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה לפיו לא יזקק בית-משפט זה לטענת חוסר סמכות שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה לכך (ראו לאחרונה: בג"צ 6751/04 סבג נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח' (טרם פורסם), בפיסקה 9 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה; עוד ראו: בג"צ 297/77 חן נ' בית הדין האזורי בחיפה , פ"ד לא(3) 679, פסק-דינו של השופט אשר; בג"צ 573/77 ז"ק נ' בית-הדין הרבני הגדול , פ"ד לב(1) 281, פסק-דינה של השופטת בן-פורת; ע"א 370/77 היועמ"ש נ' וינטרוב , פ"ד לב(3) 626, בפיסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא זוסמן; בג"צ 10/71 גורדון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' , פ"ד כה(1) 485, בפיסקה 3 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) י' כהן). בפסק-הדין נשוא העתירה בפניי, נקבע כי העותר נמנע מלטעון בהזדמנות הראשונה שהיתה לו כנגד סמכותו של בית-הדין הרבני מן הטעם שהמשיבה חסרת זיקה לישראל, ולפיכך דין טענתו האמורה להידחות.
כבר נאמר בפסיקתנו פעמים רבות בעבר כי דיון נוסף הינו הליך יוצא-דופן ונדיר, ואין הוא בגדר ערעור נוסף. הטענות שהעלה העותר בעתירתו הן ערעוריות על-פי טיבן, ואין בהן כדי להקים עילה לעריכתו של דיון נוסף כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
למותר לציין כי המפתח ליציאתו של העותר מן הארץ ולמניעת נקיטה באמצעי אכיפה נגדו, מצוי בידיו של העותר במתן הגט לאשתו.
אשר על כן, העתירה נדחית. כן נדחית בקשתו של העותר לצו ביניים.
ניתנה היום, ט"ו בשבט התשס"ה
(25.1.2005).
ש
ו פ ט ת